שלא ניפול מהגשר
העומדים על שפת הנהר הרחב, תחת גשר הענק העובר מעליו, פערו עיניהם בתימהון.
אך לפני שנספר לכם מדוע הם פערו את עיניהם בתימהון, מוטב שנספר לכם מעט על הגשר, גשר זה היה מהגשרים הארוכים ביותר, ובנוסף, הוא היה בגובה של כארבעים מטרים מעל פני הקרקע, אך למרות זאת הוא היה גשר צר, ומסביבו לא נבנה שום מעקה. הגשר נעשה כך בכוונה תחילה. יש האומרים כי מטרת הגשר היא לצורך מעשי להטוטים, מספר אנשים חפצי שיאים עולמיים לאומץ התחרו כבר ביניהם בריצה על פני הגשר, אחדים מהם גם מצאו את מותם על הסלעים שלמרגלותיו או במימי הנהר השוצפים.
כעת הביטו כל העומדים בסמוך לשפת הנהר בתימהון על הגשר, לעיניהם הנדהמות נראה מחזה מסוכן ביותר, מספר אנשים עיוורים, ממוסד סמוך, החליטו לצאת לטיול, וכעת הם צועדים על הגשר בהשקט ובבטחה, ואינם יודעים כלל על הסכנה הצפויה להם.
הראשון והזריז מבין העומדים, רץ מיד לעשות מעשה, הוא לחץ על המתג המפעיל את האזעקה של האזור כולו, ובנוסף השמיע קולות הצלה מרמקולים רבי עוצמה, התוצאה לא איחרה מלבוא, העיוורים, ששמעו את קול ההתרעה, נבהלו ממנה והתחילה לנוס לכל עבר, כאשר רובם נופלים מן הגשר היישר אל מותם.
מפעיל האזעקה הואשם לאחר מכן בגרימת מוות, ונשא עונש כבד.
במשפטו הוא ניסה לטעון להגנתו: "וכיצד היה עלי לדאוג להצלתם, והלוא קיימתי את חובתי? "
השופטים השיבו לו: "מה שהיה מוטל עליך לעשות, הוא לגשת אליהם בשקט, ולבקש מהם לאחוז זה בידו של זה, ולבוא אחריך, כך היה עליך להוביל אותם, תוך כדי שאתה מסביר להם בקול שקט, אבל ברור, את גודל הסכנה שהם מצויים בה, עד שהיית מביא אותם אל מקום מבטחים".
**
המצב המתואר כאן הוא בעצם אחד מהמצבים המצויים, לצערנו, בחודש אלול ובימים הנוראים.
אנחנו, עיוורים, לא יודעים מהו בדיוק הדין, ומה מוטל עלינו לעשות כדי לזכות בו, זוהי תוצאה של חוסר ידע, חוסר הכנה, וחוסר התבוננות.
מאידך אנחנו שומעים בקולי קולות את האזעקות הגדולות של אימת הדין, ופועלים מתוך תגובה אינסטינקטיבית לבהלה, וממילא, הנפילה מובטחת.
התוצאה מהמצב המתואר הוא הרגשת הסלידה המצויה כיום מימים אלו, רבים הם האנשים שבוחרים להתעלם כליל מהעבודה בימים נפלאים אלו, מחשש שיכנסו למשבר.
מדובר בעצם בטרגדיה, שכן ימים אלו הם המשמעותיים ביותר עבור האדם לגבי כל שטחי החיים שלו במשך כל השנה, ובפרט ברוחניות. איך נראים החיים הרוחניים של אדם שלא טועם את טעמם של הימים הנוראים?
**
כל אחד מאיתנו יודע את לשונו של ר' ישראל במכתב י"ד:"מלפנים כאשר ידעתי כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קדוש אלול, החרדה הלזו נשאה פריה להתקרב לעבודתו ית"ש איש לפי ערכו"
אנחנו מאוד יכולים להתרגש ולשפוך חומר מוסרי כבד על המשפט הראשון של ר' ישראל, אבל יותר חשוב לעבור למשפט השני והשלישי.
"החרדה הלזו נשאה פריה להתקרב לעבודתו ית"ש "
דהיינו מעלת ה"פלצות" של אלול היא אך ורק זו שהיא נשאה את פריה להתקרב לעבודת ה', ואילו לא גרמה לתוצאה זו, הרי אין בה תועלת, וניתן להוסיף שאם היא גרמה נזק לקרבה לעבודת ה' ית"ש היא אפילו מזיקה.
**
כל הדברים שאמרנו על חרדת האלול שנהפכה כיום אצל רבים לחרדה משתקת, הם אמת לאמיתה, אלא שיש כאן דבר הטעון הבנה.
כמה אנשים נוהגים כיום ברכב?
אלפים ורבבות!
האם זה נכון לומר שאנשים אלו הם מדוכאים וחולי נפש?
לא!
והשאלה היא למה? למה אדם שנוהג ברכב, והוא הרי יודע על כל האסונות הגדולים שהיו בתאונות הדרכים, למה זה לא מבהיל ומשתק אותו?
