שאלות ותשובות עם הרב יצחק מאיר יעבץ

לאחרונה, בעקבות כמה הופעות של הרב יצחק מאיר יעבץ בתקשורת, עלתה בקשה בכמה פורומים לדיון ענייני ומסודר, בו הוא יענה על שאלות של מי שחפצים להבין את צעדיו ומחשבותיו. הנהלת הפורום רואה לנכון לפתוח כאן את הדיון הזה, באשר הנ"ל הינו חבר קבוע בפורום.

נבקש מהמשתתפים לכתוב באופן מכובד וענייני.
תגובות בלתי הולמות, ימחקו או יצונזרו.

נקוה שהדיון יביא תועלת וירבה כבוד שמים.
אתם מוזמנים לשאול את שאלותיכם ולהפנות את מי שמעוניין.

קוטקאנט

השינוי בא כתוצאה משני הגורמים גם יחד, כאשר הגורם התיאולוגי דומיננטי יותר.
באופן אישי, יכולתי לשרוד כמו מרבית חברי בתוך המערכת. לא שזה תענוג גדול, אבל אינני רודף תענוגות. השאלה היתה על איזה מזבח אני מקריב את הקרבן.
אם אני יודע שתנאי החיים הללו נחוצים כדי לעבוד את ה', אוכל לעמוד בזה. אך לנגד עיני אעמד מאמרו של רבא לתלמידיו: 'במטותא מינייכו לא תירתו תרתי גהינום'. כלומר, אל תמררו לעצמכם את החיים, אם אין צומח רווח רוחני מכך.
כשהתבוננתי סביבי, ראיתי מערכת חיים בלתי סבירה בעליל. לא יכולתי לשאת זאת ופניתי בשאלה למנהיגי הציבור שהסכימו עם זעקתי. התברר לי שמה שעומד ביסוד העניין כולו הוא פחד. עם תובנה זו לא יכולתי לחיות עוד.


זחלץ

אני חבר במערכת ארץ אחרת ומשתתף בישיבות המערכת. כשעלה נושא הגליון, ראיתי בזה הזדמנות נכונה להציף לתודעה את המצב לאשורו. השתיקה משרתת את הצד הלא נכון בסיפור, לעניות דעתי כמובן. נכון שפרסום הנתונים עשוי להרתיע אוכלוסיות רחבות מלבוא לעיר, אלא שדומני שמי ששוקל לבוא לעיר מגיע למידע הזה בעצמו. פרסום הדברים עשוי לעורר דעת קהל ולדחוק כוחות מסוימים לפינה.
לא חשבתי להשתתף ישירות בגליון הזה, אלא שהעורכת רצתה את זוית הראיה שלי האישית, מתוך סיפור חיי.
אין לי בעיה עם מה שקרוי 'כיבוס הכביסה המלוכלכלת בחוץ', מפני שלעניות דעתי שבמחן התוצאה המצטבר, גישה זו מביאה יותר נזק מתועלת. הכביסה המלוכלכת מבצבצת לבסוף מחוץ למיכל הלא אטום, ואז אתה משלם גם את המחיר על כך שניסית להשתיק. אינני סבור שהתווסף שונא אחד לדת בעקבות הפרסום. להיפך. אם התווספו שונאים לכוחות מסוימים שלדעתי עושים עוולות ציבוריות, אין לי בעיה עם זה.
הפרסום בynet לא היה ביזמתי, אך נשאלתי עליו ולא התנגדתי, זאת מטעמים הנ"ל. הטעות שלי היתה בכך, שרשימה כזו מתאימה לגליון נושא שלם, כהשלמה מזוית אישית. במדור דעות אין לה מקום לדעתי. אלא שקריאת הטוקבקים מלמדת שיש מי שדווקא נהנו מאופי הרשימה.

חזק ואמץ

א. אני מתכוון לחובת היחיד לקודים של החברה.
אכן קודים חברתיים מקובלים כמעט בכל חברה, אולם המינון הוא קריטי. בציבור שחרדי תמצא המוני אנשים שחיים בניגוד להבנתם, מפני 'מה יאמרו'. האחידות וחוסר קבלת השונה בכל רמה שהיא, היא אם כל חטאת.
דוגמא מחיי. הטלתי פתיל תכלת בצציותי. ניתן להתווכח על החלטה זו בצורה עניינית. האמן לי שהתגובות היו לגופה של סטיגמה ולא לגופה של הלכה.

