ברכת החמה

השנה תהיה כידוע, שנת ברכת החמה. אירוע המתרחש אחת ל 28 שנים.
ברצוני לשאול את חכמי ביהמ"ד "אגודה אחת":
האם זהו אירוע אסטרונומי דוגמת קידוש לבנה המתרחש אחת לחודש? מה בעצם קורה מבחינה אסטרונומית אחת ל 28 שנה? למיטב ידיעתי זוהי ברכה על "הימצאותה של השמש במקום בו נתלתה לראשונה ביום הרביעי לבריאת העולם", האם זהו המונח הנכון? האם אכן יש מחזור שמשי בין 28 שנה שאינו תלוי בהחלטת בני אדם (לוח שנה), או שזה מועד שנקבע בגלל חישובי לוח השנה?

אשמח לשמוע
 

ברכת החמה. ברכה על ראיית השמש כשהיא בזמן הדומה לתחילת יצירתה.

הרואה חמה בתקופתה אומר: ברוך עושה בראשית1, וי"ג: ברוך עושה מעשה בראשית2. ר' יהודה אומר המברך על החמה הרי זו דרך אחרת3, היינו דרך מינות4, ופירשו דבריו כשהוא מברך על החמה שלא בזמן תקופתה, שנראה כעובד לחמה5. חמה בתקופתה היינו כשהיא במקום שהיא חוזרת שם לתחילת היקפה, הוא שעת תליית המאורות, [טור תנד] שמאז התחילה להקיף ולשמש6, והוא כל עשרים ושמנה שנה ביום תקופת ניסן, שאז התקופה תקופת מר שמואל7 - בתחילת ליל רביעי8, שכן כל תקופה מתאחרת משנה לשנה בשלשים שעות, היינו יום ורבע, לפי החשבון של שלש מאות וששים וחמשה ורבע יום לשנת החמה, שהרי שלש מאות וששים וארבעה ימים כלים בחמשים ושנים שבועות, ונשאר עוד יום ורבע9, ונמצא שתקופת ניסן נופלת בתחילת הלילה לסוף ארבע שנים, שאז מתאחרת התקופה בחמשה ימים שלמים, והוא הנקרא מחזור קטן של שמש, ולסוף עשרים ושמנה שנה חוזרת התקופה לתחילת אותו יום בשבוע כמו שהיתה בתחילת תלייתה ברקיע, היינו תחילת ליל רביעי, והוא הנקרא ראש מחזור גדול10.

יש מן הראשונים מפרשים חמה בתקופתה דהיינו בבהירותה11, שאם היו בימות הגשמים שלשה ימים מעוננים ולא נראתה חמה ולא כוכבים באותה העת, כשיתראו יברך עליהם, ולא בזולת עת זו12. ולפיכך יש מי שכתב שכשהחמה חוזרת לתחילת היקפה - היינו חמה בתקופתה לפירוש הראשון - יברך בלא שם ומלכות13, ודעה יחידית היא14.

ויש מן הראשונים מפרשים חמה, בתקופתה היינו תקופת תמוז14א, ולא הובאה דעה זו בפוסקים.

זמן ברכת החמה ביום תקופתה הוא כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר15, מיד עם הנץ-החמה*16. ונוהגים שבשחרית כשיוצאים מבית הכנסת מתאספים הקהל יחד ומברכים ברכה זו17. יש אומרים שאם לא בירך עד אחר שלש שעות ביום לא יברך, שכבר עברה ממקום הזה18, ויש אומרים שמשום זריזות בלבד הוא שאמרו שלכתחילה יברך [טור תנה] בבוקר, אבל זמנה כל היום, ולכל הפחות עד חצות בשעת הדחק19.

כשהשמש מכוסה בעננים, יש אומרים שמכל מקום צריך לברך, שהרואה חמה שאמרו לאו דוקא גוף השמש, אלא כשרואה אור השמש המאירה ביום ונהנה ממנה ביום שניתלה במרכז הראשון20, ויש שמחלקים בין כשניכר רושם החמה בעבים שיברך ובין כשאינו ניכר כלל שלא יברך21.

נהגו הנשים שלא לברך ברכת החמה22, ויש שכתבו שאם רוצות יכולות לברך בלא שם ומלכות23.

כתבו אחרונים שיש לומר בשעת הברכה פסוקים ומזמורים מענין הברכה, היינו שקודם שיברכו יאמרו מזמור הללו את ד' מן השמים24, ואחר הברכה פיוט אל אדון על כל המעשים ואחר כך מזמור השמים מספרים כבוד אל25, ואחר כך עלינו לשבח וקדיש26. ויש שכתבו סדר אחר בתוספת פסוקים ומזמורים27.

השנים באלף הששי לבריאת העולם28, שהן ראשי מחזורים ומברכים בהן ביום תקופת ניסן ברכת החמה, הן:

יג, מא, סט, צז, קכה, קנג, קפא, רט, רלז, רסה, רצג, שכא, שמט, שעז, תה, תלג, תסא, תפט, תקיז, תקמה, תקעג, תרא, תרכט, תרנז, תרפה, ת ש י ג, תשמא, תשסט, תשצז, תתכה, תתנג, תתפא, תתקט, תתקלז, תתקסה, תתקצג29.

