האם פא''י חוזרת?

פא"י חוזרת כמו שמחר הבת שלך הולכת לשירות לאומי

אנא פרט ונמק

אף אחד לא מדבר על שובה של פא'י על שלל מוסדותיה ומאפייניה, אלא מבחינה קונספטואלית - דהיינו קבוצת שוליים בגבולות החרדיות הנבדלת בזהותה ואוטונומית מבחינה ממסדית.

קבוצות שלא תשכלנה להעמיד מערכת השכלה מושלמת, תופנה ותעלמנה חדשות לבקרים.

מתגובותיהם של נאות דשא והועדה, אני רואה שהטפת המשגיחים בישיבה קטנה עשתה את שלה.

חברה, פא"י לא הייתה "קבוצת חרדי שוליים" וגם לא תמכה בשירות לאומי.

היא גם לא "חרטה על דגלה את אי הציות לגדולים", כלשונו של גפני.

תוקן על ידי bontemps ב- 25/11/2008 8:59:31

א. המינוח שוליים אינו כולל קונוטוציה שלילית אלא ללמד על מיקום טיפוגרפי ביחס למרכז. הבה נסכים שלפני כיבוש המרכז, אם בכלל, ניתן להסתפק בקיום לגיטימי בשוליים - דהיינו כמיעוט.  מצידי ניתן לקרוא להם ''חרדי איכות'' החיים בשוליים להבדיל מחרדי שוליים ונוער שוליים.

ב. פא'י לא חרטה על דגלה את אי הציות לגדולים, אך גם לא את הציות המוחלט  לחצרות הגדולים התורנים שמונו על ידי ועדת המינויים של יתד נאמן. פא'י מהווה המשך היסטורי ליהדות הטרום-מלחמת העולמית ולמעלה בקודש בכל מה שקשור ליחס בין פוליטיקה והנהגה רבנית.

תוקן על ידי רב_סיינפלד ב- 25/11/2008 12:45:42

פא"י  תחזור לשיח הציבורי ובגדול

המריבות האחרנות שבסקטור החרדי רק מוכיחים אתעד כמה נחוץ להחזיר את התנועה הזו אל  חיים  הציבוריים


חבר הכנסת גפני מדבר על
אי ציות לתלמידי חכמים

פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

גפני
 לך תהיה סטאנד אפ קומדי יותר מתאים לך

רב_סיינפלד
בלשון נקיה כתבת שאכן פא"י לא קבלה ציות לגדולים כערך עליון, ובעצם חלקה על החזו"א שטען שהחטא הקדמון הוא ההפרדה בין שאלות התורה לשאלות החיים.

הייתי אומר שבאופן כללי פא'י צעדה בדרך אבותינו המסורה לנו מדור לדור בעוד שהחידושים אפיינו את מתנגדיה (אם כי בשטח האחווה הפועלית היא חידשה כמה וכמה חידושים שאינם רלוונטים לדורנו):  

התאקל של החזו''א ופא'י הינו מסובך ואינו ממין הענין וזאת משום הסיבות הבאות:

1) פא'י הכתירה את החזו''א למורה דרכה ההלכתי ובתקופות מסוימות (עד שנת 1942) הרכיבה את את רוב מניינו ובניינו של קהל לוקחי שימעו, ובאותה עת הוא הזדהה במידה מסויימת עם האידיאל החלוצי שלהם.   סירובו של ר' קלמן כהנא לשמוע בקול החזו''א היה בגדר בגידה צורבת של תלמיד מובהק - ולא ניתן לנטרל את אלמנט כאב הבגידה, אשר ליבה והעצים את התגובה.

2) הנקודה העיקרית שהרגיזה את החזו''א לא היה רצונם של פא'י ליצור לעצמם אוטונומיה מתבדלת בעלת אינטרסים עצמאים  (ויש לכך כמה וכמה ראיות כגון העדפתם את האינטרס הפועלי על פני האינטרס הכלל דתי במישור המוניצפלי - שעבר בשתיקה), אלא אי שיתוף הפעולה שלה בנושא גיוס בנות - נושא שהיו לו השלכות קריטיות, מבחינתו של החזו''א, על עצם אפשרות קיומם של חיי דת בארץ ישראל.

