על אגודה אחת

סייף

למרות שלמיטב זכרוני השאלות שהצגת בהודעתך כבר נידונו מספר פעמים בפורום באופן כזה או אחר, אני אשתדל להתייחס לדבריך בשל החשיבות הגדולה להבהרת הדברים פעם נוספת.

פורום "אגודה אחת" הוקם בעיקר בשביל לאפשר לאנשים מתוך הקהילה החרדית, לשוחח להתדיין ולהתווכח אודות דברים הקרובים לליבם ושהם מעוניינים לשתף בהם אנשים אחרים מקהילה זו. אין צורך לשם כך להיכנס להגדרות מדוייקות בשאלת "מיהו חרדי?", היות והדברים ידועים באופן כללי. נושאי הדיון בפורום הוגדרו כדברים הנוגעים בחיי היומיום ולא בשאלות של אמונות ודעות, אופי הפורום נקבע לדיונים ושיח פנים-חרדי ולא במה לחדשות וכיו"ב. מבחינת מכנה משותף של המשתתפים, לא נקבעו כללים מעבר להשתייכות לקהילה החרדית, מתוך הנחה שאכן ראוי לאפשר לכל אחד להביע ולייצג כאן את עמדתו, כולל אנשי "יתד נאמן" או נטורי קרתא או כל קבוצה אחרת בציבור החרדי. קהל היעד מבחינה זו כולל חסידים וליטאים, אשכנזים וספרדים, בעלי תשובה וותיקים, שמרנים ומודרנים, בני חו"ל ובני א"י וכו'. בנוגע לגבולות הדיון נערך כאן דיון, ולא נקבעו בו דברים חד משמעיים. הנקודה המרכזית שהודגשה היא צורת הדיון שתעסוק במהותם של הדברים ולא בזהות הכותבים, תוך הקפדה על שיח מכובד וענייני. למרות שקהל היעד העיקרי של הפורום הם אנשים המוגדרים כ"חרדים", הפורום לא הוגבל רק לאלו והוא בהחלט פתוח גם לאנשים מבחוץ המעוניינים לדון על הנעשה בקהילה החרדית.

לשיח המתנהל כאן יכולות להיות מטרות שונות, הוא לא מחוייב להיות בדווקא עם מחשבה ורצון "לשפר" או להוביל לעשיית "רצון ה'", הוא יכול גם לשמש במה לטפיחה על השכם ולהבעת שביעות רצון על המתרחש בקהילה החרדית, או להוות מקום להבעת תסכולים מרירות כעסים ויאוש. לדעתי, לקיומו של הפורום ישנה הצדקה לא רק כאמצעי לדבר אחר, אלא כדבר בפני עצמו. גם אם בקהילה החרדית לא הייתה שום בעיה להביע עמדות שונות באופן חופשי וגלוי בע"פ ובכתב, הייתי רואה חשיבות לפורום, ק"ו כשבמקרים רבים אנשים מתקשים להביע את דעותיהם ללא מורא.

באופן כללי עשיית "רצון ה'" עפ"י הגדרת הפורום, מובנה קיום תורה מצוות ומעשים טובים, כפי שהדברים משתקפים בתורה ובמסורת שלנו, למרות שגם במסגרת זו יכולים תמיד להיות עמדות שונות זוהי בהחלט הגדרה מספקת באופן כללי.

ל"אגודה אחת" לא הוגדרו תחומי פעילות מעבר לעצם הדיונים, ולכן האדם לא צריך להתלבט מדי הרבה על "הצטרפות" או אי-הצטרפות, אם הוא מעוניין להשתתף בדיונים או לפתח דיונים בעצמו הוא מוזמן לעשות זאת. מתוך המתדיינים יכולים להתגבש אנשים בעלי עמדות דומות לפעולה משותפת בתחום מסויים, אבל באותה מידה יכולה להתגבש כאן גם קבוצה נגדית.

הדברים שנאמרו עד כאן, מבטאים את החשיבה שהובילה לפני שנתיים בדיוק להקמתו של הפורום. בפועל, הדברים התנהלו בדרך שונה, ולכן ישנו בהחלט מקום לבחון את הדברים מחדש. האם ישנן הנחות שהוכחו כשגויות בתפיסה זו? האם הפורום הצליח להשיג את מטרתו? במידה והוא נכשל, מה הן הסיבות לכך והאם ניתן לתקן את הדברים? ברצוני להציג כאן את הדברים מנקודת הראות שלי.

