האם החרדים מעדיפים להשאר עניים

המשא ומתן הקואליציוני בנוגע לדרישות של ש"ס להגדלת קצבאות הילדים קרוב לסיכום. הפרטים המתגבשים הם שהמדינה תגדיל את סכומי קצבאות הילדים, דווקא לילדים הראשונים, בכ-1.5 מיליארד שקל. בכך, מרבית אוכלוסיית ישראל צפויה ליהנות מהגידול בקצבאות הילדים, ולא רק החרדים בעלי המשפחות מרובות הילדים, דבר שאמור לשפר התדמית של הצעד הזה. אם תרצו, זהו סוג של שוחד שש"ס דואגת לשלם לחילונים, כדי שלא ירגזו על הזרמת תקציבי מדינה לסעיף של קצבאות ילדים.

בכך שוב מוכיחה ש"ס עד כמה היא מפלגה מתוחכמת, היודעת כיצד לתמרן את החילונים. הגיע הזמן שגם החילונים ילמדו לתמרן את החרדים - ואת נציגיהם הכוחניים בכנסת - במידה דומה. לצורך העניין, במקום שנתניהו ייכנע לדרישות של ש"ס בעניין קצבאות הילדים, ובכך יביא לבזבוז חסר תוחלת של 1.5 מיליארד שקל בשנה, הגיע הזמן שנתניהו יציג לחרדים הצעות שלא ניתן לסרב להן ושהתועלת הכלכלית מהן גבוהה בהרבה.

למשל, נתניהו יכול היה להציע שכל משפחה מרובת ילדים וענייה בישראל - משפחות חרדיות וערביות בעיקר - תקבל תוספת קצבאות של עד 2,000 שקל בחודש. ללא ספק סכום עצום, שיכול לחלץ רבבות משפחות מקו העוני. לש"ס יהיה קשה מאוד לדחות הצעה כזו.

רק תנאי אחד צריך היה להיות מלווה להצעה הנדיבה של המדינה: התנאי, שאת הקצבאות הנדיבות - אשר יגדלו ככל שמספר הילדים במשפחה גדל - יקבלו אך ורק משפחות אשר שני בני הזוג עובדים בהן, ועובדים בעבודה חוקית מדווחת היטב.

במלים אחרות: במקום לחלק קצבאות ילדים לכולם, עדיף שהמדינה היתה מרחיבה את תוכנית מס הכנסה שלילי, המיועד לתמוך בעובדים עניים, למשפחות מרובות ילדים. מס ההכנסה השלילי יגדל ככל שמספר הילדים גדל, וזאת כמובן רק בתנאי שמדובר במשפחה ענייה הזקוקה לסיוע. כך ייהנו משפחות החרדים והערבים, שהן עיקר המשפחות העניות בישראל, מסיוע ממוקד רק להן, וסיוע נדיב במיוחד.

היופי בהצעה הזאת הוא שזה סוג של שוחד, אבל הפעם שוחד חילוני לחרדים: במקום להילחם בנטייה של החרדים והערבים ללדת הרבה ולדרדר את משפחותיהן לעוני, צריך לעבור להילחם בנטייה שלהם לא לעבוד (או לעבוד באופן לא חוקי) כגורם להידרדרותם לעוני. ההצעה: צאו לעבוד ונעזור לכם לצאת מהעוני, דווקא בגלל ריבוי הילדים שלכם, היא הצעה שמשרתת את האינטרס החילוני - ועל פניו גם את האינטרס החרדי.

אופס, רק שכאן האינטרס החרדי מתחיל להתערפל. למעשה, לפי מקורות שונים, הצעות ברוח זו בדיוק הועלו בעבר בפני ש"ס, אך היא העדיפה לקבל מעט קצבאות ילדים ללא תנאים מאשר הרבה מס הכנסה שלילי עם התנאי של יציאה לעבודה. "אין שמץ של סיכוי שש"ס תסכים להצעה הזו", אמרו ל-TheMarker מי שהיו מעורבים במגעים עמה.

האם באמת החרדים מעדיפים להישאר עניים ובלבד שלא יידרשו לצאת לעבוד? מצער מאוד יהיה לגלות שכך, אבל לפחות ההצעה תחשוף זאת. מעטה הצביעות מעל פניה של ש"ס, המלינה על מצבם של "הילדים העניים שאין להם אוכל בבית", ייקרע אם אכן ש"ס תדחה באופן פומבי הצעה כזו. הגיע הזמן לעשות כן.