על הלבנה והכוכבים בתקופתם ע"ע ברכת לבנה.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ד, ברכת החמה [טור תנג]

ברכת החמה.
1. תוספתא ברכות פ"ו (בהוצאת צוקרמנדל: ז) והובאה בגמ' שם נט ב; רמב"ם ברכות פ"י הי"ח; טוש"ע או"ח רכט ה.
2. רי"ף ורא"ש שם; טוש"ע שם.
3. תוספתא שם.
4. עי' הר"א פולדא ופ"מ בירושלמי ברכות פ"ט ה"א.
5. מנחת בכורים שם.
[טור תנד] 6. רש"י שם.
7. ע"ע תקופות. שו"ת משאת בנימין סי' קא. ועי' רמב"ם קידוש החודש פ"ט ופ"י.
8. גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
9. ע"ע תקופות.
10. רש"י ומאירי שם.
11. מאירי שם בשם י"מ, ומתאים לפי' הערוך בסמוך.
12. פי' ב' בערוך ע' חמה, ע"פ רב הונא בירושלמי ברכות פ"ט ה"ב; הגמ"י פ"י ה"ח בשמו. ועי' הפלאה שבערכין ע' זה ומרה"פ לירושלמי שם שהירושלמי שם ר"ל על רקיע בטהרו לחוד, ועי' ערוך השלם שם שמגיה בערוך באופן שגם שם ר"ל על רקיע בטהרו.
13. חי' רעק"א לשו"ע שם בשם מהר"ל.
14. וכן מבואר בכל הפוסקים לברך ברכה גמורה.
14א. רס"ג בסידורו עמוד צ ורבנו בחיי בראשית א יד. ומסתימת דבריהם נראה שר"ל שבכל שנה ושנה מברכים.
15. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
16. מהרי"ל בלקוטים שבסוף הס'; מג"א ס"ק ה.
17. שו"ת משאת בנימין סי' קא; מג"א ס"ק ה בשמו.
18. מג"א שם.
[טור תנה] 19. מלבושי יו"ט להתוי"ט על הלבוש רכט אות ג; דגול מרבבה לשו"ע שם; אליהו רבא שם ס"ק ב. ועי' ישועות יעקב שם, סק"ב; ועי' פמ"ג שם שאחר חצות יברך בלא שם ומלכות.
20. שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' לח.
21. שו"ת חת"ס או"ח סי' נו. ועי' שערי תשובה ס"ק ב וארחות חיים על או"ח שם.
22. שו"ת חת"ס שם, ועי"ש שתמה על מנהגן, שאינו דומה לקידוש הלבנה שנהגו שלא לברך, מפני שהן גרמו פגם הלבנה, ע"ע ברכת הלבנה, וכאן לא שייך טעם זה, ומ"מ כתב כיון שלא נהגו לא יברכו.
23. שו"ת כתב סופר או"ח סי' לד, עי"ש בארוכה. ועי' ארחות חיים רכט ב בשם כמה אחרונים שיכולות לברך.
24. תהלים קמח.
25. שם יט.
26. שו"ת חת"ס שם.
27. עי' שו"ת מים חיים לרח"כ רפופורט סי' כב וסדר ברכת חמה בקונטרס מיוחד בשדי חמד אסיפת דינים סוף חלק חמץ ומצה, וקונטרס ברכת החמה להרי"מ טוקצינסקי ירושלים תרנ"ז.
28. על חשבון השנים מבריאת העולם ע"ע בהר"ד.
29. וע"ע תקופות.

אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך ד, ברכת החמה [טור תנג]

תוד"ר ר' י.מ.י.
אם הבנתי נכון, לכאורה כל שנה ביום רביעי של ראשית ניסן היו צריכים לברך. כל העניין הוא לפי שמואל שהשנה אינה 365 יום עגולים אלא 365+1/4 ורבע היום הזה מצטבר במחזוריות מעגלית, עד שבשנה ה 28 אנו מגיעים לנקודת ההתחלה. (לא השמש מגיעה אלא החשבון שלנו...)

אם כן, מדוע הברכה היא על השמש? הברכה הייתה צריכה להיות על חכמתם של מחברי לוח השנה...? הרי כל העניין הוא קביעה שרירותית שלהם ובשמש עצמה לא מתחדש שום דבר הנראה לעין.
לפי זה, מדוע לא כל סיום מחזור בלוח השנה מצריך ברכה?