ב. סוגיה זו במחלוקת ראשונים היא שנויה. הרמב"ם ראה דבר זה כחילול ה' גדול. התשב"ץ ורוב הפוסקים בעקבותיו התירו את הדבר, כאשר מדובר ברצון הטוב של הציבור להחזיק את אותו לומד תורה.
את העובדה שאדם בוחר לוותר על תענוגות העולם כדי לעסוק בתורה, בודאי שיש לראות בחיוב גמור, אם הוא עושה זאת בכנות ואינו חוטא לבני ביתו מעבר למותר. (אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמתאכזר על בניו ובני ביתו כעורב)

תודה על התשובות.

לא במקרה בחרתי שאלות אלו, ורצוני לשוב ולעסוק בהן.

א. בשבוע שעבר קראתי בגליון 'עולם קטן' (עלון דתי לאומי לבני הנוער) כתבה בה בני נוער דתיים לאומיים מתלוננים על אי קבלת השונה בחברה הדתית לאומית, והשאלה היא האם 'שוה' לעשות מהפך כולל בגישת החיים רק כדי לגלות שאותה התופעה קיימת גם בציבור האחר [שכן אינך בא לייצר חברה חדשה, אלא לחפש את מקומך בתוך חברה קיימת], רק כדי לגלות שבחברה האחרת גם קיימת תופעה זו, ורק המינון משתנה.

ב. נניח שדעתך חופפת לגישת רוב הפוסקים שאין מניעה בעצם ההתפרנסות מן הציבור לצורך לימוד תורה, האם נכון לחנך את בנינו [ובנותינו] ל'התנדבות' זו?
האם אתה רואה עוול בחינוך של הכלל ל'התנדבות'? כמובן, בהתייחס לעובדה שעם ישראל אינו מצטמצם בין רחוב נחמיה לרבי עקיבא או בין עזרת תורה לסנהדריה, אלא רוב מוחלט של העם אינו שומר תורה ומצוות, ובאופן יחסי, גם אם כל החרדים ילמדו, זה עדיין מיעוט קטן מכלל העם היהודי.

א. עצם העובדה שהתלונה יכולה להתפרסם בעלון מקובל, מלמדת על הפער הגדול. אל תזלזל במינון. ניתן לחיות עם תופעות של חוסר שלמות. אך כאשר זה הופך למחנק זה מסוכן.
אמנם לא עשיתי מהפך לציבור הדתי לאומי, מפני שיש להם בעיות משלהם ואין טעם 'להיוולד מחדש' אם לא מדובר בחברת מופת מכל בחינה.

ב. דעתי האישית פחות חשובה. אציין רק שאני מתחבר מאוד דווקא לשיטת הרמב"ם ומשתדל לעמוד בה, כה ייתן ה' וכה יוסיף.
לשאלתך אליבא דרוב הראשונים, האם התנדבות ציבורית זו היא לכתחילה, עיון בדבריהם מעלה שכן. יתירה מזו, הרמב"ם עצמו כותב שאין ספק שעם ישראל רצו להעשיר את החכמים, אלא שהם סירבו. בהחלט ראוי להחדיר בבנינו את מעלת לימוד התורה, עד שירצו בכל מאודם לתמוך בלומדי תורה מממונם.
לגבי המצב הנתון היום, ודאי שכאשר הציבור אינו מבין את מעלת לימוד התורה, אין מקום ליטול ממנו 'תמכין דאורייתא' בעל כרחו. בכלל זה לעניות דעתי גם חיזור על פתחי נדיבים, כאשר התרומות באות על חשבון יתומים ואלמנות. לאופן זה אין היתר בדברי התשב"ץ, הב"י וההולכים בשיטתם.
לגבי תמיכת המדינה, יש עוד לדון מצד חלוקת המס.
אחוז לומדי התורה אינו משמעותי. לא נאמר בשום מקום כמה אחוזים מהעם צריכים ללמוד תורה וכמה. כל עוד הציבור יכול ורוצה להחזיק תורה, חזרנו למחלוקת הראשונים. אם לא, אפילו לומד אחד אסור.

תודה על התשובות.

