| נשלח ב-6/5/2012 13:11 |
 |
| |
של מי הכישלון? הרהורים בעקבות פולמוס "החרדים החדשים"
בשבועיים האחרונים, אנו עדים לפולמוס ערני במיוחד סביב סוגיית "החרדים החדשים" (הכינוי מבית "יתד נאמן" שנראה שסיכוייו להיתפס בציבור גדולים מאוד), כשהדבר בא לידי ביטוי בכתבות; מאמרים; ראיונות; שידורי רדיו; עימותים ועוד, במדיה החרדית הכתובה האלקטרונית והאינטרנטית. סוגיה זו כמובן לא נוצרה כעת, אולם נראה שהיא מעולם לא הגיע לעוצמה כה רבה בשיח הפנים-חרדי. לדעתי, ניתן להאריך ולהרחיב בה מנקודות מבט שונות, אני אשתדל לתת כאן זוית אחת שלי על הנושא.
למרות שהמונחים המשמשים את המתפלמסים נראים כשייכים לכלל החברה החרדית, נראה שהיא נוגעת בראש ובראשונה לציבור החרדי-ליטאי, שרובו ככולו מורכב מבוגרי עולם הישיבות הליטאיות. לאור זאת, השם הראוי יותר לדעתי לויכוחים בסוגיה זו אינן דמות "החרדי החדש" אלא דמותו של "הליטאי החדש", אני אשתמש כאן בביטוי זה (כל הזכויות שמורות). זוהי הסיבה שהדמויות שמככבות כעת בנושא משתייכות רובן ככולן לציבור הליטאי, חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, עיתוני "יתד נאמן" ו"משפחה", אנשי תנועת "טוב" כחנוך ורדיגר; ישראל פכטר; אלי פרידמן ואחרים, ואנשי תקשורת ליטאים כאבי בלום; יעקב ריבלין וכדו'. הסוגיה איננה נוגעת לחצרות החסידיות שבהן רמתו הדתית של החסיד איננה משנה ברוב המקרים לגבי השתייכותו לחצר החסידית, ולא לציבור הספרדי שממילא איננו מאורגן כיחידה חברתית אחת, ושאף הגבולות בין חרדי לדתי ולמסורתי מטושטשים אצלו.
לטענת "יתד נאמן", ישנו צורך חיוני להבדיל בין "הליטאי הישן" לבין "הליטאי החדש", כשהם טורחים ומדגישים שהחלוקה איננה חלילה חלוקה בין "אברכים" ל"בעלי בתים", אלא בין אנשים בעלי גישה ואורח חיים של "בני תורה", לבין אנשים הנבדלים מהם בתפיסת עולמם ואורח חייהם. למיטב הבנתי, בעיני "יתד נאמן" עומדות להן שתי דמויות הפוכות זו לעומת זו. לעומת "הליטאי הישן" המחוייב לתפיסת העולם הישיבתי, שלבושו ורמת חייו וכל שיחו ושיגו כשל תלמיד ישיבה, לבוש חולצה לבנה וחליפה ומגבעת שחורים; מסתפק במועט; משתמש בסלולרי כשר; איננו גולש באינטרנט; קורא רק עיתונות חרדית (אפי' לא "שבועונים" חרדים); מתנזר מתרבות כללית; איננו לומד במוסדות אקדמיים וילדיו הולכים ל"ישיבות קטנות" בלבד, עומד לו "הליטאי החדש" שונה בלבושו (חולצה תכלת); רמת חייו גבוהה יותר (דיור; ריהוט; רכב; נופש; לבוש ועוד); משתמש בטלפון נייד מתקדם; מחובר לאינטרנט; נחשף לעיתונות ולתרבות כללית; לומד במוסדות אקדמיים וילדיו הולכים ל"ישיבות תיכוניות". כמובן ששתי הדמויות הללו הן דמיוניות בלבד ומייצגות שני קצוות בקו רצף, כשמן הסתם מרבית הציבור הליטאי נמצא באיזשהו מקום בתווך.
