לאחרונה התוודעתי לפורום המעניין הזה, ורציתי להוסיף זוית ראיה שלענ"ד יש בה חשיבות.
ראשית
עלי לציין שאינני משתייך לציבור החרדי, אך יש לי עמו היכרות טובה, דרך
המשפחה המורחבת, מקום המגורים, וקריאת כל סוגי התקשורת החרדית - החל
מנציגי ההשקפה הטהורה עלי אדמות ועד לגורמים החתרניים המסוכנים השורצים
באינטרנט הטמא.
אינני יודע מה איתכם; אני אוהב מאוד את הציבור
החרדי. לא הייתי מסוגל בשום אופן להשתייך אליו, ואני מבין היטב את כמויות
המירמור הנשפכות כאן בפורום בנושאים רבים. אבל לדעתי ישנה חשיבות שאין
ערוך לה בקיומו של ציבור שחייו מתנהלים באופן מוחלט ע"פ דעת תורה. אין
צריך לומר שבאומרי "דעת תורה" אינני מתכוון לדוקטרינה היתד-נאמני'ת, אלא
לאמיתות הפשוטות שליוו את עם ישראל כולו לאורך כל השנים: האמונה הפשוטה
בבורא ית' ובתורתו, האמונה שיש חיוב לקיים את רצון ה' ושהדבר אינו עומד
לדיון, האמונה שעבודת ה' היא הדבר החשוב והמרכזי בחיים, וכדומה. בציבורים
שאינם חרדיים ישנו לצערי הגדול בלבול עצום בכל הקשור לעיקרים הפשוטים
האלה, ולדעתי זהו אחד הגורמים המרכזיים להקצנה החרדית ולצמיחתן של תורות
כדוגמת טהרתההשקפה, פכהשמנהטהור, שלאלהכניסזמורתזרבכרמביתישרואל, וכמובן -
דעתורהשלמרננורבננשליטא. ב"ה שאין בתורה (האמיתית) מצוה "להשתייך" לציבור
כלשהו, שכן אם היתה כזו הייתי נמצא בהחלט במצב קשה.
עד כאן ההקדמה. המשך יבוא בס"ד.
נשלח ב-18/12/2008 19:35
הבסיס התיאולוגי הינו פשוט לחלוטין ואינו רלוונטי לנידונינו המשקף את עמדתה החברתית של החרדיות ההיסטורית על מעלותיה וחסרונותיה. הרובד התיאולוגי קיים כזרם מעמקים ואינו אמור לשנות לכאן או לכאן, וזאת בהנחה שהערבוב מבית מדרשו של היתד הינו מיותר ומסולף.
לצורך העניין אנא נניח כי התיאולוגיה מדעת או שלא מדעת שלנו תחומה בגבולות של התיאולוגיה שאפיינה את כלל האורטודוקסיה החרדית בעבר.
ברמת הכלל או המרחב הכלל חרדי יש לערוך תספורת (למדתי היום את השימוש המחודש במילה הנ'ל מגלובס - עיין ערך בני שטיינמץ) לכל התוספות המיותרות שמקומם בחדרי חרדים או במסגרות חרדיות מצומצמות שההשתייכות אליהן הינה וולונטורית, ואשר כפייתן על כלל המערכת החרדית מיותרת והרת אסון.
אין צורך להמציא דוקטרינות תיאולוגיות חדשות ולהסתבך בניסוחן. רק צריך מעט תודעה היסטורית, הבנה במבנה של קהילות ובדינימקת פעולתם, ובעיקר שכל ישר.