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20090322_1072795.xml

שתי מדינות לשני עמים בנימין נתניהו אולי לא יקים, אבל שתי מדינות לעם אחד הוא הקים במו ידיו: מדינה אחת יצרנית, ציונית ולוחמת, ומדינה שנייה הניזונה מלשדה של הראשונה.

בהסכם הקואליציוני שחתם השבוע עם ש"ס נתניהו ייסד את המדינה השנייה - מדינת החרדים. במו ידיו הוא איפשר לש"ס להניח את הלבנים האחרונות למדינה חרדית המתקיימת בתוככי מדינת ישראל, על חשבון תקציבי מדינת ישראל ובלי לתרום דבר לעתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית, ציונית, צומחת ומשגשגת.

לאחר קיבוע המעמד, כך שאין כל יכולת לגרוע מהמצב הקיים של החינוך החרדי, מתפנה ההסכם הקואליציוני לשפר את המצב. סעיף 57 בהסכם, הידוע גם בכינויו "חוק נהרי ב'", מבטיח כי היתרון היחיד שנשמר עד היום לחינוך הממלכתי על פני החינוך החרדי יבוטל. זהו היתרון שלפיו רשויות מקומיות - המממנות חלק גדול מתקציבי החינוך בתוך תחומן - היו פטורות עד היום מלתקצב באופן מלא את מוסדות החינוך החרדי. הדעת נותנת כי רשתות חינוך פרטיות, שאינן בבעלות הרשויות המקומיות וגם אינן כפופות לפיקוח הרשויות המקומיות, לא צריכות להיות מתוקצבות כלל על ידי הרשויות. ההיגיון הצרוף הזה נפרץ במסגרת חוק נהרי, אשר חייב את הרשויות לתקצב את המוסדות החרדיים שבתחומן בשיעור של 75% מהתקציב שמקבלים בתי הספר הממלכתיים. עכשיו גם ההבדל הקטן הזה נמחק, ומעתה הרשויות מחויבות לתקצב את בתי הספר החרדיים בשיעור זהה לזה של בתי הספר הממלכתיים.

נזכיר כי בתי הספר הממלכתיים נבנים על פי שיקולים כלכליים - רק במקומות בהם יש מספיק ילדים כדי להצדיק פתיחת בית ספר חדש. המוסדות החרדיים, לעומת זאת, מוקמים בכל מקום, גם כשאין באזור כלל ילדים מתאימים, ולעתים קרובות הם נפתחים בכוונת מכוון להתחרות במוסד הממלכתי (בית ספר ממלכתי דתי), בכוונה להחזיר ילדים בתשובה ולרוקן את המוסד הממלכתי מהתלמידים בו.

נזכיר גם כי בתי הספר הממלכתיים מלמדים לפי תוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך (תוכנית הליבה) המחויבת לערכי הציונות, הדמוקרטיה, השירות הצבאי וההכשרה של התלמיד לשוק העבודה העתידי. בבתי הספר החרדיים, לעומת זאת, אין ציונות, אין דמוקרטיה וודאי שאין חינוך לצבא ולעבודה.

אין אף מדינה אחרת בעולם המממנת מוסדות חינוך פרטיים שאינם מחנכים לפי ערכי הליבה של אותה המדינה. זה ברור מדוע: מערכת החינוך היא הכלי המרכזי בהכשרת האזרח הבוגר, כדי שייהפך לפרט מועיל בחברה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המממנת מכספיה שלה, באופן מלא, מערכת חינוך המכשירה אזרחים שיהיו מנוכרים למדינה, לערכיה, לצורך להילחם על הגנתה, וגם לצורך לצאת לעבוד כדי להתפרנס למחייתם. ההסכם הקולאציוני עם ש"ס הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של החינוך הממלכתי בישראל.

לאחר החינוך מגיע תורו של שוק העבודה. מכיוון שמערכת החינוך החרדית מכשירה את תלמידיה להיות אברכים, או לכל היותר רבנים חסרי השכלה אקדמית, דואג ההסכם הקואליציוני עם ש"ס כי בוגריה של מערכת החינוך הזאת לא יצטרכו לדאוג למחייתם. ראשית, ההסכם הקואליציוני מגדיל את תקציבי הישיבות לשיא חדש, ואף מבטיח כי התקציב הזה ייקבע לעד (באמצעות שילובו בבסיס תקציב המדינה). מכיוון שהתמיכות של האברכים משולמות על ידי הישיבות, הרי שבכך ניתנה הגושפנקא לאברכים להישאר סמוכים על שולחן הישיבות לכל ימי חייהם. נתניהו הפך אפוא ב-180 מעלות את מדיניותו ב-2003, אשר קיצצה במכוון בתקציב הישיבות במטרה לאלץ את החרדים לצאת לשוק העבודה.