נראה שמבחינת תמונת המציאות, אין מחלוקת גדולה מדי בין הצדדים השונים. כולם מודים בקיומן של דמויות כאלו, ואת הויכוח ניתן להבנתי לתמצת בשתי שאלות מרכזיות:
1. האם בשל ההבדלים הללו נכון לחלק את הציבור לשתי קבוצות נבדלות, או שלמרות השוני ניתן להישאר ככקבוצה אחת רבגונית? את השאלה הזו ביטא המאמר האחרון בעיתון "משפחה" באופן נפלא
2. היות וכאמור מרבית האנשים נמצאים באיזשהו מקום באמצע, כיצד יקבע לאן משתייך כל אדם לצד זה או לצד זה, האם זו החלטה אישית או שהקביעה נתונה למנהלי המוסדות וכיו"ב?
הנקודה המעניינת בעיני היא, שלמרות שאכן החלוקה שמציע "יתד נאמן" איננה בין אברכים לבעלי בתים, משום מה נראה מתוך הדברים בבירור שהאברכים הם כולם "ליטאים ישנים" וכי רק בקרב בעובדים ישנם גם "ליטאים חדשים". השאלה החשובה מבחינתי היא אם כך הם פני הדברים, מה הוא הגורם לכך? מדוע יציאה לעבודה טומנת בחובה איום כה גדול ל"ליטאיות הישנה"?
אני עצמי סבור, שאכן הניסיון מלמד שהיציאה ללימודים ולעבודה - בפרט בציבור הליטאי- כרוכה במקרים רבים באותם שינויים שמצביע עליהם "יתד נאמן", אולם אני שואל האם זה איננו למעשה כישלון של "עולם הישיבות" אם הוא איננו מצליח לגדל בוגרים שהמפגש עם עולם המעשה לא ישנה אותם באופן כה דרמטי? אולי האשמה נעוצה דווקא בקו שמוביל "יתד נאמן" שבו הדחיה של מי שיוצא ללימודים ולעבודה היא בבחינת זריקת אבן אחר הנופל, וממילא היא בגדר נבואה שמגשימה את עצמה?
לאור זאת, במקום לקרוא להרחקה של כל אותם "ליטאים חדשים", אולי זו דווקא השעה של "הליטאים הישנים" לחשבון נפש, מה עליהם לעשות כדי שחבריהם לספסל הלימודים בישיבה יישארו עם אותה תפיסת עולם גם בצאתם לעולם המעשה. _________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 06/05/2012 13:14:09
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 15:39 |
|
| |
כמו שאמרו על הרפרומים והקונסרביטיבים,כי הקונסרביטיבים של מחר הם הרפרומים של היום,ניתן במידה מסוימת לומר על הנושא הזה, כי הליטאיים הישנים של מחר הם הליטאיים החדשים של היום.
למעשה ניתן לומר שיתד נאמן כותב שתי נקודות של הבדלים בין הקבוצות, א' ציות בקול גדולי הדור, ב' האם התורה עיקר או העוה"ז עיקר,ובשתי הנקודות האלו גם בציבור הליטאי הישן יש ירידה,נכון שתמיד יהיה גרעין מסוים קשוח שישמע לקול גדולי הדור לכל דבריהם בציות מוחלט,ורובו וראשו יהיה בענינים רוחניים,אבל בכלל הציבור הליטאי הישן יש ירידה בשתי תחומים אלו,ולכן בעצם יוצא שאין הבדל מהותי ביניהם.
האם הליטאי הישן אין לו משיכה לעניני העולם הזה, מה זה התופעה של בחורי ישיבות הולכים לאכול צו'לנט בליל שישי? זה לשם שמים? , אין מה לעשות טבע האדם מושכו לעניני העולם הזה,וברור שככל שיש חשיפה לענינים אלו,המשיכה גודלת.
ומכיון שבשורשי הענין אין הבדל מהותי בין הקבוצות,נראה לי לא הוגן מצד אנשי יתד לתקוף את הליטאים החדשים.
אחר שכתבתי את כל זה, התחלתי לחשוב שבעצם להשקפת אנשי יתד יש כאן נקודה אחרת, והיא כמה האדם מרגיש ריחוק ביחס לחילוני, אליו,אל תרבותו, כמה הוא מרגיש גאוווה בזה שהוא חרדי, כמה הוא לא מוכן לשמוע שיש מעלות שיש בציבורים אחרים שאינם נמנים על הציבור החרדי.