תוקן על ידי הוועדה ב- 18/12/2008 19:34:23
נשלח ב-18/12/2008 22:47
פרק א': ניתוח הבעיה
נראה לי, שהבעיות השונות הקיימות בציבור החרדי, ושאתם מצביעים עליהן בכישרון ובזעם מרשימים, נובעות כולן ממקור אחד, שביסודו הוא אמוני-השקפתי ולא סוציולוגי. היסוד הזה הוא ראיית העולם בחלוקה דיכוטומית בין קודש לחול, כאשר רק לקודש יש זכות קיום בפני עצמו, וזכות הקיום של החול היא בדיעבד גמור (במקרה הטוב). יתרה מזו: בתמונת העולם הזו הקודש והחול נלחמים ביניהם על אזורי שליטה, ולכן החול נהפך ל"רע" כיון שהוא סותר את הקודש. גם במקרים שהחול מקבל "הכשר", הוא זוכה לחשדנות עצומה ולזהירות פן ינסה לחרוג מהמסגרת הנוקשה שהציבו לו, ולחשוב שיש לו זכות קיום משלו חלילה. כחלק מן המלחמה בין החול לקודש, כל המרבה לזלזל בחול - מצוה תיחשב לו. בכישרון ובזעם מרשימים, נובעות כולן ממקור אחד, שביסודו הוא אמוני-השקפתי ולא סוציולוגי. היסוד הזה הוא ראיית העולם בחלוקה דיכוטומית בין קודש לחול, כאשר רק לקודש יש זכות קיום בפני עצמו, וזכות הקיום של החול היא בדיעבד גמור (במקרה הטוב). יתרה מזו: בתמונת העולם הזו הקודש והחול נלחמים ביניהם על אזורי שליטה, ולכן החול נהפך ל"רע" כיון שהוא סותר את הקודש. גם במקרים שהחול מקבל "הכשר", הוא זוכה לחשדנות עצומה ולזהירות פן ינסה לחרוג מהמסגרת הנוקשה שהציבו לו, ולחשוב שיש לו זכות קיום משלו חלילה. כחלק מן המלחמה בין החול לקודש, כל המרבה לזלזל בחול - מצוה תיחשב לו.
הראייההזו מסבירה תופעות בעייתיות רבות: היא מסבירה את היחס המזלזל של המימסדהחרדי כלפי אנשים העובדים לפרנסתם, ואף שאי אפשר לאסור זאת באופן רשמי, הסאב-טקסט של הדיבורים בעניין זה מבהיר היטב לאן נושבת הרוח. היא מסבירהאתהזלזול המהותי והעקרוני (ובמקרה הטוב ביותר: חוסר ההתייחסות) כלפי כל מה שקשור בעולם הזה ו"הבליו" - השכלהכללית, מדע, ספרות יפה, אמנות, צבא ומדינה, מעורבות חברתית שאיננה נוגעתבאופן ישיר לאנ"ש, והחמור מכל: חוסר ההתייחסות לרגשותיו, שאיפותיו וצרכינפשו של הפרט. אין זה נובע, כפי שטוענים אחדים, רק מהצורך לשמור על מסגרתחברתית אחידה, אלא בעיקר מחוסר הכרה בסיסי בכך שלרגשותיו של האדם ישחשיבות גם שלא במסגרת של "מצוה". החינוך החרדי משדר, לפעמים באופן ישירולפעמים באופן עקיף, שהדבר החשוב הוא שהאדם יעשה את המעשים הנכונים, ולפעמים גם (בחינוך החסידי) שירגיש את הרגשות הנכונים, מבלי להתעניין כלל באדם עצמו, במיוחדות שלו, בצרכים הלאו דווקא קדושים שלו, ובמה שהוא מרגישכלפי הסד ה"נכון" שדוחקים אותו לתוכו. הדבר מביא לקמילה של הרבה איכויות אנושיות, לרדידות, לעילגות, לחוסר מודעות רגשית ועוד, ולמציאת תחליפיםזולים לצרכים אנושיים בסיסיים: את המעורבות החברתית מחליפים מאבקי החצרות, את הטיולים בטבע (שנאסרו ע"י מרננורבננשליטא) מחליפה ההתקהלות סביב כלאמבולנס חולף וכו'. ומי שאינו מסתדר עם המסגרת ה"נכונה", נתפס אוטומטיתכבעייתי, שצריך למצוא לו "פיתרון" במקרה הטוב ולזרוק אותו מכל המדרגותבמקרה הרע.