יסלח כבוד הרב
כי אכתוב את דעותי האישיות

כידוע לך אני התראינתי באותו גיליון מדובר ולאחר כמה ימים גם אני נשאלתי על דבר הכביסה המלוכלכת אשר צריכה לדברי השואל להיעשות בתוך המחנה והשיבותי אליו דבר
א. אין שום בעיה לעשות את הדברים בתוך המחנה אבל הנה האם אתה (אותו איש אשר שוחח עימי היה אחד האנשים היותר משפיעים על הציבור  מראשי יתד נאמן) מוכן לתת לי במה כלשהי בעיתונך כדי להעלות על סדר היום נושאים כואבים ברור שלא, על כן מה תלין עלי שהרי אין יכולת כזו להשפיע מבפנים כי לא תינתן לנו במה 
לכן לא קימת אפשרות לשנות מבפנים ולדעבוני רק בצורה הזו הדברים מגיעים לאיזה תוצאה כלשהי.
ב. אם היו מבקשים מגפני להתראין לאותו גילון האם לא היה עושה כן אז מדוע כשמדובר בי יש לך איזו טרוניה?




והנה כמה שאלות לידידי הנכבד

1. האם ניתן לדעתך לתקן את הדרוש תיקון בציבור החרדי או שמא עלינו להקים מסגרות חדשות אשר יהיו כמו עוד חסידות חדשה או כמו הזילברמנים וכדו' שמצד אחד משתייכות לציבור החרדי ומצד שני בעלות עצמאות בנושאים רבים ומגוונים?
2.כאשר אתה מעלה נושאים הדורשים חשיבה בטח יש לך השקפה ברורה כיצד הדברים היו צריכים להראות אודה לך אם תשתף אותנו בתמציתיות ככל האפשר לא רק מה אתה שולל אלא מה ואייך היית פותר נושאים כמו בעיות בחינוך החרדי בעולם הישיבות ובנושא הדיור. 

באהבה ובידידות  

נכונים דבריך.

לשאלותיך:
1. אין הכרח להקים מראש מסגרת במוצהר. ניתן לשנות ולתקן דברים ככל שמתאפשר. אם זה יישאר מבפנים או ייצור חברה נפרדת, פחות חשוב בעיני.
החסרון של הצהרת היפרדות, מעבר לפגיעה נוספת בערך אחדות הקהילה שכבר נפגע אנושות, (הויכוח על הפרדת הקהילות בימי הכתב סופר היה מטעמי שמירת שבת ויותר, וירד עד לרמה של צבע הגרביים ורוחב הסרט בכובע) ישנו גם חסרון שבכך אתה מצמצם את קהל היעד, משום שרבים מסוגלים לשפר דרכיהם, אך לא להצהיר על הפיכתם לבני כת פלונית.
מצד שני, יש לומר ברורות שאיננו מחויבים לכל מוסכמה באשר היא, גם אם היא מהווה כיום הגדרת יסוד בחרדיות הסוציולוגית, על דעתם של אי אלו קובעי סטיגמות.

2. מוטב יהיה אם תפרט יותר לאלו נושאים תרצה שאתייחס. כעת אענה לגבי שלוש הנושאים שהעלית כדוגמא.
א. בעיות בחינוך. זו כותרת כללית מאוד. אתה יודע שאני מעביר את ילדי כעת מחיידר ובית יעקב למגן אבות. ההבדלים ביניהם הם לימודי חול באיכות, סולם ערכים הלוקח בחשבון רווחתו של תלמיד וחינוכו לדרך ארץ שקדמה לתורה, וכן שהמוסד אינו מנסה לחנך את ההורים.
ב. עולם הישיבות. הייתי רוצה לראות רב מימדיות. לא כל תלמיד נועד ללמוד באותה שיטת לימוד, וכמעט כל תלמיד נועד ללמוד ביותר מאופן אחד. חבל שכל המשאבים מופנים אך ורק ללימוד סוגיות נבחרות על פי שיטה מאוד מאוד מוגדרת. התורה רחבה מיני ים ויש להקיפה בצורה טובה יותר, מלימוד אליבא דהילכתא ועד תחומי לימוד נוספים, מחשבה, מקרא ועד נושאי חובה ורשות.
ג. נושא הדיור הוא חלק מתפיסת הפרנסה. אם לא היתה הצהרה שאסור לאברך להרויח יותר ממלגת כולל, היה זוג צעיר מסוגל לשלם משכנתא של 70% מערך הדירה. צריך גם לדעת ששכירות היא לא מילה גסה.