כי הרי הקו שהולך ביתד הוא, ההדגשה כי אין כמונו החרדים,וכל מעשינו שלמים, [עד כדי כך גדלה עיוולתם,שכשהם מגיעים לתאר את אלו שמבקרים את הציבור החרדי,הם כותבים את זה שהם דנים על נושא מצוקת הדיור, הרי הנושא הזה הוא שערוריה במלוא מובן המילה,וכי מישהו מעלה על דעתו שיש צדק בהנהגה הנוהגת כיום בענין זה,אבל השקםת אנשי יתד,אין לבקר דברים המאפינים את הציבור החרדי,]ואילו האחר הוא רע ומשוקץ,ואין בו כל מעלה, וכו' וכו',והליטאי החדש הוא מיצג בעיניהם מי שבא לערער על גישה זו,ולכן זה כה מפריע להם.
לגבי עיקר נושא האשכול,מי אשם בזה, יש מה להאריך בזה,רק נקודה אחת, האדם צריך להרגיש קשור לחברה מסוימת, וככל שיתד ינסה להוקיע את הליטאי החדש מתחומו, יגבר הניכור שלו לליטאי הישן, ויגדל הקירוב שלו לתרבות האחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 16:21 |
|
| |
אם נעקוב אחר תלונותיהם של אותם "חרדים חדשים" נראה שחלקן הגדול מתרכז בהדרתם של הללו ממוסדותיהם של ה"ישנים". מכאן שגם ה"חדשים" מודים בעליונות האברכיוּת והיו חפצים שילדיהם יצאו טובים מהם (בהנחה, שאיני מסכים עימה, שאברך טוב יותר מהאדם העמל לפרנסתו).
אם כך, הרי שהחינוך החיידרי/ישיבתי הצליח למעלה מן המשוער.
באשר לשמירה על תדמית ה"בן-תורה" בעבודה, יכולני לומר מנסיון רב שנים שהסיכוי שאברך סלבודקאי על חליפותיו, פאותיו, זקניו וקשקשיו יתקבל לעבודה במקום חילוני הוא קלוש. מלבד הרתיעה החיצונית, ישנם גם פערים אמיתיים בין הצרכים של מקום עבודה למגבלות שאדם כזה שם לעצמו. למשל, עבודה עם נשים, דרישה לחיבוריות מהבית לצרכי עבודה, טלפון חכם (מה לעשות, צריך גישה לאימיילים כל הזמן) וכד'. מכאן שכל מי שרוצה לעבוד בעבודה מכובדת ומסודרת צריך לעשות ויתורים מסוימים באורח חייו (בדרך כלל רק במעטפת, אבל כבר מזמן הפכנו אותה לעיקר ואולי זוהי בכלל הבעיה) והשינוי הזה נראה למתבונן מן הצד כתמצית הקלקול.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 21:40 |
|
| |
בן ציון ראיתי שציינת את עניין חולצת התכלת, יש לעיין האם חולצה צהובה/ אפורה גם תיכנס לקטגוריה או זה כבר רח"ל התפקרות לחלוטין, ואפשר להמשיך מה הדין בחולצה ורודה שזה לכאורה כבר...
לא ראיתי את הכתבות האלו למרות ששמעתי עליהם, השאלה שלי היא למה יתד נאמן לפני בחירות מחפש להקטין לעצמו את ציבור הבוחרים? מבחינתי זה אומר שחוסר הציות לגדולי ישראל/ליתד נאמן כל כך מפחיד אותם שהם כבר מסתכלים על אותם "חרדים חדשים" כאילו היו שייכים למגזר אחר לחלוטין- מגזר האויב, וכשם שהם אינם מנסים לשכנע דרוזים או שמאלנים להצביע להם כך הם אפילו לא מנסים להשקיע בגיוס הקולות האלו.
לדעתי זה כבר פוגע מאוד..
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 22:22 |
|
| |
ולמה הם מוכנים להפסיד לעצמם את ציבור הקוראים?