מה נאמר? שהוא לא חושב על התאונות וממילא לא פוחד מהם?
זה בוודאי לא נכון, מעולם לא ראיתי נהג שלא עוצר באור אדום בגלל שהוא לא פוחד, כי הוא לא בנוי לפחד כי פחד הוא משתק ולא מועיל בדור חלש כמו היום.
להיפך, הכביש מלא בנהגים זהירים ביותר, אשר מקפידים על כל כללי הבטיחות, בגלל שהם חוששים מתאונות, למה אנחנו לא רואים אותם משותקים מרוב פחד אף פעם?
למה דווקא בחרדת האלול אנחנו מוצאים את הטענה שזה משתק, וזה מלחיץ, וזה מביא נזק ולא תועלת, ולגבי חרדת הנהיגה לא מצאנו כזו טענה?
נביא דוגמא נוספת:
כל אחד מאיתנו, מסתמא, מטגן מידי פעם חביתה.
האם בזמן שהוא מטגן הוא פוחד?
כולנו נאמר שהוא לא פוחד.
אך האמת היא שהוא כן פוחד.
ומה ההוכחה לכך?
כי בשעה שהוא בא להוציא את החביתה מהאש, הוא לא נוגע במחבת בידיים, אלא משתמש בכלי.
ולמה?
כי הוא פוחד שהוא יכוה.
ולמה הפחד הזה לא משתק אותו, ולא גורם לו לעשות את כל הטעויות האפשריות?
**
אך האמת היא שגם במילי דעלמא ישנה דוגמה לפחד משתק, והיא עישון הסיגריות.
כידוע העישון נחשב לאחד מגורמי המוות הגדולים ביותר בעולם, כמעט אין היום בר דעת שלא יודע על הסכנות והנזקים העצומים שיש בעישון.
כידוע, הממשלות השונות עושות ככל שביכולתן כדי לגרום לאזרחי מדינתם להפסיק לעשן, הם דאגו לפרסם את הסכנות שבעישון, באותיות קידוש לבנה על גבי חפיסות הסיגריות, אחדים מהם עשו זאת גם על ידי המחשה באמצעות תמונות.
עד שערכו מחקר נוסף, והתברר לכולם, שכל התעמולה המפחידה על נזקי העישון, לא הביאה את האנשים להחלטה להפסיק לעשן.
האנשים קראו את המחקרים, הבינו שזה מזיק, אבל לא התייחסו.
להיפך, אנשים טוענים שהדבר שהכי מתחשק לאדם מעשן לעשות כשהוא שומע על נזקי העישון, זה להוציא סיגריה...
כי זה התגובה הספונטאנית שלו ללחץ.
ונשאלת השאלה, למה הפחד מתאונות הדרכים, יביא נהגים להחלטה להיזהר יותר, וסיפורי זוועה על נזקי העישון, לא מביאים אנשים להחלטה להפסיק לעשן?
התשובה לשאלה היא כזו:
בנוגע לנהיגה, כל נהג רוצה לנהוג כדי להגיע למקום מסוים, והוא יודע שאם הוא לא יזהר הוא לא יגיע.
מצד שני כל נהג גם יודע, וברור לו, שהוא לא מתכונן להסתגר בבית ולא לצאת לנהיגה ברכב מתוך פחד של תאונות, כי באופן זה חייו לא יהיו חיים, הוא יודע שהנהיגה בזהירות זהו דבר שיש לו הגדרות ברורות של כללי זהירות שאותם צריך לשמור, אם הוא ינסה להיות בהם יותר "פרומער" ומחמיר, הוא יאלץ לחיות חיי אדם מסכן.
ובגלל סיבה זו, כל היחס לפחד שיש לנהג מפני תאונות, מופנה אצלו לכיוון אחד, שמירה על חוקי התנועה, ועל כללי הזהירות, ולא מעבר לכך.
ממילא אפילו אם הוא יודע שגם לנהגים זהירים אירעו אסונות כאלו ואחרים זה לא מעלה ולא מוריד אצלו, ולא גורם לו לשיתוק, כי הוא כבר יודע איזה כללים הוא שומר, ומהאסונות שאירעו גם לנהגים זהירים, הוא פשוט לא פוחד , בדיוק כשם שהוא לא פוחד מרעידת אדמה או מפצצת אטום.
אותו הדבר בדיוק נאמר לגבי אדם המטגן חביתה, הוא יודע שיש סכנת כוויה, אך הוא יודע ומוגדר אצלו בדיוק מה עושים כדי לא להיכוות, הפחד לא מופנה לשום דבר מחוץ לכללים הרגילים של הזהירות.
הסיבה שהפחד לא מביא את הנהג להחלטה להפסיק לנהוג, או להפסיק בכלל לנסוע ברכב, היא הידיעה הברורה שיש לו בראש שהוא לא רוצה להפסיק לנסוע ברכב, וממילא אין שום נפקא מינה בפחד הזה, ולכן הוא דואג לא להחיל את הפחד על תחום זה.