אין צריך לומר שהתפיסה הזו מנוגדת לטבע המציאות (כפישמוכיח המשבר הכלכלי החרדי) ולטבע האדם כאחד, וכן לתורה שבכתב ולאורחות חיי עםישראל בתקופה הטרום גלותית (לדוגמה מוצלחת במיוחד ראו כאן:http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2535874&forum_id=18119) לכןקשה למצוא מי שיהיה מוכן לדגול במפורש בהשקפה זו כפי שהצגתי אותה, יהיה "טהור השקפה" ככל שיהיה. אפולוגטיקה רבה מאוד נשפכת על הניסיון לגשר ביןאורח החיים החרדי לבין הנורמליות הבסיסית. אך גם באופן בלתי רשמי, מדעת או שלא מדעת, זוההשקפה השלטת והיא כתובה בין השורות באופן מפורש כמעט לחלוטין. העובדה היאשאותו מרצה בערכים שמנפנף ברופאים ובעורכי הדין ובאנשי המדע החרדים (שאףאחד מהם, כמובן, לא גדל בתוך המיין-סטרים החרדי) יסרב לקבל את בניהםלתלמוד התורה של בנו, אלא אם כן הם מפורסמים ומקושרים מספיק. בעיה חמורהמזו היא הצביעות הפנימית, שמביאה להבדל העצום בין שופרות התעמולה הרשמייםלבין המצב האמיתי בשטח. יצירת סטנדרט חברתי/רוחני שכמעט אי אפשר לעמוד בו, גורמת בהכרח לחיים כפולים ולציניות כלפי כל מסר רוחני שהוא. ראו כאן: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1377136&forum_id=771
(לא למותר לציין, שהתפיסה שאני מתאר כאן רווחה, להבדיל אא"ה, בנצרות הקתולית, שדגלה בעיקרון ההפרדה בין החול לקודש באופן מוצהר וקיצוני. אצלם הגיעו הדברים עד כדי אי הקמת משפחה, נזירות והסתגפות וכו', ואצלם כל התופעות השליליות שתיארתי - דיכוי האדם, הצביעות ועוד - היו מצויות בעוצמה רבה הרבה יותר. הסתאבותה של הכנסיה הזו היתה הגורם המרכזי לרפורמציה הפרוטסטנטית).
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 21/12/2008 10:25:20
נשלח ב-18/12/2008 22:52
פרק ב': הפתרונות החלקיים והבעייתיות שבהם
למרבה המזל, מצבנו אינו חמור עד כדי כך. ראשית, לפני ואחרי הכל, ב"ה מדובר ביהדות וביהודים. וכיון שתורת ישראל היא נורמלית בעליל, כאמור, ההשקפהטהורה חוששת מלהסיק בפירוש ובגלוי את מלוא המסקנות המתחייבות ממנה, והדבר משאיר מרחב מחיה מסוים למי ששכלו הישר טרם שועבד לחלוטין. לכן עדיין ניתן למצוא הורים ומחנכים טובים שבאמת מקשיבים לחניכיהם, רבנים שדעתם מעבירה אותם על קנאותם, יוזמות ידידותיות לסביבה, ומידה (מצומצמת) של סובלנות כלפי כל אלה. אנשים הולכים לעבוד, השבועונים הטמאים עולים כפורחים, ובשולי החרדיות קיים עולם שפוי יותר כמו ה"חרדים החדשים", אמריקאים, ש"ס, חב"ד, וכמה אודים מוצלים מאש של פא"י זלה"ה.
הבעיה היא, שכל המגזרים הללו מעולם לא ביססו לעצמם השקפה אלטרנטיבית, שתיתן גב אמוני לפעולותיהם. כל עוד אין אלטרנטיבה כזו, ישנו שחקן אחד בלבד במגרש ההשקפתי, והוא כמובן מנצח תמיד, וממשיך להיות המייצג האולטימטיבי של היהדות "האמיתית". זו לדעתי הסיבה שנותני הטון בציבור החרדי היו תמיד בעלי ההשקפה הקיצונית, ושהמתונים (כדוגמת הגרש"ז אויערבך) תמיד נדחקו הצידה: הם פשוט לא נתנו תשובה של ממש להשקפהטהורה, ולכל היותר הצביעו על הבעייתיות שבהשלכותיה. זו הסיבה לשקיעת החרדיות הישנה ועליית הדוקטרינה היתד-נאמני'ת, וזו הסיבה שהחרדים הישנים וגם "החרדים החדשים" לא הצליחו אז ואינם מצליחים היום לחנך את בניהם בדרכם: לא רק משום שאין להם מוסדות מתאימים, אלא פשוט מכיון שאין להם משנה מסודרת שמצדיקה את הדרך הזו (ושנאת הדוקטרינה היתד-נאמני'ת אינה נחשבת לעניין זה כמשנה מסודרת). מדוע שמישהו ירצה להמשיך או להצטרף לדרך פשרנית הקשורה עדיין להבלי העולם הזה? וכיון שכך, האם ייפלא שהורים מודרניים או מעדות המזרח ממשיכים להתדפק על דלתותיהם של המוסדות הליטאיים? הלא כל אשר לאיש יתן בעד נפש בניו, שיתחנכו בדרך יהודית "אמיתית" ובלתי מתפשרת.