וזה לא הקבוצה הראשונה שיתד נלחמת נגדה, הרי השיקול הכלכלי היה אומר שיתאימו עצמם לכל הקבוצות בציבור הליטאי, והרי כבר היתה יוזמה להקים עיתון נוסף,וכי בגלל שפעם אחת זה נכשל,זה אומר שלא תהיה פעם שניה? והרי בכל מלחמה שלהם הם יוצרים ציבור פוטנציאלי נוסף של קוראים לעיתון מתחרה בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2012 00:19 |
|
| |
<האם זה איננו למעשה כישלון של "עולם הישיבות" אם הוא איננו מצליח לגדל בוגרים שהמפגש עם עולם המעשה לא ישנה אותם באופן כה דרמטי? >
ברור שזה כישלון מהותי.
מה לדעתך ניתן לעשות כדי לא להמשיך עם הכישלון הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2012 07:40 |
|
| |
הזליגה נגרמת הן בגלל השפעת חברה והן בגלל הכרה בנושאי דגל חרדים מסויימים שאינם רלוונטיים (כגון שחז"ל או רבנים בכלל אינם יכולים לטעות). הפתרון הוא חינוך שאינו מתבסס רק על התבדלות חברתית ונשיאת רעיונות שבעליל אינם נכונים. הצרה היא שזה פתרון לטווח ארוך ועד שחינוך כזה ישא פירות מי יודע כמה יהיו שנותר לחנכם. המדיניות הנוכחית דומה מנסה ביאוש לסכור את המבול באמצעים שמחריפים אותו לטווח ארוך, ככל שהסגירות והתעלמות מעובדות תועלנה בזמן הקצר הן מהוות פצצת השהיה גדולה יותר לזמן ארוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2012 09:15 |
|
| |
מה דיני
החולצה שאני לובש היום היא ברקע כחלחל/סגלגל עם פסים תהובים וכחולים.
ולגופו של ענין
לפי מה ששמעתי מא"מ ע"ה, שלמד בישיבת חברון עם קום המדינה, אזי יתד החליף את המושגים ישן וחדש. מה שהם קוראים חרדי חדש הוא בעצם החרדי הליטאי של שנות החמשים, עם כל המאפיינים, כולל פתיחות לתרבות כללית, חולצה כחולה, ויחס נינוח יותר לנשים.
ומכאן קריאה גדולה למחדשים של יתד, אנא שובו מדרך החידוש שאינה מוסרה לנו מישראל סבא, ושובו למסורת הישנה והטובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2012 12:16 |
|
| |
בעלבעמיו
בנוגע ללבוש, נראה לי שלמרות שאין שום משמעות דתית לביגוד, וברור שאין שום מעלה או חיסרון מבחינה דתית בלבוש כזה או אחר, צריך להתייחס ללבוש כסמל. במציאות הקיימת, חולצה לבנה ומכנסיים כהות, הן סימן זהות והיכר של עולם הישיבות הליטאי, ולכן ברוב המקרים לבוש זה או שינוי שלו יש בהם אמירה חשובה, האם אני מוכן להיות מיוצג בסמל זה או לא. אם בלאו הכי אינך משתייך לעולם החרדי, אזי אין שום משמעות לשאלת הלבוש בהקשר המדובר כאן.
בנוגע להגדרת "חדש" ו"ישן", ברור שהדרך המוצגת ב"יתד נאמן" כדרך החרדית-ליטאית האולטימטיבית היא חדשה, בעוד שעולם הישיבות הליטאי היה מאופיין בהרבה יותר פתיחות למודרנה לציונות ולקוד לבוש. יחד עם זאת, נראה לי שחבל להיאבק על השם, היות וזהו ויכוח לא כל כך חשוב שסיכוייו להצליח נמוכים.