הקמת הפורום נעשתה לאחר מפגש של שישה חברים שהתכנסו לשיחה משותפת אודות החברה החרדית, והם גם היוו את הגרעין הראשון של הכותבים כאן. בנוסף, נשלחו הודעות על פתיחת הפורום לכותבים ב"הייד פארק" שהיה נראה שימצאו בו עניין. ואמנם בחודשים הראשונים הצטרפו באופן רצוף ועקבי עשרות כותבים לפורום. במקביל להתפתחות הפורום, התקיימו מספר מפגשים נוספים בחג הסוכות תשס"ז; חנוכה תשס"ז; חודש ניסן תשס"ז וחודש חשוון תשס"ח, עד המאבק הגדול שפרץ אז, הלא המה כתובים בדפי הפורום. מלבד הפורום והמפגשים, מאז חנוכה תשס"ז, במשך שמונה חודשים הופיע עלון חודשי של 4 עמ' עם מאמרים שהתקבלו על ידי כותבים שונים בפורום. את הגליונות ניתן גם כן למצוא באשכולות הפורום.

הנחת היסוד שעמדה בבסיס כל הפעולות הנ"ל, הקמת הפורום; המפגשים והפקת העלונים, הייתה שיש כיום בקהילה החרדית ציבור גדל והולך שחש בצורך להביע את מחשבותיו, לבטיו, טענותיו, על הנעשה במחנינו ואיננו מוצא דרך לעשות זאת. יצירת הפלטפורמה לכך, עשויה לתרום לגיבוש עמדות אישיות, להיכרויות חדשות, להגשת הצעות מעשיות, לשיתופי פעולה ועוד.

עם הזמן, ובעיקר לאחר הפסקת הוצאת העלונים וקיום המפגשים, ניכרת דעיכה בפורום. רבים מהמשתתפים הדירו ממנו את רגליהם, ומעט חדשים מגיחים מדי פעם למקום. לדעתי, ניתן למנות לכך מספר סיבות.
1. היעדר גיוון - למרות הרצון לכנס לפורום כותבים מקבוצות שונות ובעלי עמדות שונות, רוב הכותבים בפורום הינם בעלי מאפיינים דומים ועמדות קרובות בנושאים שונים, בדרך זו השיח הוא חסר עניין ואיננו מעמיק ורציני דיו.
2. תוכן הדיונים - בשל העובדה שרוב הדיונים עסקו בהצבעה על שינויים ושיפורים הנדרשים באופן כללי באורח החיים החרדי, הרי שחלה רוויה במספר הנושאים הנידונים וישנם רק מעט הצעות לדיונים חדשים שלא נידונו בפורום.
3. ציפיה למעשים - בניגוד לפורומים אחרים, רבים ראו בפורום אמצעי לפעולות מעשיות, משאלו בוששו לבוא הם התייאשו מן הפורום ולא ראו בו מטרה בפני עצמה.
4. מחסור במשאבים - לקידומו ולהתפתחותו של פורום, נדרשים בעיקר משאבים של כוח אדם וזמן. לצערי, לא נמצא מי שיוכל להקדיש זמן רב ויזום מהלכים מעשיים לקידומו והתפתחותו של הפורום.

לאור האמור, אני סבור שאכן הפורום נכשל בהשגת מטרותיו, וספק רב בידי אם הדבר הוא בר שינוי. עדיין אינני יודע אם הנחת היסוד אודות הצורך והפוטנציאל הייתה שגויה, או שהכשלים היו אך ורק ברמת הביצוע.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בן ציון קבל
כדרכך, ניתחת את הענין מכל הצדדים. (נהנתי מאוד).

כישלון? אתמהה. האם בגלל שמספר הכותבים קטן ממה שחשבת שיהיה או בגלל שכמות המלל נחלשה קמעא (אף שלאחרונה דומה שנתחזקה קצת)?

בעזהי"ת



   נראה ואפשר להוסיף עוד:



