בן ציון סורוצקין: תופעת הנוער הנושר

מאמר מעניין על תופעת הנוער הנושר, של הפסיכולוג בן ציון סורוצקין:

http://www.drsorotzkin.com/pdf/role_of_parents-Hebrew.pdf

"חנוך לנער על פי דרכו"

מישהו, אבל מה יהיה עם שידוך?!!!!!!!!!!!

כהורה מתחיל (2) אני מבין שהורים רואים בילדיהם את נותני הציון בתעודת ההורים. הורה המצליח לגדל את ילדיו לתפארת מקבל תעודה לתפארת, ומי שלא... כואב לו הלב על שנכשל במבחן החינוך.

לכן הורים מתעקשים לכוון את ילדיהם למקום ודרך חיים שיביא להם ציון "מעולה" בתעודה המוענקת להם על ידי החברה הקרובה.

הבעיה היא שילדים בני 16 ופעמים גם בני  24 ויותר אינם מבינים זאת או שהם כל כך בטוחים בעצמם/מזלזלים בהוריהם עד שאינם מוכנים לעשות דבר על מנת לתת מנת כבוד להוריהם [שממילא לא ישנו את דרכם]

יהודים-יקרים.
לגבי מה שכתבת על "הורים מתעקשים לכוון את ילדיהם למקום ודרך חיים שיביא להם ציון "מעולה"...
תראה אותם נערים או ילדים אשר לא רוצים את הדרך ה"חרדית",אז הדרך הזאת לא מתאימה להם בכל מקרה...
אז זה לא נקרא "ציון מעולה" לא בשביל הילד ולא בשביל ההורה.
אולי מהבחינה ה"חרדית"חושבים שזה יותר טוב אבל לאותו ילד זה לא מתאים...
ולכן אמרתי מקודם את דעתי-שאם הורה רואה שבנו לא מרוצה ממקום לימודו(או לא אוהב את הדרך ה"חרדית")אז לא ללחוץ עליו להישאר בדרך הזו(למרות שההורה חושב שהדך הזאת טובה ומתאימה...)אלה "חנוך לנער על פי דרכו"!

לגבי שידוך:
אותו נער ימצא לעצמו מישהי שמתאימה לו....
עוד פעם חוזרים לאותו נושא,רק בגלל שבמגזר החרדי יש פחד גדול משידוכים זה לא אומר שנער שלא מתאים לו הציבור ה"חרדי הקלאסי",יצטרך להילחץ שהוא לא יתחתן...
אלה הוא ימצא מישהי שמתאימה לו ושגם היא לא ממש "השתלבה בתוך ה"מגזר החרדי"!!!

מישהו, טעית בדברי ובגדול.

דברי כוונו לרובד הרגשי שבנו, ואין זה משנה כלל מי צודק.

תחשוב רגשית, האם היה נעים לך שיתגלה קלונך ברבים?! לא.

הורים לילד נושר חשים באותה התחושה, כאשר הוא מזוהה ברחוב כילד נושר, הקלון שהם חשים הוא: לא הצלחנו לחנך אותו.

ושוב זה לא משנה האם דרכם היא הדרך הנכונה, ולא משנה האם מותר ללחוץ את הילד, והאם ההורים יודעים כלל לחנך נערים. כל זה לא משנה לתחושה הרגשית שההורים חשים: לא הצלחנו בחינוך, כולם יודעים מזה.

ומעבר לכך כמובן יש את התחושה הרגשית-דתית שמציקה להורים הבטוחים בצדקת הדרך החרדית - שהרגש מציק ומכה בהם - ראו גידולים שלכם כיצד ירדו מהדרך.

לגבי השידוך, השידוך הוא הדבר הכי מקבע את האדם בחייו, ובפרט כאשר מדובר בגבר אשר כבר הבינו חכמים קדומים שאשה צדֶקֶת תגרום לבעלה להיות צדיק ושאינה כזו - עשוייה להוריד את בעלה מהדרך הישרה.

הנקודה הכואבת של הורים בשידוך המוגדר כסוג ב' (מבחינה רוחנית שלהם) היא שאם עוד היתה בהם תקוה לשנות את בנם/ביתם מעתה הדברים נקבעים לא רק לגבי הילד אלא לכל דור ההמשך שלו. וכן מחינה חברתית ה"כתם" מתקבע לאמר: נכשלתם בחינוך הנער.

ואדגיש שוב: זה לא משנה מי הצודק - אלא התחושה הרגשית הקשה הן בין ההורים עצמם שפעמים רבות מתחילים להאשית זה את זו ולהיפך - מי גרם לירידת דרכו של הילד והן מבחינה חברתית חיצונית.