זו גם הסיבה, שעם כל ההערכה שיש לי לחרדיות האלטרנטיבית "החדשה", אינני רואה שהיא הצליחה להיחלץ באמת מחולייה של החרדיות הקיימת. כל עוד לא תהיה אלטרנטיבה אמונית - לא תהיה גם אלטרנטיבה אישית וחברתית. מי שמאמין שהחול על כל צורותיו הוא חסר ערך רוחני של ממש, נאלץ לבחור בין צמצום ליטאי בעייתי לבין התרחבות מזרוחניקית בעייתית עוד יותר, שכן היא יוצרת מצב שבו חלק גדול מחיי האדם מופקע מעבודת ה'. רוב ה"חרדים החדשים" נמצאים היכן שהוא באמצע, וסופגים הן מהטוב והן מהרע שבשני הצדדים.
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 21/12/2008 10:26:30
נשלח ב-18/12/2008 22:53
פרק ג' - הצעה לפיתרון: התחדשות אמונית
כמה מחברי הפורום הציעו כפתרון את האופציה החרד"לית. חברים אחרים אינם רואים בכך פתרון, הן מסיבות אידיאולוגיות והן מסיבות סוציולוגיות. אני איני מציע "השתייכות" כזו או אחרת, אלא הבנה של עיקרון רוחני מסוים שפותר את הדיכוטומיה ההרסנית בין הקודש והחול. העיקרון הזה קובע שביסודו של דבר, גם החול הוא ביטוי של קודש. כיון שבכל הבריאה יש נוכחות אלוקית, הרי שבכל פעולה שיוצרת משהו, בין ביישובו של עולם והן בתוך נפשו של היחיד, יש משום הרחבת גבולות הקדושה. ממילא העיסוק בחול אינו בדיעבד אלא לכתחילה, והוא יכול להוות חלק מעבודת ה'. מקורה של ההבנה הזו הוא בקבלה, היא התפתחה ע"י הבעש"ט וראשוני החסידות, ובדורותינו מי שפיתח אותה בהרחבה רבה היה הראי"ה קוק זצ"ל. לדעתי, ללא הבסיס האמוני הזה אי אפשר לבנות מערכת חברתית תורנית בריאה, ולענ"ד גם אי אפשר להבין את פשט דברי התורה.
כמובן שלהשקפה הזו ישנן השלכות רבות (מעט מהן אפשר לראות בדבריי כאן: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=3&topic_id=2461564&forum_id=1364), ועל בסיסה נבנתה מערכת חברתית מסויימת בעלת מאפיינים מסוימים והשקפות נלוות וכו' וכו'. אבל נראה לי שאפשר ורצוי להימנע מלהתייחס לכל מה שמסביב, ופשוט לקחת את העיקרון עצמו. מובן גם שיש הרבה מאוד מה לדון, הן בהבנת העיקרון והן בדרך היישום שלו שאינה פשוטה כלל, ומעט מזה אפשר לראות בקישור הנ"ל. אבל זהו היסוד שהיה חשוב לי להביע ולהציע. תודה על ההקשבה ואשמח לשמוע את דעתכם.
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 21/12/2008 10:27:35
נשלח ב-18/12/2008 23:56
ומדוע אדוני מניח את הצורך לבנות קונסטרוקציה מסובכת ולהידרש לתיאוריות הנפתלות של הרב קוק, כשיש לי את סבא חיים וסבתא רוזה שבחייה ובמותה צוותה לנו את הנורמליות?
הרובד המיותר של החרדיות אינו מבוסס על איזו תובנה תיאולוגית עמוקה שיש להלחם בה על ידי חשיפת ההמון לתיאוריה תיאוסופית חובקת עולם נגדית תהא זאת חרד''לית או קומוניסטית. מדובר בתאונה היסטורית וצירוף נסיבות שכל בעל רמת משכל מינימלית ובעל יכולת התבוננות פנימית יכול לעמוד על הבאגים שבה.
אדוני מציע להמיר את ההיסטרייה והפראנוייה החרדית בתיאורית מצב רוח אובר - אופטימית. תודה אבל לא בשבילי!!!!! אני לא זקוק לקדושים חדשים מסוגו של הרב קוק בשביל להציל אותי מנתי גרוסמן ומאלו שהחליטו שהרב מבריסק ור''א ווסרמן החזיקו בבלעדיות על הקו האדום לאלוהים.
כל מה שדרוש הוא רה-קונסטרוקציה ורביזיוניזם ולא החלפת פרה קאונטר-רפורמיטיבית בחמור לותרני מודרני.
החרדים תופסים באופן מעוות את מהות חרדיותם, ומגדירים אותה לאורך ציר אידיאולוגי-תיאולוגי, ומזינים בכך את מגמת הצלילה לתהומות הטירוף. ואילו המזרוחניקים משום מה קונים את מצג השווא הזה ומנסים להתמודד עמו על ידי ניסוח תיאוריות-נגד מוזרות לא פחות בתקוה שאלו יהוו מגדירי ויוצרי זהות לגיטימית חדשה.
