קריטריונים לקבלה למוסדות חינוך

אחת הבעיות על ראש שמחתנו, היא הסוגיא הכאובה והאנושית של דחיית ילדים ממוסדות חינוך. ניתן כמובן להתייחס בשטחיות ולהאשים את המנהלים הרעים שרוצחים משפחות בדם קר. ניתן אולי גם להשטיח את הצד השני ולומר ש'מה לעשות, זה מה יש וזכותי לתת לילדי את הטוב ביותר ושיפתחו להם מוסדות משלהם'. נראה לי שלא זה נכון ולא זה נכון. אז מה כן?

כבר כתבתי כאן בעבר, בניק הקודם, על הפרדת הקהילות שבמצב הזה. גם כשיש טענה נכונה כלפי זלזול בקיום מצוות על מאן דהוא, יש לשקול בזהירות רבה אם זה מצדיק את דחייתו מהקהילה ודחייה ממוסד חינוכי היא דחייה מקהילה. אך הדיון הוא נוקב יותר ומקיף יותר.

מהי זכותו של הורה, לדרוש חינוך טהור ונקי כמו שהוא רוצה?
במוסד פרטי זה דיון אחד ובמוסד ציבורי זה דיון אחר.

במוסד פרטי, לכאורה רשאי בעל המוסד לעשות כל שלבו חפץ. הוא מספק חינוך למי שהוא בוחר ואינו חייב דבר לאיש. עקרונית הוא רשאי לדחות את בנו של השכן שמרגיז אותו בשעות המנוחה, כי הוא לא סובל אותו. האם זה מוסרי? במקרה האחרון ודאי שלא. במקרה של טענה חינוכית, יש שוב שאלה, אם אדם רשאי לפתוח חנות שתיצור אפליה בקהילה. אם כל הצידוק הוא הפרטיות, אזי אין הרבה בצידוק הזה. עצם יצירת שירות מפלה, היא עוול כלפי הקהילה.

במוסד ציבורי, אין בכלל על מה לדבר לענ"ד. הרשות לדחות ממוסד ציבורי צריכה קודם כל להגדיר את בעלי המוסד - הקהילה כולה. אם הקהילה מגדירה את עצמה כ'הקהילה החרדית' אזי כל מי שהוא חרדי בהגדרה הוא מבעלי המוסד. דחיית תלמיד צריכה להתבסס על הוצאת משפחתו מהגדרתה של הקהילה ולא, זהו עושק ממוני ממש.

ההבדל הזה אינו תיאורטי. זהו ההבדל במחוזותינו בין מוסדות לבנים ובין מוסדות לבנות. התתי"ם הם פרטיים בדרך כלל, למרות שהם נהנים מהקצבה ממשלתית, זו הרי הסוגיא של מציל מידם וכל זה, שאין לי כוח להכנס לזה כעת. שם קשה לבא בטענות משפטיות למנהל, הוא הקים את המוסד והוא יחליט את מי לקבל. מוסרית? טוב, אם זה נסתדר.

בתי הספר של החינוך העצמאי לבנות, לעומת זאת, הם ציבוריים. המנהלת היא רק שכירה ועובדת של מאיר לוריא שהוא עובד מדינה. הבעלים של בית הספר הוא משרד החינוך פורמאלית, אך בעצם זהו הסדר בין הקהילה החרדית כולה לממשלה, כך שניתן לראות את הקהילה החרדית כבעלי המוסד.
יהיה מה שיהיה, המנהלת אינה אלא פקידה ואין לה כל זכות בעלות על המוסד. היא רשאית לפעול אך ורק במסגרת תפקידה, ורק לטובת המוסד והקהילה.
מהי זכותה לדחות מישהו שהוא חלק מהקהילה? אפשרות אחת, הוא מזיק למוסד בהגדרה.
לא די בכך שהיא או מי מההורים רוצה לראות את המוסד באופן מסוים. זה עדיין לא הגדרת המוסד של המעסיק. הגדרה היא כזו שעומדת בבסיס קיומו של המוסד ואשר בלעדיה אינו עוד מוסד חרדי של החינוך העצמאי.
האם ניתן כך לדחות בני עדות המזרח?
האם ניתן כך לדחות בת לאמא שלובשת משהו שלא נראה למנהלת?
האם ניתן כך לדחות מי שאביה לא החליף את הסלולרי לכשר?

אלו קריטריונים לדעתכם, יכולים להגדיר את גבולות הקהילה החרדית?

_________________

הציבור החרדי בהיותו קטן אכן כולם גדלו עם כולם כיום הציבור גדל בלי עין הרע ולכל חוג יש משלו הן לטוב והן למוטב רצוי שכל ציבור יתמודד אם שלו וזה לטובתו לדוגמה הציבור הספרדי לו לא היה נדחף (ומתבזה) למוסדות אשכנזים יכול היה להקים גם מוסדות למצוינים והיה מרים את קרנה של יהדות המעטירה ומוכיח שליהדות ספרד יש עילויים לא פחות מלאחיהם האשכנזים (ואולי יותר) כנ"ל בשאר החוגים ובמלחמה שהיא באמת!!! לשם שמים כולם מרויחים

במוסף יתד 'אברך', הובאו דברי הרב אלישיב, שכיוון לדברי קדשי בהודעת הפתיחה, באמרו שמנהל מוסד ציבורי שדוחה תלמיד ללא קריטריון ברור, הוא גזלן.
הבה נראה מישהו מניף אמירה זו ומבצע אותה.

_________________

מאיר,
את עווני אני מזכיר שלא קראתי את מעתיק השמועה שזכה ונבחר לכתוב את דברי מרן שליט"א בעיון רב, אך כמדומני שהמדובר למוסד שנתמך ע"י ציבור ולא לכל מוסד ציבורי.
(הדברים תואמים לקביעות בג"ץ שכל מוסד שנתמך מהמדינה מחויב לעקרון השוויוניות).

אכן, הכוונה היא למוסדות לבנות שהם ציבוריים כלכלית.