זו בדיוק הסיבה שאנשים לא פוחדים מעישון. המעשן באמת, מאוד לא מעוניין להפסיק לעשן, הוא לא רוצה בהפסקת העישון, והוא מרגיש שהוא כמעט לא יכול לעשות זאת, ממילא הוא דואג שהדברים על סכנות העישון, לא יעשו עליו רושם, כדי שהוא לא יאלץ להפסיק לעשן.
**
העולה מתוך הדברים הוא, שכדי שיראה ופחד יפעלו את הפעולה הנכונה על האדם, ישנם שני תנאים.
הראשון, שהפעולות שהאדם יעשה בעקבות הפחד, יהיו פעולות מוגדרות היטב, ולא שהוא יפחד כי "צריך לפחד", אלא שיבין מה הוא הולך לעשות מכח הפחד.
שנית, אותם פעולות שהאדם עושה כתוצאה מהפחד צריכות להיות פעולות שהאדם לא שונא אותם, בדומה לכללי זהירות נוספים בנהיגה, שהם לא דברים שהאדם מאוד מאוד לא מעוניין בהם, אלא דברים שהאדם רואה שהם בתחום יכולתו, ונפשו לא דוחה אותם.
אם נשתמש בכללים אלו בעבודת חודש אלול, יש תקווה שהדבר יביא אותנו לאהוב את הימים האלו ולהתגעגע אליהם בהמשך השנה, ונזכה ליראת שמים אמיתית.
מקור הבאר
מי אמר שיראת שמים נכונה כפי שהיא צריכה להיות באלול, היא לא דומה באמת לעישון סיגריות, הרי גם בעישון סיגריות למרות שהפחד משתק, הצעד הנכון הוא לחדול מהרגל זה?
נכון! באמת ייתכן פעמים רבות, וכל אחד צריך לעשות, ברוגע, את חשבון הנפש האישי שלו בקשר לזה, שהצעד שעל האדם לעשות בחודש אלול, נוגע לעזיבת הרגל ברמה כזו של הפסקת עישון, דהיינו לחדול ממנהג שהאדם אביק ביה טובא, וקשה לו להתנתק ממנו, אך ברגע שהוא יתנתק, הדבר יכאב לו פחות.
אך בדומה לעישון, לא מסתבר שמי שרוצה להפסיק לעשן, הצעד הראשון שלו יהיה לעורר את עצמו לפחד, ומתוך פחד זה הוא יבוא לעשות צעדים גדולים, בדרך כלל, הפחד ישתק אותו קודם לכן, וימנע ממנו את הצעד, כי אדם מעשן, כשהוא לחוץ הוא מעשן יותר.
הדרך הנכונה היא בהתחלה, להפסיק לעשן, ורק אחרי שהוא מפסיק, כדי לדאוג לבל ישוב לכסלה עוד, הוא ילמד על הסכנות שבעישון, בשלב זה הפחד לא משתק, אלא רק גורם לזהירות.
כך גם היה מומלץ למי שמגלה אצל עצמו הרגל רע, שהוא יכול לעקרו, הצעד הראשון זה עזיבת ההרגל, ורק אחר כך הוא יכול לעורר את עצמו לפחד מהעונש עליו.
הדברים האלו בעצם מפורשים בדברי ר' ישראל באיגרת י"ד, שם הוא כותב שאחת מהסיבות שדווקא אנשים שאינם יראי שמים פוחדים פחות מאלול, למרות שהם אלו שאמורים לפחד יותר כי הסיכויים שלהם לזכות בדין נמוכים יותר, היא בגלל רוח הטומאה שיש בחטא שהיא מטמטמת את ההרגשים, וממילא לא פוחדים.
ממילא לאחר עזיבת החטא אז הלב פנוי יותר לקבל את ההרגש הנכון ביראה.
**
האם זה באמת נכון, שהפחד מאלול אמור להיות רק בצורה של זהירות? ומה עם הגדולים שהתעלפו? האם על זה מדובר ב"אימת הדין"?
האמת היא, שיש מהלך עמוק יותר של יראה, אך הוא שייך לאנשים שעומק החיים הרוחניים שלהם הוא גבוה מהשגתנו, הגישה שמתוכה נכתבו הדברים בעלון זה היא גישה פרקטית, והיינו, שהרי בפועל, אם אנחנו מנסים לעבוד על יראת שמים שלא בצורה האמורה אנחנו מגיעים לידי שיתוק ולא לידי יראה, ממילא ברור שאנחנו אמורים להתחיל בדרגה נמוכה יותר, מאוד ייתכן שבדרגות הגבוהות של מעלה זו מגיעים גם לידי היראה של אותם גדולים שהתעלפו, אך אי אפשר "להזמין" התעלפות.
מטרת הגליון היא לעורר דיאלוג בין בני התורה בעניני עבודת ה'.
משום כך השתתפות הציבור היא עצם הרעיון של העלון.
נהנית? התאכזבת? צור קשר!
הגליון נערך ע''י א. י. מילר. טלפון: 02-5833105 נייד: 057-3115595.
מייל: [email protected]
לתרומות והנצחות ניתן לפנות לכתובת הנ''ל.
החפץ לקבל את העלון בגירסת מייל או בפקס יפנה לכתובת הנ''ל.