נראה לי שהמינוח "חרדים חדשים" או "ליטאים חדשים" הוא מצויין, היות ובעיני "יתד נאמן" המינוח "חדש" הוא שם גנאי, כצפוי בחברה שמתבססת על שמרנות ו"חדש אסור מן התורה", ואילו בעיני אלו שמכונים כך, "חדש" איננו גנאי כה גדול והוא מסמל את ההתאמה לתקופה ולאתגריה. מה גם שבהתייחס למצב שהיה לפני כעשור, בהחלט מדובר בתופעה חדשה גם אם כדבריך היא מתחדשת, אולי השם הנכון יותר הוא "חרדים מתחדשים" או "ליטאים מתחדשים".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2012 17:52 |
|
| |
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 08:29 |
|
| |
אני מעביר לכאן תכתובת מעניינת בנושא ביני לבין הניק "לצנינים" (ותגובה של ברכת_החמה), שהתפתחה באשכול אחר (http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2958531&forum_id=771) שפתחתי. לצנינים תמה אני, מדוע נזעקים כ"כ למשמע ההגדרה "חרדים חדשים"? הרי ברור שישנם מאפיינים שונים בין הקבוצות. למה זה תישלל מנתי גרוסמן הזכות להגדרת מאפייניה של החרדיות בתוך הגבולות אותם הוא מכיר, ע"י הגדרת אלו שיצאו מהם, כ"חדשים"? הרי ברור כי "חידוש" יש כאן. מהפכה.. לצורך הדיון אני מניח, כי עיקר המכוון בהגדרה זו, הוא כלפי פנים. לא כלפי הגדרת הפורשים. בן ציוןכהנא ראשית, כל הכבוד לנתי גרוסמן על הכינוי "חרדים חדשים", זהו שם מוצלח שנראה שאכן ילווה אותנו זמן רב.
לגופו של עניין, ישנן מספר טענות כנגד נתי גרוסמן, הן על עצם הרצון לבדל בתוך העולם החרדי בין שתי קבוצות והן על הכינוי עצמו.
- בנוגע לרצון לבדל לקבוצות, כבר כתבו בהרחבה בעיתון "משפחה", שהרי ברור שההבדלה בין שתי קבוצות יש לה גם השלכות מעשיות ולא רק הגדרות לצרכי מאמרים ופולמוסים. החלטה לפצל ציבור לשניים איננה דבר של מה בכך, ובהחלט מובן שישנם רבים מתנגדים למהלך כזה.
- שאלת הגבולות שהצבת אתה באשכול זה בנוגע להבדל בין חרדים לדתיים-לאומיים, תקיפה ביתר שאת בסוגיה זו. הגבולות שמנסה נתי גרוסמן לשרטט בין חרדים ישנים לחדשים אינם ברורים, ומן הסתם הקולות הנשמעים הם בעיקר מכאלו שמקומם איננו ודאי לכאן או לכאן (חרדים מודרניים מובהקים, לא נבהלים כעת מהגדרת "חרדים חדשים").
- המונח "חרדים חדשים" בא לדבר בשם כלל החרדים, בעוד שכפי שטענתי במאמר שפורסם באתר זו בעיקר שאלה פנים ליטאית והשם הנכון הוא "ליטאים חדשים".
- הכינוי "חרדים חדשים"בא כמובן לבטא שהם מנותקים מהמסורת המהווה יסוד מרכזי בעולם דתי ושמרני, בעוד שלטענתם (המוצדקת בעיני) גם אם כעת מדובר בחידוש ביחס לעשרות השנים האחרונות, הרי יש להם בסיס היסטורישל חיים חרדיים מלאים עם השתלבות בחברה בכל תחומי החיים. דרך אגב, "יתד נאמן" עצמו מסכים עם הטיעון הזה, ומוכיח שאותה קבוצה ממשיכה בדרכה של פא"י ההיסטורית.
לצנינים העניין הוא, שבניגוד לתפיסה שלך (ושל "משפחה"..) הרואה את חזות הכל בהפרדה בין קבוצות, או בנידוי של אנשים ראויים, הרי שמבחינת הקו אותו מייצג יתד, זוהי היטפלות לטפל והתעלמות מן העיקר.
מבחינתם, עיקר העניין הוא שמירה על המחנה פנימה מחדירת רוחות זרות. הגדרה עצמית הכי עמוקה ששייך.
כך, שכל הפלפולים בדבר הגדרתם של אחרים - בהקשר זה - על בסיס תפיסה לקוייה הם מונחים.
תפיסה, אשר מערבת הרבה יותר אגו ופגיעות, מאשר ענייניות טהורה.
לגופה של הגדרה, הרי שבהתחשב במסגרת כלפיה היא הוגדרה, הרי שזוהי "חרדיות חדשה" במלוא מובן המילה.
משכך, כשבהיבדלות והתכנסות פנימה עסקינן, הרי שלא חשובה ההגדרה המדוייקת של הצד השני, כמו הבעייתיות שבנקודות הנהגה והשקפה ספציפיות, המאפיינות את השקפת העולם אותה תקף המאמר.