   א. דווקא לכותבים רציניים ועמקניים (ואולי לאו דווקא), יש קושי להתמודד עם כמויות המידע האינסופיות ברשת האינטרנט, קושי להתמודד עם הרצון להתפרש על פני מספר פורומים גדול - ומאידך גיסא חוסר יכולת לבצע זאת באיכות מספקת.
   רק כאן במסורת, אני יכול למנות מספר פורומים המעניינים אותי באופן אישי: בח"ח, צוותא, ספרים וסופרים, עצכ"ח, וכמובן אגודה אחת; וזאת עוד לפני מערכת תפוז קהילות - שם בעז"ה נמצא הפורום העיקרי לשהותי באינטרנט ("חוזרים בתשובה - תמיכה"), ועוד מספר פורומים, ולמשל קהילת אמנויות הלחימה.
   דומה ופורום עיוני אחד, גם הוא לבד מטלה שכלית ניכרת, ולא כל שכן שניים; והרי אצלי נמצאים על סדר היום לפחות עשרה, מה שבפועל פוגע ביכולת לדון ולהשתתף כראוי, בכולם גם יחד.
   אתמול בדיוק, ראיתי דברים שכתב בנושא, הרב קוק זכר צדיק לברכה, בערפילי טוהר, על הקושי לצמצם את הלימוד, בבואך אל הסדר הקבוע, דווקא לנושא אחד - שהרי יש לך רצון לבלוע את כל הנושאים כולם. והוא ממשיך שם, שאמנם יש להתמודד ולצמצם את הנטייה הזו, אך מאידך צריך לזכור שהיא באה ממקום כנה, כי הנשמה באמת מחפשת את הנושאים כולם, באמת מחפשת את המרחב הגדול.
  
   חושבני שכותבים נוספים, ירגישו משהו אצלם, מדברים אלו. את המתח בין היכולת הנפלאה של האינטרנט - להיחשף לכמויות מידע בלתי נתפסות, ומאידך חוסר היכולת להתמודד עם הכמויות הללו, חוסר יכולת לגבש דעה ומסקנה אשר תכיל בתוכה את המגוון הענק הזה.
  


   ב. אם לא היה האינטרנט החרדי, אגודה אחת כמקום עיוני כבר הייתה בשורה גדולה. כי עצם היכולת למצוא אחים לדעה, ללמוד עוד בנושא וכן הלאה, היא כבר כלי רב עוצמה שאין כדוגמתו, לקראת סדר יום חדש.
   אבל על רקע עשרות ומאות מקומות דיון באינטרנט החרדי, אגודה אחת, למרות שהיא בעצם מבקשת לדון בסדר היום החדש עצמו - בפועל מוסתרת על ידי קול השאון הרב. כשיש אפשרות להעלות אשכול חתרני בבחדרי חרדים, ואשכול עוד יותר חתרני בעצכ"ח, ובינתיים לקנח בקטטת חסידים הגונה באחד מפורומי החסידיות, וכן הלאה והלאה - אתה כבר מהווה בעצמך חלק מסדר היום החדש הזה, בין אם התיישבת בעצמך מהו בדיוק, ואיך אתה רוצה שיהיה.
 
    אמנם, כישלון של ממש איני רואה באגודה, ונראה שגם בצ"כ לא התכוון לכישלון זה - אלא יותר "אי השגת מטרות".
  


    ג. ללא מזכירות, לא תתקיים שום תנועה. מה לעשות: ללא פעילים המקבלים את משכורתם מהתנועה הפוליטית, ולכן יכולים להקדיש את זמנם לעשייה (ומאידך - בני נוער הפטורים מעול כלכלת משפחתם, ויכולים לנצל את זמנם הפנוי לעשייה הפוליטית), הרעיונות הגדולים ישארו כתובים בספר, בבלה יובאו ושם יהיו.

בן ציון כהנא
אם מטרת הפורום מתחילה ונגמרת באינטרנט, הרי שכל דברי לא מתחילים, ישבו יחד כל סוגי האנשים, ויפטפטו בטוב ובנעימים. אך מה אעשה וראיתי בהרבה מהאשכולות כאן שאתם קצת יותר חכמים, ואתם רוצים להוריד באיזה שלב את הדברים מעולם האצילות לעולם העשייה. כיון שעדיין זה לא נעשה, כל שאלה שנשאלת לגבי זה היא תיאורטית, אם וכאשר יעשה משהו. אך כיון שזה מה שבעיקר מעניין אותי, כיון שלי יש מספיק מקומות היכן להשיח את לבי, החל באשתי וכלה בכותל המערבי, ראיתי צורך להעיר שרוב האנשים אינם מהסוג ה"משוגע לדבר אחד", שברגע שישמע שיש מקום שמחזיקים שצריך לצאת לעבוד, ירוץ לשם לתפוס כסא. אלא ירצה לדעת שהם מתאימים להשקפתו בעוד עניינים, אם הם מהותיים. [ולא אם אתם אוכלים קטניות בפסח או לא].

סייף, במשך שהותי כאן נוכחתי לראות כי דרוש "קריינא דאיגרתא דאיהו ליהווי פרווקנא". ובלשונינו הקדושה: מי שיבוא ויעשה מעשה - אותו יברכו לאחר מעשה.