ראיתי בבלוג שלך ביחס לצבא,רציתי לשאול,גם אם נתיחס למדינה כדבר חיובי ולכך שיש חשיבות לצבא,למה אחרי שהמצב שיש הרבה חילים חילונים שמשרתים בצבא וממלאים את החלק הגשמי של ההשתדלות בשמירה על הארץ, אבל את החלק של ההשתדלות הרוחנית אינם ממלאים מאומה, למה אי אפשר להבין שכנגד זה תהיה קבוצה שתפקידה לעסוק בהשתדלות הרוחנית להצלחה של המלחמה? מובא הרי שבמלחמות ישראל כנגד הלוחמים בפועל היו כאלו שישבו ועסקו בתורה.
ובפרט ביחס לכבודו שהוא תלמד חכם העוסק בתורה באמת, וזה שלא תלךלצבא לא הפירוש שתהיה רשום במסגרת של לימוד ולא תלמד בפועל, למה אתה לא חושב שבזה אתה ממלא חלק  לאפחות חשוב מאשר הלוחמים בפועל.
ועוד נקודה ביחס למה שכתבת על מלחמת לבנון שזו בודאי שעה שצריכים להגן וכו', הרי בסוף המציאות הוכיחה שהלוחמה דרך האויר הצליחה ואילו הדבר שהביא לקרבנות זה אלו שנכנסו ללחימה רגלי,יוצא שבעצם בשביל הצלחת המלחמה היה מספיק בכוחות האויר ולא בכוחות הקרקע וא"א לומר שהיה חסר חיליים ושכל חייל היה חשוב להצלחת המלחמה.
בכלל בעידן של היום עיקר הצלחת המלחמה אינה בלחימה קרקעית אלא בלוחמה אוירית, ועיקר החשיבות בהצלחה במלחמה אינה בכמות אלא באיכות, אני לא חושב שיש חשיבות בכל חייל לוחם.
 נקודה נוספת,ידוע מה שמספרים על הגר"ג נדל זצ,ל שהיה איזה מלחמה שרצה להתגייס, וכשראה את הצורה שבה מנהלי המלחמה מקבלים החלטות פרש.
הרי זה לא סוד שבמלחמת לבנון ובמלחמת עזה הועלו צדדים רצינים שהיו מעורבים שיקולים פולוטים במלחמה, האם אפשר לסמוך על אנשים המלאים נגיעות כרימון שיחליטו החלטות נבונות.
עוד נקודה בהקשר לזה קשורה לתוכנית ההתנתקות,,שיש הרגשת הלב האומרת שלא לחינם סדרה ההנהגה העליונה שהאדם שהיה סמל להתישבות עשה את ההריסה של המפעל הגדול של ההתישבות בצורה אכזרית שלא תאומן,בצורה הכי לא מובנת, שלא היה אף מנהיג שמאלני שעשה כזו ליסוג מקרקע בלי לקבל תמורה, בלי הסכם, אפשר לומר שהיה כאן צעד שמימות בריאת העולם לא היה בהסטוריה צעד כזה מוזר בהנהגת מדינה, שעל קרקע שדרכם של ממלכות לנהל מלחמות עקובות מדם בשבילם,יגיע אדם ויותר על כלום, בלי הסכם כלשהוא, בלי שום הכרח כלשהוא, בתקופה שבה האינתפאדה דעכה, דוקא אז עשה את הצעד המוזר הזה, הרגשת הלב אומרת שלא לחינם סדרה ההשגחה העליונה דבר זה.
 אבלברצוני להתעכב על נקודה אחרת בפרשת הההתנתקות הקשורה לענינינו, והוא שחיילי צה"ל הם אלו שביצען את תכנית ההתנתקות,האם גיוסם של כל אלו החילים שמר על המדינה, האם בשביל זה היה צריך לגייס חיילי צה"ל בשביל שיגרשו תושבים מבתיהם, הרי זה בדיוק ההיפך משמירה על הארץ,נתאר לעצמנו חייל דתי שלומד בישיבת הסדר בשביל להלחם ולשמור על המדינה, וכשהוא מסכם לעצמו בתוםתפקידו מה הוא עשה לשמור על המדינה, הוא יכול לטפוח לעצמו על השכם ולומר אני תרמתי למדינה, החרדי שיושב ולומד הוא פרזיט, אני תרמתי למדינה גרשתי יהודים מבתיהם, אני חושב שיש בזה גם טענה שכלית על ההנחה שחילי צה"ל שומרים על הארץ אבל מעבר לזה אני חושב שגם כאן יש הרגשת הלב די ברורה כי יש בכך אות משמים כלפי אלה החושבים כי צה"ל שומר על המדינה.