תוקן על ידי הוועדה ב- 18/12/2008 23:58:34
נשלח ב-19/12/2008 00:44
מר תפוזי הנכבד.
שני הפרקים הראשונים כמו גם ההקדמה נפלאים ורהוטים. הפרק השלישי קלקל את הטעם הטוב. וכמו שכבר 'ביקרה' הוועדה באומרה:
"ומדוע אדוני מניח את הצורך לבנות קונסטרוקציה מסובכת ולהידרש לתיאוריות הנפתלות של הרב קוק, כשיש לי את סבא חיים וסבתא רוזה שבחייה ובמותה צוותה לנו את הנורמליות? "
אלא שבשונה מ'הוועדה' שתפקידה לבקר ולא להסכים תמיד (גם לדברים נכונים) אני תומך במסקנות ניתוח הבעיה כפי שניתחת אותה אתה.
החברה החרדית אינה יודעת כיצד לאכול את עץ הדעת הקיים בעולם וכיון שכך היא אומרת אין לי אלא תורה. הבעיה היא שגם חז"ל כבר נתחו שכל האומר כן - אף תורה אין לו.
מכאן ועד ערפול המוחין בערפילי הטוהר המאירים בניצוצותיהם המתנוצצים בדברי הרב קוק - רחוקה הדרך.
אין צורך לראות ב"כל פעולה בין ביישובו של עולם והן בתוך נפשו של היחיד", שיש בה "משום הרחבת גבולות הקדושה".
כי כשאני מאזין או צופה בביצועים מוסיקליים מדהימי ומהני נפש אינני מכוון בכך "לשם הרחבת גבולות הקדושה", אלא "לשמה ממש" וללא שום פניות אחרות...
ובאשר לצורך ב"התחדשות אמונית" - אין לנו צורך ב'חידושים' אלא ב'התחדשות הישן והשפוי'.
נשלח ב-19/12/2008 03:56
* http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset="utf-8"">
* name="ProgId" content="Word.Document">
* name="Generator" content="Microsoft Word 11">
* name="Originator" content="Microsoft Word 11">
*--[if gte mso 9]>Normal0falsefalsefalseMicrosoftInternetExplorer4*[endif]**--[if gte mso 9]>*[endif]**--[if gte mso 10]>
*[endif]* א. אינני אדון נכבד אלא
יהודי פשוט.
ב. למען האמת, אין לי מוטיבציה רבה להתווכח ולהוכיח את האמת
ו/או את התועלתשבדבריי. רציתי רק להעלות
הצעה, ומעתה - ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו...
ג. לגופו של עניין, קשה לי לראות את סבא וסבתא כסמכות, בפרט
אילו היו לי סיבות לחשוב שדרכם אינה נכונה. אמנם, אני רואה בדבריכם חידוש אחר: אולי
הנורמליות (כלומר ניהול חיי חול כדרך כל הארץ, גם מעבר להכרחי) אינה זקוקה כלל
להצדקה תיאולוגית, או שההצדקה התיאולוגית שלה מובנת מאליה. זה רעיון מרחיק לכת
בקיצוניותו, והוא מזכיר מאוד את דברי ר' נפתלי הירץ וייזל ז"ל שדיבר על "תורת
האלוקים ותורת האדם".
אני צריך עוד לחשוב על זה. לילה טוב
*--[if !supportLineBreakNewLine]*
*--[endif]*
נשלח ב-19/12/2008 11:03
ואני הקטן מסכים לפחות חלקית לתפוזי. הסבא והסבתא כבודם במקומם מונח, אולם כאשר מציאויות משתנות באופן דרמטי, איננו יכולים להשאר בתיאולוגה מדעת או שלא מדעת של הסבתא, אלא צריך לצאת להתמודדות מודעת. (תפוזי - גם את זה אמר הרב קוק)
נשלח ב-19/12/2008 12:12
מפומא דריגלא של זדיגען ושומאכער זי''ע:
אמר זונדל לשמערל:
- אילו ידעתי אנגלית הייתי הולך למיניסטר והייתי אומר לו ''פע פע פע!!!!!!'' בקול ובכעס גדול
עונה לו שמערעל:
- ''פאר דעם דארף מען נישט קענענן איינגליש'' - דהיינו לומר את האמירה הנ''ל לא צריך ללמוד ולדעת אנגלית
הרי לכם פיסת הגיון צרופה החותרת תחת הררי תיאולוגיה קוקניקית ותורה ומדעניקנית פתלתלה ומוזרה והמסכמת במשפט אחד את משנתה של סבתא רוזא.
