שלום חברים,
זה זמן רב עוקב אני אחר הנעשה כאן בפורום, מזדהה עם חלק גדול מהדיונים והטיעונים העולים כאן, ליבי ונפשי כמהו אף ערגו לנועם דבריכם, אך עד עתה לא אזרתי די מכוחותיי למזוג הרחשים לאותיות לצמצם המחשבות למילים. קבלו נא ראשית ביכורי, העבירום נא תחת שבט בקורתכם, אולי אזכה אף אני להתאגד יחד להיות באחת.
למה לא התקבל אסף לישיבה הגדולה "מינסק"?
תלוי מי שואל,
אם אלו ההורים: "אין מקום - כבר עברנו ב-3 את המקסימום שאפשר להכניס לישיבה, 'פיזית' אין מקום!"
אם זה הראששיבה מהישיבה קטנה: מצטער, אבל כבר עברנו את המכסה.
אם זה עסקן שמנסה לעזור: חחח עברית הוא לא מבין, אידיש הוא יבין....
ואם זה המשגיח, מצוות הישיבה: אפפעעס, הוא לא מתאים...
שאלת האפליה עולה שוב ושוב, עיתים צצה היא בדיוני הפורום, עיתים פורצת היא באגרסיביות לתוך גלי האתר, היא פה. בניתוח זהיר של ההתייחסויות השונות לשאלה זו ניתן לזהות שתי מגמות מרכזיות, המכחישים והמצדיקים.
מכחישים:
אין שום אפליה, מעולם לא בדקו מה שם המשפחה של אסף או את ארץ המוצא של הוריו, הבחור באמת לא מתאים. הסיבה שהנהיגו הפרדה ב"זכרון" היא דתית טהורה, והא ראיה - אפילו "מזרחיסטים" מתקבלים (?).
מצדיקים:
הספרדים באמת לא מתאימים! הם מגיעים מתרבות שונה, השפה שלהם אחרת, הערכים שלהם אחרים, אי אפשר ללמוד איתם ביחד. אי אפשר להגיד את זה בקול, אבל אין! הם פשוט מנטליות אחרת.
בין ההכחשה להצדקה גוונים רבים של שחור, ייתכן אף שהגוונים במרכז עולים בשחרותם על אלו שבקצוות.
מה הבעיה?
המכחישים והמצדיקים כאחד מודים שההחלטה האם לקבל את אסף או לא נתונה ביד ראש ישיבת "מינסק". טעמי החלטתו הטמונים במכמני ליבו, טמונים. לעולם לא נדע בוודאות אם מידת ה'יראת שמים' של אסף היא הסיפור, או שמא הצלקת המכערת שבמצחו - היא היא אשר עמדה לו לרועץ.
ואם תנסה לספר לאסף על גודל צדקותו ויושר דרכיו של ראש הישיבה, תזהיר אותו באצבע מאיימת על החוצפה שבהעלאת בדל חשד על דעתו, כי ח"ו שהדר"ג ינהג איפה ואיפה. לא יועיל לך הרבה, הרי אך חודשים ספורים חלפו מאז דחו אותו מהשתתפות בקמפ 'שמחה', שם הרי לא היה זה הראששיבה, שם החברה'מן של "ברנוביץ" הוא זה שהודיע לו על הרישום שהסתיים זה מכבר.
האם יש דרך אחרת?
לפני כ-100 שנים פרסם 'מקס ובר' תיאוריה בסיסית מאד בהתנהגות חברתית ומדינית, הוא הפריד את פעולות האדם לשלושה סוגים:
1. פעולות אמוציונליות, הנובעות מספונטניות ואימפולסיביות ומושפעת במידה רבה מכריזמה.
2. פעולות מסורתיות, הנובעות מהרגלים, מיסודות נלמדים ומ"טבע שני".
3. פעולות רציונליות, פעולות מודעות להשגת מטרות שונות.
ובר זיהה את שתי האופציות הראשונות כמסוכנות לאנושות, החלטות אמוציונליות או מסורתיות אינן בהכרח הטובות, או אם נדקדק, הן בהכרח לא טובות, הרבה פעמים. טובת הכלל תתקבל על ידי פעולות רציונליות. על מנת להפריד בין ההחלטות האחרות לרציונליות, בין האינטרס של היחיד לבין האינטרס של הכלל, יש להגדיר מראש כללים ברורים, אשר יהוו בסיס לקבלת ההחלטות. על ידי זה יתאפשר לנו גם לקבוע מטרות ויעדים ברורים, ולהתקדם להשגתן.
לעניינינו:
ראש ישיבת "מינסק" חייב לסנן את הבחורים, כך נאה וכך יאה. הצלחת הישיבה תלויה בבחירת המתאימים ביותר לישיבה שלו, לגיטימי. אבל מוטלת עליו חובה להגדיר מראש את הכללים. אם ברשימת הכללים כתוב: שיעור א' בישיבה יכיל 40 בחורים, הוא לא יקבל אפילו רבע בחור מעל מכסת ה-40, גם אם הוא הבן של ר' דוד כהן. אם בכללים כתוב "אני לא מקבל נכים או מכוערים", בבקשה! יעמוד מאחורי הכללים, ויעמוד גם למשפט הקהל.
מה שהוא לא יכול לעשות, הוא לא יכול בשום פנים ואופן להגדיר כלל מראש "אאפעעס..."
