| נשלח ב-12/1/2012 10:28 |
 |
| |
הוצאת עיתון משפחה מהת"ד
יש פרסומות שהגר"ח קניבסי שליט"א, והגר"נ קרליץ שליט"א התירו להוציא עיתון משפחה מתיבות הדואר,האמנם נכון הדבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 16:18 |
|
| |
נשמע לך לא הגיוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 16:51 |
|
| |
בפעם הראשונה לא האמנתי,אחרי שהרבה חוזרים על כך בשמם,אני כבר לא יודע.
האם לסיקריקים היינו? לנטורי קרתא דמינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 11:55 |
|
| |
אולי הם סוברים שתיבת דואר היא חצר שאינה משתמרת, ולכן אין כאן קנין, והמוציא אינו עובר על גזל?
אמנם יש דרך פשוטה שמחייבת ידע בהלכה כדי לעקוף זאת. צריך שהמפיץ יתנה שאינו מוותר על בעלותו על העיתון עד שבעל התיבה יוציא את העיתון החוצה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 16:01 |
|
| |
לכאורה יש לדון שהוי חצר המשתמרת,כי עצם הדבר שאדם רגיל בוש להוציא דבר דואר מתיבה של השני,י"ל שחשיב כחצר המשתמרת.
חוץ מזה,חשבתי,יש הרי מושג שמנהג העולם על דבר מסוים שיהיה כקנין הוי קנין,כסיטומתא,וי"ל שה"ה לגבי תיבת דואר.
רק יל"ד כיון שלא נעשה זה בידיעת בעל התיבה זה שונה.
לגבי התנאי שאתה מציע,לכאו' זה פשוט בלי תנאי, הרי בודאי כל זמן שהעיתון לא עבר בעלות לאדם פרטי,הוא עדין בבעלות הבעלים הקודמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2012 08:12 |
|
| |
מן הסתם המתירים/מחייהים ךהוציא מסתמכים על הטור חו"מ סי' ב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2012 08:36 |
|
| |
ושם כתוב?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2012 10:45 |
|
| |
שלגדול הדור כח בלתי מוגבל כמעט
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2012 08:12 |
|
| |
תלמיד טועה
התוכל לפרט יותר (מראי מקום? להעתיק?)
האם כוונתך לטור?
האם אתה מתכוון למונח "גדול הדור" במילים אלו ממש?
לי זכור רק שרב שהוא גדול בדור נחשב כרבו של אדם גם אם לא למד ממנו וזאת, שוב לפי הזכרון העלול להטעות, בדיני הסבה.
זה ודאי לא שייך לכאן.
האם תוכל לציין בטובך מראה מקום מדוייק ואולי אפילו לצטט אם ברשותך כלי עזר כמו פרוייקט השו"ת?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2012 09:47 |
|
| |
מיימוני, הוא ציין מ"מ - טור חו"מ סי' ב, והדברים שם מפורשים.
בבקשה:
אף ע"פ שלא הי' דנין בחוצה לארץ דיני נפשות ודיני מכות ולא קנסות, אם ראו בית דין שצורך שעה הוא שהעם פרוצים בעבירות, דנין בין מיתה בין ממון בין כל מיני עונש. ואם הוא אלם חובטים אותו על ידי עכו"ם ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך:
וכתב רב אלפס בפרק הגוזל בהא דקנסיה רב נחמן לההוא גברא דגזלן עתיקא הוה ש"מ דקנסינן בכי האי גוונא אפילו בח"ל. ודוקא גדול הדור כמו רב נחמן דחתניה דבי נשיאה הוה וממונה לדון ע"פ הנשיא או טובי העיר שהמחום רבים עליהם אבל דייני דעלמא לא ע"כ.
ונראה שאפי' אין בדבר עדות גמורה שהיה מתחייב על פיהם בדין בשעה שהיו דנין דיני נפשות, אלא שיש רגלים לדבר וקלא דלא פסיק, אם נראה לדיין שיש צורך השעה לדונו בכך הרשות בידו:
וכן יראה מדברי הרמב"ם שכתב, יש לב"ד להלקות למי שאינו חייב מלקות ולהרוג למי שאינו חייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה לעשות סייג לתורה, וכיון שרואין בית דין שפרצו העם בדבר, יש להם כח לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם, הכל הוראת שעה ולא שיקבעו הלכה לדורות.
וכן יש להם [בכל מקום ובכל זמן] להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננין אחריו שהוא עובר על העריות, והוא שיהא קול שאינו פוסק ולא יהיו לו אויבים שמוציאין עליו דבה רעה, וכן מבזין את מי ששמועתו רעה ומבזין את יולדיו בפניו, וכן יש להם להפקיר ממון שיש לו בעלים ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור, ולקנוס אלם ולנדותו ולהחרימו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולאוסרו בבית האסורים ולהשביעו בשם על כרחו שלא יעשה ושלא עשה כל אלו הדברים, לפי מה שיראה לדיין שזה צריך לכך והשעה צריכה לכך, ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ואל יהא כבוד הבריות קל בעיניו, שהרי דוחה לא תעשה של דבריהם, וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקים בתורת אמת שיהא זהיר שלא יהרוס כבודם אלא להוסיף כבוד המקום בלבד ע"כ:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2012 14:09 |
|
| |
אני ראיתי את הכרוזים בו הם מתירים להוציא עיתוהים מתיבות הדואר.