הנושא הרגשי פועל כאן רבות הן מצד ההורים והן מצד המתבגר/ת.

קיבלתי את טענתך,אך זה משנה הרבה מאד אם זאת הדרך הנכונה או לא.
אולי מבחינת ההורים זה לא משנה כי בשבילהם הוא "נכשל",אבל אם זאת לא הדרך הנכונה בשבילו אז למה להרגיש שהוא נכשל?אז מה אם החרדים קוראים לו נוער שוליים?אז מה אם הוא נחשב נוער נושר?(בעיני החרדים בלבד!),אם הייתי הורה והייתי רואה שהבן שלי לא מצליח במגזר מסוים לא הייתי מרגיש שהוא שונה או לא יוצלח,אלה הייתי אומר שהוא ילך בדרכך הנכונה(שמתאימה לו,לא שאנחנו חושבים "הדרך הנכונה).

לגבי שידוך:השידוך הוא בהחלט הדבר החשוב ביותר בחייו של כל אחד,אבל בכל זאת זה אותו דבר כמו שאמרתי כבר מקודם,הוא ימצא לעצמו שידוך שמתאים לו(אולי טיפה יותר טוב ממנו אפילו)אבל לא צריך להישתגע ולחיות ב"סרט" רק בגלל שכך קבע ה"מגזר החרדי".
להיות צבוע זה ממש לא מעלה ואפילו חיסרון...

בתקוה שתבין את דברי,מישהו צדיק.

הבעיה הכי גדולה היא שרק אני(ועוד כמה...) מבינים אותך... כי רוב הציבור החרדי אינו בנוי לפתיחות כך שהרגשות כן פועלים בכיוון שלילי.

ועכשיו אני פונה לצד המתבגר...

גדולתו של אדם נמדדת בהיותו חכם ולאו דווקא צודק. אדם בוגר ובעל רמה שכלית ומוסרית גבוהה מבין שראוי לאדם לתת הרגשה טובה לאביו ולאמו ולוותר על מעט ממנעמי החיים שלו - מהסיבה הפשוטה שגם הם ויתרו עבורו ממנעמי החיים שלהם.

כלומר, אם המצב אינו "מסוכן" כל כך ואם הוא יתגמש קצת כלפי הוריו - העולם לא יתהפך חלילה :-) ראוי ורצוי שיעשה זאת אף אם הוא חושב (ואף צודק) שהוריו טועים.

יהיה זה הזוי לטעות ולחשוב שניתן לשנות את דעותיהם המקובעות של ההורים, כל כן צודק כאן מתמיד הפתגם: בחיים - היה חכם ואל תהיה צודק.

אהבתי את תגובתך...
אך אני עדין לא מבין למה לנו לחיות כמו צבועים...
אם באמת זה מה שיעשה טוב להורים שנלך בדרכם-בסדר.
אבל למה שלא נשנה את זה,למה שלא יהיה מצב שהורים דווקא ירגישו טוב כאשר בנם יהיה שמח ומרוצה?(גם אם זה לא יהיה במוסד חרדי)
אז תכלס הציבור החרדי גרם שכאשר נער לא הולך כמו כולם הוא פשוט זבל ומאוס!!!!
[אפילו על הוריו בשלב מסוים...]
וזה אחת הטעויות הגדולות,כמו שכבר הסכמנו ביחד.
אין דרך לשנות את זה????

תוקן על ידי מישהוצדיק ב- 11/08/2009 2:26:31

והרי הערותיי הצנועות למאמרו של ד''ר סורוצקין שיתמקדו לעת עתה באתגר שהוא מציב לדימוי העצמי החרדי.

למרות השפע הלא נגמר של ציטוטים והאסמכתאות הבאמת מיותרות לחלוטין לחוברות שיחות של משגיחים וספרי ווארטים על פרשת השבוע הרי שמאמרו של סורוצקין לכאורה שומט לבנה מרכזית מתחת ליסוד בנין חרדיות העת החדשה והיא העמדת עיקרון ההסתגרות בפני תרבויות זרות כאחד מיסודי הדת וכתריס יחיד אם לא אחרון מפני חילון ואבדון בתהום הנשיה.  על בסיס אתוס חינוכי זה,  החרדיות הממסדית מגדירה את צומת המפגש שבין התרבות החילונית ובין התרבות הדתית כקו פרשת המים בעיצוב תודעתו של הפרט וע''כ מפקידה את האחריות העיקרית לחינוך ההמון בידי המערכת הממסדית שאין כמוה ראויה לעצב את הגדרות והמחסומים ובעיקר את אכיפתם.