ועוד מבית מדרשם של הני צדיקא שכבר קבעו חד משמעית שבכדי להסביר את המונח ''צפיחית בדבש'' אין צורך להיכנס לפרטי מעשה מרכבה של השתלשלות הספירות ולספר את כל הסיפור של פרשת בראשית ואת המאורעות שלאחר מכן שכן אפשר להסתפק בלתת פירוש מילולי ופשוט ל''צפיחית בדבש''.
האם הפתרון של תפוזי (ובעל בעמיו) אינו בגדר טעות לוגית של הנחת המבוקש?
לדידם התהליך העומד מאחורי ניסוח תיאולוגיה הוא כדלהלן:
1) השכל הישר (המשתקף בין היתר בשיחה ושיגה של סבתא רוזא המגלמת את החרדיות ההיסטורית - אבל שאינו מיוחס אליה - הסבתא - בגדר סמכות מחייבת) מורה לנו על היות מושכלה ראשונה מסויימת חרדית בגדר שטות מוחלטת מיותרת וממאירה.
2) חכמי חלם אם בשבתם כבג''ץ או כאורקל תיאולוגי יושבים שבעה ימים ושבעה לילות על המדוכה לתלות את דבר השטות הנ''ל בתיאולוגיה הרווחת - במקום להשתמש בסכינו הק' של אוקהם המחייב הימנעות מתיאוריות מורכבות לטובת הסברים פשוטים.
3) חכמי חלם מנסחים תיאולוגיה חדשה.
לפי ההגיון הבסיסי של סבתא רוזא הרי שתהליך זה לוקה בכשל בהנחת המבוקש.
יצויין כי אין ספק שתהליך ניסוחה של תיאולוגיה חדשה מושפע בעקיפין מרצון לשנות את נגזרותיה המעשיות בעולם שלמטה מעשרה טפחים. אך על מניעים אלו להשאר בתת-מודע או בחלל שבין הסרעפת לצלעות וחלילה וחס וחלילה לא לצוף ולהיכנס כאמירות לפרוטוקול של דיוני הוועדה המכינה. אחרת כל המאמץ של הניסוח כתיאולוגיה הוא קצת מיותר. ומי שלא מבין את המשפט האחרון שישאר במקומו ובל יהין לתת לחרדים המלצות איך לנהל את חייהם (והדברים מופנים גם לבעל בעמיו) שכן הוא אינו מבין את קצה קצהו של ההגיון הפשוט מבית מדרשה של סבתא רוזא.
תוקן על ידי הוועדה ב- 19/12/2008 12:15:01
נשלח ב-19/12/2008 12:33
גילוי נאות: למרות חרדיותה התרבותית וי''א אף הביולוגית, הוועדה בילתה זמן רב בחוגי ישיבת מרכז הרב וגלילותיה ועסקה בכתבי הקודש שלה והסיקה כי הם אנשים נחמדים עד מאוד אבל מה זה מוזרים ומסובכים.
המרכזניקים לוקים באוטיסטיות הגורמת להם:
1) לדבר בקודים פנימים מבלי להכיר בעובדה שמדובר בקודים פנימים.
2) הם לא מבינים ששיטתם נוסחה על ידי הרב קוק כתיאוריה או כפרדיגמה מנהירה ומסבירה (וע''כ אופציונלית) ולא כנספח חוקי ללוחות הברית.
3) שהניסוח שלה ''כתורת ארץ ישראל'' החדשה מחייב את הגדרתה כתיאוריה ולא כתיאולוגיה.
ובאם עסקינן בתיאולוגיות חדשות הרי שהתיאוריה האחרונה שאנו צריכים להזדקק לה היא זאת של הרב קוק. משום מה המרכזניקים, בשל אוטיסטיותם הנזכרת מתעקשים לגרור תמיד את הכלה השמנה והמכוערת שלהם לכל מקום ולהציגה כשידוך האולטימטיבי.
תכניסו לראש שלכם שהבת שלכם לא כ''כ יפה וזה שאתם מסתפקים במועט לא אומר שאני אמור להתחתן עם המחרוקה הראשונה שמציעים לנו. גם באם נחליט שהתיאולוגיה של סבתא רוזא הינה דפוקה בתכלית הדפקות, עדיין לא נזדקק לחסדיה של הכלה המכוערת מבית מדרשו של הרב קוק.