להבדיל מהרב שך שראה את דעת תורתו כדעת התורה הלגיטימית היחידה (בתור נושא הלפיד או בהוראתו הישיבתית ''מעתיק השמועה'') החזו''א למיטב ידיעתי לא הכתיר את עצמו כאפיפיור-על שסמכותו מחייבת את כל הזכרים המהולים בני דת בן עמרם במזרח התיכון.  כאשר מ''ח שפירא וז. וורהפטיג אמרו לו שההתנגדות לגיוס בנות אינה מצוייה בד' חלקי שולחן ערוך, הוא ענה להם שההתנגדות מצוייה בשולחן ערוך החמישי.   בשום מקום הוא לא אמר להם שהוא המייצג הבלעדי של השולחן ערוך החמישי, ואמירתו (שבקונטקסט הזה הינה מובנת לחלוטין) ניתנת לניסוח במילים אחרות: דחילק..... תפסיקו להתווכח על סעיפים טכנים שכן רוח החוק ברורה לחלוטין, ועל תתפסו אותי על לאקונה או העדר הוראה קטגורית המנוסחת בסעיפי סעיפים.  במאמץ קטן היה ניתן גם לנסח את איסור גיוס בנות בקטוגריות הלכתיות, אבל החזו''א לא ראה צורך בכך.  

שורש דעת תורה הוא באי הצורך לנמק את רוח החוק במונחים הלכתיים.

שורש דעת תורה במובנו הרעיוני (המניח את קיומו של רובד א-הלכתי הכפוף לקריטריונים על-הלכתיים)? או במובנו הנפוץ?

הבה נניח לצורך הדיון על לגיטימיות קיומו או אפשרות קיומו של רובד א-הילכתי ואשר אי אפשר ליצוק אותו לקטגוריות הלכתיות ו\או שניתן להחיל עליו קטגוריות א-הלכתיות השואבות מרוח החוק הכללית.

ועדיין אין בכך להוביל למסקנה על דבר קיומה של סמכות עליונה בעלת זכויות בלעדיות ותחום שיפוט חובק עולם בכל מה שקשור להפעלת שיקול הדעת מהסוג הנידון.

רב סיינפלד
למרות תואר הרב שלך, אני מניח שאינך טוען לדעת תורה אפיפיורית.
גם אם אתה צודק, הקיום "של רובד א-הילכתי ואשר אי אפשר ליצוק אותו לקטגוריות הלכתיות ו\או שניתן להחיל עליו קטגוריות א-הלכתיות השואבות מרוח החוק הכללית." מקצר מאוד את הדרך לסמכות עליונה.

בשולי המאמר יש להוסיף שיש קונצנזוס על לגיטימיותו של שיקול דעת שלא עוסק בנימוק רוח החוק במונחים הלכתיים. קונצנזוס זה קיים אצל כולם חוץ מאצל ר' הרשל שכטר (ואולי גם אצל רבו הגרי'דס והרב מבריסק ועיין בספר איש ההלכה והספדו של הראשון על האחרון) שלדידו הקטגוריה היחידה בה ניתן לשפוט שאלה הינה זו ההלכתית ואילו שאר קטגוריות חשיבה הינן בגדר ספקולציה ותו לא. 

מבחינת ר' הרשל שכטר, אין מקום להשקפה או פילוסופיה. הכל זה רמב'ם ורמב'ם.

מקצרת אך לא מכתיבה

ר' הרשל שכטער הוא דוגמא לאיך שתכונותיו של התלמיד יכולות לעצב את דמות הרב בעיני הציבור.

דיברתי עם הרבה אנשים, גם בני משפחתו של הגרי"ב וגם משומעי לקחו. למרות מה שניתן להסיק מאיש ההלכה, הגרי"ב לא היה רובוט, אוטומוטון הלכתי והוא הכיר בשכבה ההשקפתית של היהדות.

לעומת זאת, ר' הרשל לא הכיר בצד הפילוסופי של רבו. לכן, הוא פספס את הדמות הרב-גוונית ולא לגמרי קוהרנטית של הגרי"ב.

עוד דוגמאות לתופעה זו:
החזון איש
הגרי"ז

בדרך כלל, התופעה קיימת כאשר יש רב ליטאי ותלמיד הונגרי.