מבחינה זו, יכל נתי גרוסמן לכתוב במאמר המסעיר ההוא, בפרטו את ההגדרות: "וסליחה אם שכחתי מישהו"...
אגב, בנציון, אתה בטוח בדבר הקרדיט על הקופירייטינג המוצלח לנתי? עד כמה שזכור לי, המונח הגיע דווקא מבחוץ, ע"י פרשנים חילוניים, שהוזנו ע"י ח"ח בעצמם. יתד רק קפץ בגיל על הרעיון..
יש לך דרך לברר מי היה הראשון להשתמש במונח? ההיסטוריה זקוקה לכך...
ברכת_החמה המונח חרדים חרדים נדמה לי שהגיע באמת מן התקשורת החילונית והכוונה שלהם היתה לטובה , הנה לא כולם קיצונים ורק לומדים כל היום יש כאלה שגם לומדים ועובדים ומתעניינים במה שקורה בעולם.אפעס כוונת העיתון המזוהם הוא לעשות 2 דברים רעים. אחד, להתנשאות מעל אותם חרדים חדשים כאילו , אנחנו המקור האמיתי והם הזיוף הפסול סוג של הרפורמים החדשים או כת דומה ומוזרה הרע השני שהם עושים הם פוסלים את הקבוצה הזו מלבוא בקהל ונכון להיום( ואני מניח שזה זמני) יש חרדים חדשים שעדיין תלויים במוסדות הלימוד של הישנים ( עד שהחדשים יתארגנו בעצמם) והפסילה הרעה הזו משאירה חלק מהם ללא מוסד לימודי סביר , דבר פסול לדעתי .
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 13/05/2012 08:33:43
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 11:20 |
|
| |
לצנינים (בתקווה שתגיע לכאן)
לצערי, אני מתקשה להאמין שאכן המכוון העיקרי במאמרים ב"יתד נאמן" הוא למנוע את החדירה של כל אותם "חידושים" לתוך החלק השמרני יותר בעולם החרדי-ליטאי, כלומר למנוע פניה של בוגרי עולם הישיבות הליטאי ללימודים מקצועיים ו/או אקדמיים; לשירות צבאי או אזרחי; לשימוש באינטרנט ולמאפיינים נוספים של פתיחות יתר לתרבות הכללית הסובבת אותנו. אם זו אכן הכוונה, נראה לי שהעיסוק סביב הגדרתם של "חרדים חדשים" וכל המאמרים המכוונים כנגדם מחטיאים לגמרי את המטרה. למיטב הבנתי, הסגנון של המאמרים ותוכנם מלמד בבירור שהדברים מכוונים החוצה ושקהל היעד שלהם הוא בעיקר אותם "חרדים חדשים", שמסיבות שונות יש ל"יתד נאמן" עניין לפגוע בהם.
הכתבה הארוכה ב"יתד נאמן" של חנוכה, כוונה בעיקר כלפי תנועת "טוב" ואנשיה (יחזקאל רוזנבלום וחנוך ורדיגר), כלפי "המכללה החרדית" (אריאל דרעי) וכלפי עיתון "משפחה" (הרב משה גרילק). למיטב ידיעתי, גם תנועת טוב וגם עיתון משפחה, רחוקים מלהיות הגורמים הדומיננטיים בכל אותם תהליכים, ש"יתד נאמן" יוצא כנגדם, והמאבק בהם לא אמור לקדם את השגת היעד הזה. לכן נראה לי בבירור שהכתבה נועדה לפגוע בהתארגנות הפוליטית של תנועת "טוב" ובתפוצה של עיתון "משפחה" ולא באמת לשם שמיים.
המאמר ההשקפתי הארוך והמפורסם שנכתב באחרונה ב"יתד נאמן", לא נכתב כעת לרגל איזושהי התפתחות מדאיגה בתהליך של פתיחות יתר של אברכים ובוגרי ישיבות לכל אותן מגמות "חדשניות", אלא כתגובת נגד לתהליך פוליטי שהוביל מנחם שפירא מ"דגל התורה" עם ח"כ משה גפני להחזרה של "חרדים חדשים" לתנועת "דגל התורה" והדברים זכו להבלטה ב"שבועונים" שכנגדם קידש "יתד נאמן" מלחמת חורמה. גם כאן הנסיבות מביאות אותי לחשד שהנמענים של המאמרים אינם אברכי הכוללים, אלא אותם גורמים ש"יתד נאמן" חפץ לפגוע בהם ומצא הזדמנות לעשות זאת.
