אילו עולם הישיבות היה מוסיקלי

פשוט בעיני שהדיון אודות הקטע הנפלא הזה צריך להיות כאן.

תגובות בבח"ח אינן ראיה לכלום.
אנשים לא מתאמצים שם לקרוא, הם רק מסתכלים, לא קוראים.

תודה על ההפניה. מחשבות נוגות.

חשבתי שיעלו כאן כמה נקודות לדיון מעבר למצב הרוח הנוגה שאפף את החברים-

תחילה יש לומר שגם אילו היה כותב את הנמשל היה הדבר מעורר הלך רוח נוגה באותה המידה.

שנית- האמירה עם היותה קשה מראה שאין הבעיה בחומר הלימודים בישיבות אלא בגישה לחומר. במקובעות הבלתי מתפשרת ובחוסר ההבנה וההתייחסות ל"אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ" ו"חנוך לנער על פי דרכו". האם ניתן לקיים ישיבות למצוינים, ללא לימודי חול אך עם גישה שונה מזו המוצגת כאן?

שלישית- וזוהי נקודה נוספת שאפשר לפתוח לדיון, אף על פי שאין היא קשורה לנושא (בבחינת נצל"ש :)-  כיוון שהמוזיקה היא חכמה נעלית כל כך, מדוע הניגון תופס מקום מרכזי כל כך רק בחצרות החסידיות?

אשקיפה
לנקודה השלישית - יש הבדל בין לפני מתן תורה לאחר מתן תורה כמבואר בנפש החיים.

לגבי השאלה השניה -

נראה שקשה לייסד ולהרכיב מערכת חינוכית שתיתן מענה ותמצה את הפונטציאל שקיים בכל אחד ואחד לפי טבעו.

ראינו בכמה מגזרים וחסידויות שניסו לשנות את הצורה הלימודית - כגון גור שקידשה את לימוד הבקיאות - אולי הם השיגו את מטרתם, אבל היה לזה מחיר כבד.

לכן - מתיחת ביקורת במערכת היא מקובלת ואולי אפילו נכונה, אך צריך לזכור להביט ברוב הכוס המלאה, ותמיד למדוד שיקולי רווח מול הפסד.

פושטער

מעשה לסתור?
למה שמערכת לא תהיה פתוחה לכל מיני גישות ואפשרויות? הנה גור שלא היתה גמישה וניסתה לכוף על כולם את השינוי ולא לפי טבעו של התלמיד, שילמה מחיר, כך אתה אומר.
אז לא הבנתי מדוע לא להגמיש.

_________________

משום שאי אפשר להבטיח אף פעם שתלמיד המוכשר לתחום א  - והאינטרס הדתי האישי והציבורי יהיה שהוא יתפתח בתחום א - ילך לתחום ב מטעמים שאינם אמיתיים, כגון שיקולי נוחות.

זה נקרא להקריב את טובת הפרט למען הכלל.

תוקן על ידי פושטער ב- 12/08/2008 16:47:00

פושטער

דבריך יכולים להוות טיעון, רק לאחר שנבין למה א הוא טובת הכלל יותר מב'.
גם אז לא אסכים עם טיעונך, שהרי באותה מידה ייתכן שהוא מתאים דווקא לב' ואתה מונע זאת ממנו. מלבד זאת, מניין לך שמותר להקריב את הפרט בצורה כזו עבור הכלל?
קרבן מהפרט, כן. להקריב את הפרט עצמו וכל כך הרבה פרטים? חלילה!

_________________

על הנושא הראשון אענה בצורה קצת פרובקטיבית -
החברה החרדית אינה דמוקרטיה, ויש דברים אבסלוטיים שברור שהם טובת הכלל (עיון?...), לפחות לדעת ההנהגה השולטת על התוכן החינוכי.

ב' - אז באמת השאלה היא איפה הגבול. הטענה שמסלולים לפרטים שבאמת הקריבו את עצמם אכן הוקמו.

חזק מאד! ומשעשע ולא רק נוגה


ובנוגע לדיון שהתפתח כאן. נראה שיש כאן יותר מבקשה לגיוון תכנים בלימוד (פשיטא שצריך), כי אם בנקודה עמוקה יותר - שהגיוון גם הוא לא מועיל כל זמן שהחינוך לא מתמקד בהנבטת התלמיד מתוך היחודיות שהוא חונן בה.
ההפיכה של המוסיקה לחובה המייגעת ואת התורה לבריחה - מבריקה למדי. כי הקושי שחווים בחורי הישיבות לא נובע מכך שהלימוד מתמקד בהוויות רבא ואביי בלבד, אלא שלא מניחים להם לעמוד על האמת המלחשת בליבם מחשש שלא תתואם לאינדוקטרינציה של הכת אליה הם משתייכים, וכך אנו מתרחקים מכל הטוב הצפון לנו בלימוד הגמרא עצמו.
גם דברי הרב יונגרמן מזכירים שיחות הנשמעות לעיתים מרבנים רגישים החשים חובה לפתוח לתלמיד אפשרות לצמוח מתוך כנות, ועם זאת דואגים גם להותיר שובל טישטוש של דו משמעות להקהות את חריפות שיטתם אי מחרדת הוצאתם חוץ לגדר, אי משום חשש שיגלו למקום המים הרעים וכו' או שמא אף מחרדתם מפני המשגיח הרובץ על מפתח ליבם.

הבעיה הא-פריורית לבחירת תכני הלימוד, היא הניכור של מוסדות החינוך הקיימים מציבור ההורים והחניכים.
יש צורך בהשבה של מוסדות החינוך הקיימים אל הקהילה המקומית. הקמה של מוסדות חינוך קטנים בעלי כיתה אחת בכל שנתון, והעצמה של תפקיד ההורים בקביעת מטרותיו ופעילותו של המוסד החינוכי. כדי לחנך ילד לא צריך ממסד ביורוקרטי כבד, או השכלה גבוהה. צריך אנשים טובים בעלי ידע ודוגמה אישית, ואת התכנים הנכונים שהתורה מציבה.

הניהול התקציבי הגרעוני של עמותות החינוך, התלות בגיוס כספים מחו"ל, הקצאות קרקע באמצעות מפלגות פוליטיות, גורם לכך שההורים שבויים בידי מוסדות החינוך, וכל שיש בידם הוא להתחנן שיקבלו את בנם/ביתם למוסד החינוכי הנבחר.

יעבץ

החסידויות הקטנות מחנכות כך, והתוצאה היא בינוניות ניכרת במוסדות. יצירת פירמידה של מוסדות מועילה לתחרותיות וליצירת שכבת אליטה (לא תמיד מהסיבות הנכונות, כמובן. אבל לפחות יש תחרות).