היולי ושלמה

הנקודה אינה שרירותית, אלא יש בה הגיון ולכן היא מיוחסת לבריאת העולם.
זוהי נקודת האביב, המכונה גם ראש טלה, שהיא נקודה בה חותך מסלול השמש את קו המשוה.
לקצת פירוט: השמש כידוע במעגלה השנתי, נוטה כ23 מעלות ממעגל הסיבוב היומי.
הסיבוב היומי של העולם, הוא מקביל לקו המשווה. הסיבוב השנתי של השמש וסיבוביהם של כוכבי הלכת והלבנה, נוטים כאמור ומישור סיבובם מכונה 'מישור המילקה' על שם שבו לוקים המאורות, כלומר מסתירים זה את זה לעיתים, משום שעליו הם נעים.
בשתי נקודות בסיבוב, נפגשים שני הסיבובים כמובן. זה קורה לשמש, אחת באביב ואחת בסתיו וימים אלו נקראים, תקופת ניסן ותקופת תשרי.
(תקופת תמוז הוא היום הקיצוני במסלול לכיוון צפון ותקופת טבת הוא הקיצוני לכיוון דרום)
ממילא, הנקודה לא נבחרה שרירותית אלא על פי מאורע אסטרונומי חשוב, המצויין גם מחוץ להלכה ומהווה נקודת התחלה הגיונית לסיבוב השנתי.

נכון שלא אמורים לראות כלום, משום השמש נראית בדיוק באותה צורה כתמיד, אלא שמיקומה על המסלול שווה לקו המשווה.
כאמור למעלה, האמת היא שזה לא קורה בזמן תקופת שמואל, וגם לא בתקופת רב אחא שהיא מדויקת יותר אבל גם היא מעוגלת.
התקופה האמיתית חלה ב20 במרץ.

ר' ימ"י.
כתבת
"(תקופת תמוז הוא היום הקיצוני במסלול לכיוון צפון ותקופת טבת הוא הקיצוני לכיוון דרום)"
 זה לא ההיפך?

תוקן על ידי שלמה745 ב- 08/12/2008 9:20:26

ועוד.
לפי דברך זה באמת מאורע שנתי, וכל המיוחדות של שנת ברכת החמה היא בעובדה שהיא מחזירה את מחזור תקופת שמואל לנקודת ההתחלה, וזה לא שונה מכל סיום מחזור בלוח השנה? אשמח לקבל התייחסותך לנקודה זו!

בנוסף.
עולה מדברך שלפי החישוב המדוייק הידוע לנו כיום, התקופה האמיתית היא בתאריך שונה. האם לא צריך א"כ לשנות את זמן הברכה?

שוב תודה

שלמה

א. בחורף השמש דרומית יותר ובקיץ צפונית. צא כעת החוצה וחפש את השמש, היא די נמוכה בדרום. בקיץ היא נמצאת בגובה השמים, כלומר יותר צפונית.
במדינות הצפוניות, כמונו, היא לעולם לא ממש צפונית. אבל בקו המשוה, היא נמצאת באביב ובסתיו מעל הראש ממש, בחורף בדרום ובקיץ ממש בצפון.

ב. נכון מאוד. השמש מגיעה כל שנה לנקודת האביב, ביום אחר בשבוע ובשעה אחרת.
אחת לעשרים ושמונה שנים, לפי חשבון שמואל, היא מגיעה לשם באותו יום ובאותה שעה שהיא היתה שם בבריאת העולם ולכן מברכים 'עושה מעשה בראשית', כלומר, זה מחזיר אותנו למעשה בראשית.

ג. לפי החישוב המדויק, שהוא לא רק היום וגם שמואל עצמו ידע אותו, הוא מבואר באר היטב ברמב"ם הלכות קידוש החודש פרק יג, לא רק שאין מקום לברך בתאריך הנהוג, אלא שאין מקום לברך כלל, שהרי השמש לעולם אינה חוזרת לאותה נקודה, באותה שעה בדיוק, כין שהחשבון האמיתי אינו מעוגל כל כך יפה.
הסיבה שמברכים היא, שעיגלו את המחזור עבור הציבור וכמו שמביא התשב"ץ 'תקופת שמואל בפרהסיא ותקופת רב אחא בצינעא' ונתנו בידיו תקופה לחשבון קל, עבור שאלת גשמים בבבל ששים יום אחרי התקופה ועבור מי שנהג לשפוך מים שאובים בתקופה וגם עבור ברכת החמה.

אין תשובה יותר טובה, איך מברכים על אירוע וירטואלי, רק משום שזה קל לחישוב.
מצטער.
אם מישהו ייתן לך תשובה יותר טובה, הוא יזכה בפרס נובל.

ימ"י, מה הבעיה? אנו מברכים לפי מה שנראה לעינינו. תקופת שמואל היא ה"נראית לעין", כי כך נראה מקופיא שזו שנת החמה, ולכן נראה שזו החזרה למצב הבראשיתי, מילולית.

דבריך באים בחשבון, עד חריגה מסוימת.
כיום שהחריגה היא כשלשה שבועות, קשה לומר כך.
לעינינו נראה בבירור, שביום תקופת שמואל, הימים כבר מתארכים והלילות מתקצרים, מצב לא בראשיתי בכלל.

_________________

מאיר
האם במונחי עצכח מדובר כאן בשק"ק?

במונחי עצכח מדברים בעצכח

יום שמש אביבי ד ניסן תשמא יצאנו אחרי התפילה אל מקום פתוח יותר שבו נגלתה השמש בכל פריחתה  ואמרנו את ברכת החמה ,לא היה קהל רב אבל זהו מעמד מיוחד שלא שוכחים לעולם