ההצטרפות של ישראל פרידמן לפסטיבל "החרדים החדשים" היא עניין מרתק בפני עצמו, גם כאן קשה לי לראות את הדברים בתמימות רבה של דאגה וחיזוק הגדרות פנימה. השאלה שהצגת בתמימות מה רע בהגדרה של שתי קבוצות חרדיות נבדלות, איננה תקיפה כלפי מי שבוחר לכנות את הקבוצה שאינה שלו (כביכול) בשם "חילונים ישנים". זהו כינוי שבודאי נועד לאותם אנשים לפגוע בהם ולהעליב אותם, ולא רק לציבור התורני השמרני כשלעצמו.
בנוגע לממציא הכינוי "חרדים חדשים", נראה לי שאין כלל משמעות מי טבע את הביטוי אלא מי הכניס אותו לשיח הציבורי באופן כה חזק, ולדעתי אין ספק שזה נעשה בחנוכה האחרון ע"י "יתד נאמן". הם אמנם השתמשו במונח זה כמה פעמים בעבר, אבל רק אז הכינוי הזה נתפס.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 20:12 |
|
| |
בנציון, לעונג לי להתכתב עימך, גם אם הדיון כאן מעט נושא אופי של התכתבות באישי...
אענה בתמצית, בנקודות העיקריות, לא מבטיח שאשקיע כאן גם בעתיד..
לכשלעצמי, מזמן הפסקתי לשפוט את הדברים עפ"י המניע הקטנוני שעומד מאחוריהם. אינני יודע מהיכן לקחת את התובנות בדבר המניעים השונים, זהו דבר המסור ללב ולעוד גורמים, שלא לי ולך יש את מלא היקף התמונה, בכדי להכנס אל נבכיהם.
גם לו צדקת בדבר שפלותם הנמוכה של לבלרי היתד, היא איננה פוטרת אף אחד מאיתנו מהתבונן בעצם הדברים הנכתבים שם, ובמגמת המאבק עליו נסוב הוויכוח.
לדעתי - וכפי שכולנו יודעים, זוהי דעתם של גדולי הדור שליט"א וזצ"ל - מבחינת ההשפעה והתועלת שבבידול, אין ערוך לחשיבות ההתרעה והעמידה בעוז רוח כנגד התופעות המאפיינות את החרדיות החדשה.
אתה נוטה באופן די מוכר לנו מציבורים אחרים, לזלזל בכוחה של השפעה חיצונית ותאוונית על כוחות הנפש ומאפייני החברה. אתה נוהג לזלזל במי שלא עומד לו כוחו, ככזה שחינוכו נכשל, אך אתה מתעלם מהמציאות, לצערנו.
המצב בפועל הוא, שהרוחות החיצוניות, חזקות הן, ויכולות גם למקומות שחונכו היטב. לו חפצי חיים אנחנו, בוודאי שעלינו לאזור כל כח ולטכס כל עצה, בכדי להתמודד.
חלק חשוב מן ההתמודדות, הינו ההתרעה בשער, המחאה כנגד המתפרצים, ודה הלגיטימציה לתופעות המאפיינות ירידה זו. כך היתה ההנהגה בכלל ישראל מאז ומעולם. מנהיגי הדור, בהחלט נזקקו לא אחת לצעדים חריפים ולא אסתטיים, בבואם להתמודד עם בעיות השעה.
הרמזים המתגוננים, כביכול יש כאן "סיבות שונות", גם להם יש שורש "במנהג ישראל"... עיין באיגרתו של הרעק"א, בעת הפרשייה הידועה של דפוס סלאוויטה.. מבחינה זו, גם אתה הולך בדרך המסורה...
העובדה היא, כי גדולי ישראל רואים בחומרה רבה, כל מעשה שיש בו בכדי לקרר את הלהט והאידיאל שהוא זה המסייע בידי האברך להתגבר על שלל הפיתויים שבחוץ, בבואו להקדיש ולהקריב כ"כ הרבה עבור התורה.