סורוצקין אינו מזלזל בסכנת הפיתויים החיצונים שהתרבות החילונית מציבה, אבל מסיט את קו פרשת המים מהמרחב הציבורי
אל תוככי הסלון המשפחתי. לדידו של סורוצקין שדה המערכה על עיצוב תודעתו הדתית של החניך  מתרחש בהקשר של  יחסי הורים - ילדים והשאר הינו בגדר ספיחים.

בהכללה גסה סורוצקין אומר להורים ומחנכים ''אתם יכולים עד כמה שאתם רוצים להקרין בביתכם קדושה  יר''ש ואהבת תורה, למנוע כל חשיפה של ילדכם לתרבות הרחוב וחברים רעים ע'י מתיחת גדרות תייל  ארוכות לאורך קו האופק וסככות שיכסו את עין הרקיע, ועדיין לא מובטח לכם שילדיכם ילכו בדרך הישר והטוב''.  בנסיון להתוות תפיסה חילופית, סורוצקין מציב משוואה המסיקה כי יחסי ילדים-הורים תקינים הינם בסיס הכרחי לבריאות נפשית, ואז הוא קופץ  למסקנה כי בריאות נפשית לא רק שהינה ערך דתי אבל ברוב המקרים גם תבטיח המשכיות תרבותית - ובהקשר החרדי גם המשכיות דתית והעדר תופעות מרד נעורים.  הוא אמנם לא מנסח את דבריו במילים אלו,  אבל הוא באופן חד-משמעי מותח קו סיבתי ברור בין מרד נעורים דתי לבין יחסי הורים - ילדים רעועים וקובע  חד משמעית כי ברוב המקרים תופעות מרד הנעורים הינם תוצאה ישירה של יחסיהם הרעועים עם הוריהם.  למרות שהוא משתדל שלא לתלות את קולר האחריות בצוואר ההורים במובן הפלילי, אם משום שהוא משוכנע בכך או משום שהוא מפחד מההמון שיסקלהו באתרוגיו, הוא מנסח את תיזתו במונחים של  סיבתיות שניתן למונעה.    לדידו של סורוצקין החברים הרעים, האינטרנט, האייפוד עם המסך הזעיר שדרכו ניתן לצפות בסרטים במסי''נ תוך אובדן הראיה, העיתונים, החראקות וגו' הם כולם בגדר סיפטומים נלווים ולא בגדר סיבה ראשונה, ואת הסיבה הישירה יש לתלות באישיותו של האבא הצדיק ובהעדר יכולתו לתקשר רגשית נכוחה עם בנו היניק והחכים.

לתיזתו של סורוצקין יש השלכות מרחיקות לכת על כל מהות החרדיות, הגדרת תפקידה,  ודימוייה העצמי - בעיקר בהקשר של עימותה עם תשלילה החרד''לי.  כמו כן אחד המסרים המרכזים היוצאים מדבריו הינו העצמת ההורים על חשבון הממסד ודחיקתו של האחרון לתפקיד מינורי. 
 
סורוצקין הוא אחד הדוברים המרכזים בשיח החינוכי החדש המתגבש בשולי החברה החרדית בארה''ב המכיר במגבלות החברה ומנגנוני החינוך. למרות שאינו מונע את עצמו מביקורת מרומזת על הורים אובססיבים לתסרוקת בנם, לטקסטורת חולצתו, וגודל כיפתו, הוא נמנע מלהביע ביקורת ישירה על הציבוריות החרדית ומדגיש את קיומו והכרחיותו של מסלול מקביל שאינו מסיר את האחריות מכתפי הפוליטרוקים וקציני התרבות אלא מגדיר חלוקת תפקידים – את תפקידו של המעגל המצומצם של התא המשפחתי ואת השפעתם המרכזית של ההורים על בריאותו הרגשית של צאצאיהם וחובותיהם הנגזרות ממנה שביניהם ניתן למנות את החובה לסוכך לגונן ולבלום את השפעת המערכת על ידי יצירת מרחב אישי מוגן המותאם לצרכי הצאצא.  

מצו''ב לינק ב YNET למאמר של ד''ר שרגא פישרמן ממכללת אורות העוסק רבות בנושא מרד הנעורים והמספק תימוכין מה לתיזתו של סורוצקין.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3759006,00.html

ועדיין לא נגענו במלא הנימה בהנחות היסוד של תובנת סורוצקין ובהנמקותיה.  

קראתי בזמנו תיזה של סטיב פינקר (מחבר הלוח החלק ושאר ספרים) שהגורמים העיקריים המשפיעים הם הגנטיקה והסביבה, ואילו השפעת ההורים שולית למדי.

את הגנטיקה הכי קל להאשים.