התקציב המוגדל של הישיבות מקבל בהסכם עם ש"ס טיפול שאף סעיף תקציבי אחר אינו מקבל: התקציב לישיבות יועבר עוד לפני אישור תקציב 2009, ניתן יהיה לנייד אותו משנה לשנה והוא יהיה חסין בפני קיצוצים. אם הממשלה תיאלץ לעשות קיצוץ רוחבי, בשל המצוקה הכלכלית הקשה, הקיצוץ הזה לא יחול על כספי הישיבות.

שנית, ההסכם שב ומגדיל את קצבאות הילדים - ככל הנראה באופן לא שוויוני, כלומר, הילד הרביעי מקבל יותר קצבאות מקודמיו. זהו עידוד לחרדים לשוב ולחיות על חשבון הקצבאות, במקום לצאת לעבוד.

שלישית, חרדים הנפלטים בכל זאת מהישיבות והם נעדרי כל השכלה מעשית שיכולה לסייע להם להשתלב בשוק העבודה, יוכלו למצוא להם עכשיו עבודה בטוחה בחיקו החמים של המגזר הציבורי. לשם כך ההסכם קובע כי רבנים חסרי תואר אקדמי,יוכלו להשתלב במשרות במגזר הציבורי המחייבות כיום תואר אקדמי. לשם כך ההסכם קובע כי משרתם של רבני עיר תהיה שמורה להם גם במקרה של מיזוג רשויות - רב עיר, שנשאר בלי עיר לכהן בה, ימשיך לקבל משכורת של רב עיר עד לפרישתו לפנסיה. לשם כך ההסכם קובע כי ועדות איתור למשרות בשירות המדינה יציעו שלושה מועמדים לכל משרה ולא אחד - פתח לשרים למנות מקורבים למשרות במגזר הציבורי.

לאחר שההסכם הקואליציוני דאג לחינוך החרדי, לקצבאות לחרדים ולשוק עבודה מובטח לחרדים - כל שנותר הוא לדאוג לחרדים לשיכון חינם. בש"ס יודעים כבר איך פועלת המדינה החילונית, זו שמשלמת מסים ומשרתת בצבא. לכן ההסכם מבטיח כי כל הסמויות הקשורות לבנייה ולשיכון - שר הפנים, שר השיכון, מנהל מקרקעי ישראל וועדת הפנים של הכנסת - יועברו לש"ס.

כאשר כל זרועות הפיקוח על הקצאת קרקעות ובנייה בכל הרשויות המקומיות נמצאים בידי ש"ס, יכול ההסכם הקואליציוני לקבוע כי "תוכן תוכנית מפורטת שתאפשר הרחבת היצע הקרקעות במגזר העירוני בכלל ובפרט לזוגות צעירים במחירים מוזלים ולמגזר החרדי (ההדגשה אינה במקור - מ.א.) ככל שהדבר תלוי במנהל מקרקעי ישראל, לרבות באמצעות העברת זכויות השיווק למשרד הבינוי והשיכון". בכך קובע ההסכם כי המדינה תעשה הכל כדי להקצות קרקעות מוזלות למגזר החרדי דווקא. במקרה שבו מנהל מקרקעי ישראל יחשוב כי הקצאת הקרקע המוזלת אינה סבירה, סמכויות השיווק פשוט יועברו לשר השיכון - של ש"ס, כמובן - והוא ידאג להסרת המכשול האחרון הזה.

הרי לכם תוכנית האב המפורטת לקיומה של מדינה חרדית; זו שאינה משרתת בצבא, אינה עובדת, אינה משלמת מסים וגם אינה מקדמת ערכים דמוקרטיים - אבל כל תקציביה באים לה ממדינת ישראל החילונית, הציונית, הלוחמת ומשלמת המסים. תוכנית אב שמוגשת לכם על פי חזונו של מייסד מדינת החרדים: בנימין (לא זאב) נתניהו.

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090326_1073941&log=true