ובשולי המאמר: באם תיאולוגיות הינן ברות תפוגה, אז מתי נחליף את התיאולוגיה של הרב קוק שאולי גם זמנה עבר?
תוקן על ידי הוועדה ב- 19/12/2008 12:40:58
נשלח ב-19/12/2008 14:02
הוועדה שוב למען הגילוי הנאות, גם בע"ב הסתופף במרכז. לצערי אני צריך להסכים עם נקודות 1-3 דלעיל אם במידה מלאה, אזי לפחות במידה חלקית. אולם, הבה וננהג כבית הלל ונאמר כלה נאה וחסודה ואם לא הרי אנו פטורים מלרקד לפניה.
לגופו של ענין, עדיים יש הבדל גדול בין אינטואיציה של הסבתא לבין תיאולגיה מדעת אולם כעת שבת ממשמשת ובאה והחמין על האש.
נשלח ב-19/12/2008 14:55
גם שרפ הסתופף במרכז (ואפילו למד בישיבה מספר שנים).
התופעות שצויינו אכן קיימות ואפילו בקנה מידה גדול (אני מדבר לפני פרישת הר טאו, אינני יודע מה נעשה כיום).
אולם חשוב לציין כי ראשי הישיבה בזמני, הרב שפירא והרב ישראלי זצ"ל היו רגליהם מוצבים ארצה וראשם בשמים, אך לחלוטין לא מרחפים, כך היו גם רבים שהלכו בדרכם.
ה"ה למכון הלכה ברורה לדוגמה ועוד, שעסקו בלימוד ללא "רחפנות" או "אוטיזים".
לדעתי דווקא הם מיצגים זרם יותר משכיל ומבין, מאשר אלו שנהו אחרי לימוד "אמונה" בצורה המוגזמת שלה.
נשלח ב-20/12/2008 22:36
ועדה יקרה,
1. טענת כי אין צורך לתת הסברים תיאולוגיים מורכבים
למנהגיהם השטותיים של מתנגדיך. אני מסכים חלקית; נכון הוא שאין טעם לתלות
את המריבה בין שני בניו של האדמו"ר מקרעכצן במחלוקות עמוקות בביאור דברי
האריז"ל. אבל בנידון דידן אנו רואים שורה שלמה של תופעות אנומליות בתחום
החברתי, הדתי והפסיכולוגי, כאשר לפחות לחלק מהן יש תומכים נלהבים שטוענים
טענות בזכותן, ובגנותה של כל דרך חיים אחרת, וטענות אלו גם מבוססות על
התורה במידה זו או אחרת (נא לא להתעלם מכך). במצב זה אנו יכולים לטעון
שמדובר ב"צלילה לתהומות הטירוף", או לחילופין למצוא עיקרון השקפתי פשוט
שמסביר את כל התופעות הללו, ושרבים גם דוגלים בו במפורש. חושבני שהדרך
השניה מסתברת יותר.
2. הנך טוען שגם אין צורך לתת הסברים
תיאולוגיים כלשהם כדי להסביר את דרכך שלך, ודי לך בכך ש"כך נהגו מאז
ומעולם". לדעתי זהו טיעון בעייתי במקצת, מכמה טעמים:
א. נניח
שמישהו מקשה קושיה על הרשב"א. אפשר לומר: "אם הרשב"א אמר כך, בודאי היתה
לו סיבה טובה". זו אמירה נכונה, אבל אין בכך תירוץ לקושיה. בדומה לכך, אם
מישהו מערער על אחד מאורחות חייך, ואתה אומר: "כך נהגו מאז ומעולם" -
אפילו אם המנהג הזה מהווה מבחינתך סמכות עליונה שאין עליה ערעור, עדיין
אין זה פוטר אותך מלנסות למצוא לו "תירוץ" לגופו של עניין.
ב. מעבר
לכך, ניתן להקשות גם על עצם ראיית המנהג כסמכות: האם העובדה שסבא וסבתא
וכמה דורות לפניהם נהגו כך וכך, מלמדת בהכרח שזהו מנהג טוב ומוצדק? יש
כאלו שיאמרו שכן, אך לענ"ד יש לפקפק בזה טובא. ישנן מצוות רבות שנהגו העם
להתרשל בהן, וישנן חומרות מופלגות רבות שנהגו העם להחזיק בהן יותר מגופי
תורה. הרי גם לנתי גרוסמן מסתמא יש נכדים; האם לדעתך הם מוכרחים לומר: "כך
נוהגים סבא נתן וסבתא א. (שם של אשה הרי אסור לכתוב) ולכן כך צריך לעשות"
(ואם לא הם, אז נכדיהם שלהם)? האם תתחיל להתווכח מי מייצג טוב יותר את
"החרדיות ההיסטורית"? ומה זה בכלל "חרדיות היסטורית"? ישיבות ליטא?