באותו רגע הבנתי שחלק מ"הגדולים" של היום, במקום להוות דוגמה תורנית ומוסרית, הם מהוים דוגמה שלילית ביותר, ומחנכים את הנוער לגניבה לעבריינות ולהפקרות.
מחר תהיה מחלוקת חדשה בין אגודה לדגל, והליטאים ישמידו את המודיע מתיבות הדואר והחסידים ישמידו את יתד והכל יסתמכו על הפסק של הגדולים.
בעצם, אם השכן שלי הוא פושע שקורא משפחה, אני גם יכול אולי לפרוץ לביתו ולגנוב לו כסף או חפצים, הרי הגדולים התירו.
אוי לו לדור שאלה הם גדוליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 01:21 |
|
| |
אחד מהדברים המוזכרים שם " ולא יהיו עליו אויבים שמוציאים דיבתו רעה", כמדומני שעיתון יתד,יכול ליטול את תואר הכבוד של אויב שיכול להוציא דיבה רעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 07:35 |
|
| |
חזק ואמץ
תודה.
לא זכרתי את זה, והתעצלתי לחפש.
בכל אופן, זה לא קשור למוסד "גדול הדור" או אפילו לרעיון של "דעת תורה".
אני עדיין זוכר שהיו קורעים מודעות מעל אוטובוסים, וטענו שהתירו בית דין את הדבר.
לפי זה אין צורך להזדקק להיתר של "הבעלים הפקירו והבעלים החדש טרם זכה".
וצודק חכלילי שבכך, אם זה נכון, ניתן דגם לפגוע ברכוש הזולת. שכן מה שאני עושה היום יעשו לי מחר. ולמה לעצור בעיתון שיש לטעון שאיש טרם זכה בו, מדוע לא להיכנס ולשבור? טלויזיה, מחשב. סלולרי "לא כשר"... ואחר כך מה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 10:44 |
|
| |
קסת,
עשית סלט קטן. תקרא שוב, לאט.
הענין של 'ולא יהיו לו אויבים שמוציאים דיבתו רעה' אינו שייך כלל לנושא הפקרת ממון ולא מוזכר בשו"ע בהקשר זה, אלא בהקשר של 'אדם ששמועתו רעה' המוזכר קודם לכן, ועל זה שייך התנאי שמציב השו"ע שכדי שנדע שיש בסיס לשמועות צריך להיות מישהו שאין לו 'אויבים שמוציאים דיבתו רעה' ואולי אין בסיס ל'שמועה רעה'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 23:08 |
|
| |
אני חושב שכולכם (כולל הרב מיימוני, במחילה. למרות שנראה לי שקצת בציניות מכוונת הוא הכניס לכאן את הענין ההלכתי) חוטאים למטרה.
הנושא כאן הוא לא הנושא ההלכתי, אלא הנושא הערכי. גם אם נניח שמבחינה הלכתית הם 'מסודרים'. האם יתכן להורות על התנהגות אלימה במסגרת מלחמת העיתונים הזו?! ואני בפירוש חושב שהוצאת עיתונים של עיתון יריב הינה התנהגות אלימה. האם המלמחה הנוכחית מצדיקה את זה??
אני לא חושב שזה עקרון מקודש שאין לעבור עליו. לדוגמא- הוצאת חוברות מסיונריות מתיבות דואר מקובלת עלי יותר. אך האם גם חינמון משפחה מצדיק התנהגות כזו???
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2012 01:42 |
|
| |
תגידו לי
(נעים להכיר. אתה מוזמן לפורום עצור חושבים ושם אוכל לברכך. כאן אני אורח כמוך)
בוודאי שלא באתי להצדיק הוצאת עלונים. אם כי לעתים גם התיבה שלנו בבית מפוצצת בעלונים שונים, לפעמים אפילו חייבי גניזה, שאיני רוצה שישימו אצלי, ואני שמח כאשר מישהו עשה עבורי את העבודה וזרק אותם לפח.
כן ניסיתי להבין מה השיקול ההלכתי של אלו שקוראים להוציא עלונים מתיבות דואר. וכיון שהציבור שלנו נאמן להלכה, ולעתים רק לפן הפורמלי שלה, שיערתי שאנשים כאלו, שבעיניהם הם קנאים לדבר ה', מסתמכים על איזה היתר. ולמעשה יש כאן נידון הלכתי מעניין. הרי הדיון התורניים הם מעניינים מצד עצמם, בין למעשה בין לפלפולא בעלמא (=לפלפל ללא השלכה מעשית כרגע).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
