העיתון ויהי אור, כדי להפעיל מחדש את חוש הביקורת החלוד של הב"ת
| טלסייג כתב: |  | החוזרים בתשובה באו לעולם התורה ממקום שבו אין המצב כך ומקימים על ידי ניסיונם המעשי בכלכלה עורף כלכלי לעולם התורה והיראה, וגם מלמדים את החרדים מלידה דרכים להשתחרר מהלחץ הזה שגורם להם להיות פחות מוצלחים בהיבטים שהוזכרו ביחסי אישות, וכונסים לעולם הדת והתורה והיראה הכלליים מקיפים שמסייעים להם לפרות ולרבות באופן התקין והמסודר יותר, וגם לתת חינוך מוצלח יותר לילדים בדרך הזאת, לכן יש לחזק רק את האינטגרציה המעשית בין החוזרים בתשובה לדתיים מלידה והבעייה שהוערה תיפתר. |
|
לצערי זה מה שהיה רצוי שיקרה אבל זה לא המצוי. רבות נאמר על כך שאין האסיר מוציא עצמו מהמאסר, ולעיתים דווקא האורח לרגע רואה כל פגע. מי שנולד לתוך עוולה המקובעת בחברה, קשה לו להבין את עוצמת העוולה, ולעיתים קשה לו להבחין שהעוולה היא בכלל עוולה. כפי שהבורסקי התרגל לריח, וכבר אינו מבחין בסירחון, כך לציבור החרדי קשה להבין את העוולות אותן הם ינקו משחר נעוריהם. ובדיוק למשבצת הזו היו צריכים להיכנס הב"ת ולהשמיע את דברם, בקול צלול ברמה. אבל לצערנו הרב פה חל הפספוס הגדול של הב"ת. הם היו צריכים להיות אלה המוציאים את האסיר מהמאסר. ממאסר הסגירות מאחורי חומות של גיטאות של שנאה. הם בחרו מרצון להצטרף לאסירים ולהיות גם הם אסורים במאסר. בשיח והשיג שבין המחנות השונים בציבור החרדי, המתקוטטים כשוורים חירשים עד זוב דם, החוזרים בתשובה היו צריכים להיות הגשר האולטימטיבי שיהיה יותר שיח ופחות שיג. אבל עד היום, נדם קולם של בעלי התשובה וקרס הגשר. רובם בחרו להפקיד את חוש הביקורת שהביא אותם עד הנה, בכספות של הרבנים. לא רק בהלכה, אלא קנו בעסקת חבילה גם את כל העוולות שיש ב'השקופה' החרדית אחרי 250 שנות הישרדות. המפגש הקיצוני והחד פעמי בהיסטוריה של העם היהודי, בין חברה אולטרה שמרנית באופן הכי קיצוני, לבין בע'ת, שהיו מעצם טבעם וטיבם, פתוחים בקיצוניות הקיצונית ביותר, הינו מפגש מרתק מאין כמוהו מחד, אבל גם כואב להחריד מאידך. יש כל כך הרבה נושאים לדבר ולברר על המפגש החד פעמי הזה, של האנשים הכי פתוחים עם האנשים הכי שמרניים. ומה קרה לאנשים הפתוחים והיקרים האלה, כשהם התכופפו והתכופפו, עד שהם התקופפו. עד שהפכו לקופים, חקיינים, מאולפים ועלובים של האולטרא שמרנים. כשאדם קולט פתאום באמצע החיים, שכל חייו הוא הסתובב בשבילי התוהו של החיים, ולפתע עומד מול מושגים כמו אמת מוחלטת, תכלית, משמעות, עוה"ב, הוא כ"כ מתפעם ומתלהב שהוא נכנס להלם. יש לו רצון כה גדול להיות טהור, שהוא כלל לא שם ליבו לדברים פעוטים כמו אישיות, חוש ביקורת, ביטחון עצמי, יצירתיות. מול האין סוף של התורה הוא מרגיש יותר מדי קטן, כ"כ קטן שהוא כבר לא סומך על חוש הביקורת שלו. כל מי שהוא מוכן לסמוך עליו זה רק הרבנים שמייצגים לגביו את האינסוף הזה. והיות והוא סומך עליהם בצורה עיוורת קשה לו לראות את הסתירות בין איך שמתכנתים אותו לבין מה שהוא צריך להיות.
|
|