החסידות ההונגרית? התימנים הבלדים? החרדיות הנוכחית, עבור אלו שיחיו עוד
100 שנה?
ג. מעבר לכך, גם עצם אמיתות הטענה "כך נהגו מאז ומעולם"
מוטלת בספק. הלא סבא וסבתא, ומסתמא גם אבותיהם, לא גלשו באינטרנט, לא עשו
תואר אקדמי, וכו' וכו'. מהיכן הרשות לשנות?
מהסיבות הנ"ל, לדעתי,
יש צורך אמיתי להשתדל שאורחות חייך יהיו מושתתים על עקרונות תורניים
אובייקטיביים, ולא רק על מנהג הדורות הקודמים.
3. תיאולוגיות אינן
דבר שרירותי. הן צריכות לעמוד בקריטריונים תורניים כמעט כמו פסקי הלכה
(אני אומר "כמעט", מכיון שבדברי אגדה ההכרעה אינה חד משמעית כמו בהלכה).
אך כמו בהלכה, אם מסקנה מסויימת נראית לי לא סבירה, או מנוגדת למנהג
הותיק, או שיש בה חומרא (או קולא...) שאין הציבור יכול לעמוד בה - אני
עשוי לעשות השתדלות רבה כדי למצוא הכרעה אחרת. העובדה שתיאולוגיה מסויימת
איננה ידידותית למשתמש, אינה כשלעצמה סיבה לזנוח אותה, אבל היא עשויה להוות סימן לכך שיש בנמצא תיאולוגיה נכונה יותר.
4.
תיאולוגיות גם אינן ברות תפוגה, כפי שדעת בית שמאי לא "התפוגגה" גם לאחר
שנקבעה הלכה כבית הלל. העיקרון הוא שיש לאחוז בהשקפה שנראית לי המתאימה
ביותר לרצון ה', כאשר בתקופות שונות עשויות להיות לה השלכות שונות. אין
להחליף השקפה ללא סיבה של ממש, וגם אז יש להתייחס בכבוד להשקפות התורניות
האחרות.
5. אני מוחה על הביטויים הלא הולמים כלפי משנת הרב קוק.
לכולם,
ידעתי,
בניי, ידעתי שמשנת הרב קוק נראית לאנשים רבים כאוסף סבוך של מילים גבוהות שהקשר ביניהן
למציאות הקונקרטית שולי למדי. לצערי, כתביהם ושיחם ושיגם של רבים מתלמידיו
נראים איזוטריים אפילו עוד יותר. מלבד זאת, מעודי שנאתי את אלו שבאים
בעיניים בורקות ומבטיחים פתרון לכל מצוקותיך והתלבטויותיך אם רק תצטרף לכת
שלהם ותלמד אורות / תניא / ליקוטי מוהר"ן / תיסע לאומן / תישרף בקרית
מלאכי / תקבל ברכה מבאבא X וכו'.
לכן, נזהרתי בדבריי ולא הצעתי
לאיש ללמוד ספר כלשהו, לעבור לישיבה כלשהי, או להצטרף לציבור כלשהו.
העליתי עיקרון מחשבתי מסוים מאוד ופשוט מאוד (לענ"ד) שלדעתי יש בו מן
האמת, והוא מצוי בכתביהם של הרבה מגדולי ישראל, והשתדלתי להסביר כמיטב
יכולתי כיצד הוא יכול להוות פיתרון לקשיים מסוימים. לכן אני מציע להתמקד
בזה ולחדול מלספר חוויות על המרכזניקים החביבים והאוטיסטים, למרות ההנאה
שבכך.
יש עוד מילין בפי, אך אעצור כאן כרגע.
נשלח ב-20/12/2008 22:38
אגב, אשמח אם מישהו יוכל לתקן את ההודעות הקודמות שלי ולמחוק את הקישקושים (וכן למחוק את ההודעה הזו)
נשלח ב-21/12/2008 00:06
תפוזי היקר
נהנתי מכתיבתך ומהניתוח היפה של הדברים
את הרעיון התאולוגי שלך היית צריך לכתוב מבלי להזכיר לא חסידים לא הרב קוק ולא כלום
אלא לכתוב את הגישה הרעיונית ותו לא כדי שהחברים יתרכזו בעיקר