הרב יעבץ,

קרוב לוודאי שאני מסכים עם הרבה מדבריך. אני חולק עליך, עם זאת,  על פרסום הדברים. כפי שכבר כתבתי בפורום אחר,  אני לא מסכים עם הגישה שצריך לצייר תמונה יפה כלפי העולם הלא חרדי. אדרבה, חייבים להראות לעולם החיצוני שהחברה החרדית היא חברה פתוחה, חושבת, ומבקרת את עצמה השכם וערב. אך אני עדיין חושב שהפרסום גרם ויגרום להתנגדות עזה מגורמים בציבור שחוששים לכסאם. ולא שיש לחשוש אישית מגורמים אלו, אלא שאני חושש שבעקבות ההתנגדות, החרדים המתונים יתרחקו ממך ומדעותיך.
הציבור החרדי עדיין מאופיין בריכוזיות שילטונית של כמה מבני ביתם של גדולי הדור.  לטובת המאבק אני סובר שעדיפה מהפיכה שקטה בלא תרועות מלחמה. יש בך את הכוח להקים מסגרות חינוכיות חרדיות שיטפחו דור של נערים ונערות בהשקפה נכונה ואמיתית , כל זאת, מתחת לאפם של אותם עסקנים. אך לשם כך אתה צריך לשמור על המיינסטרימיות החרדית לפחות מבחינה שיווקית.
 בפרסום שלך לצערי אבדת את המיינסטרימיות. אולי הרווחת את האמת, אבל במאבק הפנים חרדי שיחקת לידיהם של הקיצונים. בסופו של דבר גם מהפכות גדלות הונעו בעזרת שיווק נכון. אם תתבונן תראה שכל הריכוזיות השילטונית החרדית מונעת מכוח שיווק אינטסיבי לקישקע החרדי רווי האמוציות. קשה מאוד להלחם בשיווק זה. ופה תקף הכלל של  if you can't beat them, join them"    

נחמדניק

יש להאריך הרבה בדבריך אודות התנהלות הצבא, אלא שלעניות דעתי כל זה אינו רלוונטי. אין כל ספק שלא ניתן כלל ועיקר לחיות כאן בלי הגנה צבאית. גם אם נעשות טעויות או תקלות חמורות, אין בכך כדי לייתר את הצבא. לו יעבור חוק שצה"ל יוצא לשביתה של שנה, אתה תמשיך לחיות כאן?
ברגע שלא ניתן לחיות כאן בלי הצבא, על כל אזרח לתת את חלקו.

אתה טוען שיש כאלו שחלקם הוא בלימוד תורה. יש מקום לדבריך. אלא שהצבא צריך לומדי תורה בשורותיו ממש. אני שירתתי בבית המדרש הצבאי וכעת סיימתי קורס רבנים צבאיים ואני משמש כרב גדוד מילואים שזה תפקיד שיש בו הרבה לימוד תורה ולימוד אמונה. מי שיכול לתרום את חלקו בכוחו הרוחני, מדוע יסתפק בישיבה בביתו ויאמר שזה תורם ברמה הסגולית, אם הוא יכול לתרום את חלקו גם ברמה המוחשית?

אני לא מסכים עם גישה האומרת, שכל עוד לא תהיה המערכת מושלמת לא אשתתף בה. אנחנו חיים בעולם לא מושלם, מאז חטא עץ הדעת ועד התיקון השלם. עלינו לשתף פעולה עם עולם זה ולנסות לתקן ולא למלט את נפשנו ולהשאיר את המשימה לאחרים.


מוישעאמת

השאלה שאתה מעלה נכונה מאוד והמחלוקת בינינו היא בקריאת המפה. כפי שאני רואה, ישנם רבים מאוד שרק בצעד קצת יותר דרסטי יצטרפו לעשיה וכל עוד הדברים לא יורגשו הם לא יאמינו. אני חושב שישנם כוחות המסוגלים לפעול בשיטה שלך ואין מי שיכול לפעול בשיטה שלי. לכן כדי לעשות את המירב, כדאי לשרוף גפרור אחד ואני מתנדב.