היתממות יש בטענה, כי הגורמים בהם נלחם יתד (בעיקר עיתון משפחה. וורדיגר החל די לאחרונה, אם כי, לו לא היה לו גב בתקשורת פסבדו חרדית תומכת, הוא לא היה מעז. גם אתה לא...), אינם מהווים את חוד החנית בתהליך. הם עצמם מתגאים בכך..
אתה יכול לבא ולטעון, כי לא מקובלת עליך עמדת גדולי הדור בשאלה. אתה יכול לטעון, כי הם לא מכירים את המציאות, אתה גם יכול להיתמם, כי אתה בכלל לא משפיע, על מי שבאמת רוצה ומסוגל ללמוד, שיעשה זאת. הציבור אליו פונה העיתון, מאמין אחרת.
הוא יודע, כי חיי התורה וההסתפקות במועט כפי שהונהגו כאן ע"י מורי דרכנו, כרוכים הם בקושי ובהקרבה עצומה, הוא יודע כי ישנה חשיבות גדולה לתמיכה החברתית וללכידות הקהילתית סביב המטרה, אם רוצים אנו שתמשיך כפי שהיתה (וגם עשתה פרי הילולים). הוא מרגיש במלחמה על הבית. מלחמה, שמי שכבר הפסיד בה, לא מסוגל לחוש את גודל האובדן, עבור מי שעדיין על משמרתו עומד. הותרה לו...
הרב שך ז"ל, ייסד את דגה"ת יתד ושא"י, בדיוק למטרה זו של הגדרת קהילה של בני תורה, אלו אשר "נשאם ליבם". קהילה, שמכח הלכידות החברתית, תביא לידי נשיאות לב, גם אצל אלו אשר מעצמם לא היה ליבם נושא אותם. קהילה, שהצמיחה דור מפואר של תלמידי חכמים ותופשי תורה באופן הכי נעלה שיש.
יתד, יחטא למטרה לשמה הוקם, אם יתעלם מהתהליכים המתפתחים בשוליים. הוא חייב לאחד את הקצוות, להגדיר את הגבולות, ולסמן את המטרות. זו טיבה של התבצרות בעת איום על הבית. בשעת המפזרין כנס..
כל ההיטפלות לפוליטיקה קטנונית וחשבונות אישיים, לא נוגעת במאומה לאמת עובדתית זו. כך היא גם נתפסת אצל רובו של הציבור האמון על דרכה של 'דגל התורה', עם כל הביקורת שיש לו על נערי היתד...
לעניין הקופירייטינג על המינוח "חרדים חדשים", מצאתי להגר"א היון ב'טאג בלאט ווינט אידישקייט', שכבר כתב כן בשנת 2008 למניינם. עיי"ש... http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3556721,00.html
תוקן על ידי לצנינים ב- 13/05/2012 20:30:28
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 21:22 |
|
| |
רבונו של עולם,
מישהוא יכול להסביר לי מי בכלל קורא את המאמרים הארוכים האלה,
באמת?
די, אל תהיו כמו הנחיתיים של חב"ד שכל מילה מקפיצה אותם, תתבגרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 07:16 |
|
| |
צנינים היטבת להציג את עמדת מנהיגי היהדות החרדית. אלא שיש לתמוה אם באמת יש צורך ליצור סמלים (למשל חולצה לבנה, דבר שפעם לא היה בכלל נושא וחרדים כשרים וקנאים התהלכו בחולצות צבעוניות) כדי להלחם עליהם. וזה רק משל. יש הרגשה שהבידול נהיה חי הנושא את עצמו ללא כל התחשבות בשקולים אחרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 10:06 |
|
| |
בעניין המצאת הכינוי "חרדים חדשים" הועלה פעם בעצכ"ח צילום של מכתב ממדור "מכתבים למערכת" ביתד נאמן, שישנה סבירות גבוהה יותר שהכותב בווינט קרא אותו מאשר שהכותב קרא בווינט, המכתב פורסם (או לפחות הועלה לשם) ב27.05.08 ובווינט פורסם המאמר ב17.06.08 - כך שזה מתאים מאוד שמדובר במאמר כתגובה לאותו מכתב.
במכתב עצמו נטען שהכינוי הוא בעצם המצאת החרדים החרדים עצמם...
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1841611&whichpage=59#R_11
|
|
|
|
|
