בחירות מקומיות תשע"ד / 2013

כאשר אין בחירות יש הנחתה של אנשים שאינם צריכים לתת דין וחשבון על מעשיהם.

במקום לדאוג לצרכי ציבור עליהם לדאוג להטות תקציבים למקומות הנכונים ע"ח הציבור.

לכן בחירות זה נושא חשוב.

ולעניין אחוז החסימה, בהחלט מומלץ שהוא יעמוד על 5% לפחות, בכדי שלא כל ציבור שולי בעיר יוכל לפגוע בתפקוד העיריה.

בבחירות הקרובות, הוגשו בחמש ערים (ירושלים, בית שמש, ביתר עילית, אלעד ועמנואל) רשימות של תנועת "טוב". עמדתי העקבית במהלך שש השנים מהקמת התנועה - שהתמודדה לראשונה בבחירות בעיר ביתר - הייתה שזהו מהלך לא נכון בעבור מטרות נכונות, ברוח הדברים ששם ריה"ל בפי החכם שאמר למלך כוזר "כוונותיך רצויות ומעשיך אינם רצויים". את עמדתי זו פרסמתי כמה וכמה פעמים במהלך השנים.

במהלך השבועיים האחרונים, פרסמתי מספר הודעות בפורום "בחדרי חרדים", בהi הבעתי הסתייגות ספציפית מרשימת "טוב" בירושלים ובפרט מהמועמד העומד בראש הרשימה. הודעותי אלו נתפסו בעיני חלק מהמגיבים כהתנגדות ויריבות אישית עם המועמד, לכן אני רואה לנכון לחזור ולפרט בקצרה את התנגדותי לעצם הפעילות הפוליטית של "טוב".

1. פירוד מיותר - הנושאים המרכזיים שתנועת "טוב" מבקשת לשים בראש סדר היום הציבורי בקהילה החרדית, נוגעים לשינוי שמתחולל בחברה החרדית בכלל ובקהילה הליטאית בפרט, במעבר ממודל של "חברת הלומדים" שבה מרבית הגברים מקדישים את מיטב ומירב שנותיהם ללימוד תורה בלבד, לחברה מגוונת שבה מרבית הגברים מתפרנסים מעבודה או מסחר וקובעים עיתים לתורה ורק מיעוטם קובעים את מושבם בבית המדרש לאורך שנים ארוכות.
   שינוי זה כרוך מטבע הדברים, בהשתלבות של חרדים בחברה הישראלית במקומות שונים, במקומות העבודה; במסחר; במגזר הציבורי; בלימודים מקצועיים ו/או אקדמיים; בצה"ל ובשירות האזרחי ובעוד מקומות רבים. המפגש עם החברה הישראלית כולה, טומן בחובו כמובן גם אתגרים שונים בדפוסי החשיבה באופן ההתבטאות וכיו"ב.
   הטענה המרכזית של תנועת "טוב", היא שהמפלגות החרדיות הקיימות ובפרט "דגל התורה", אינן מייצגות את הציבור החרדי העובד ואת צרכיו, ולכן נדרש ייצוג נפרד לציבור זה.
   ברמה העובדתית, אני מסכים שאכן הנציגות החרדית פעלה מעט מאוד אם בכלל, בכדי לאפשר לתהליכים אלו להתרחש כראוי, והם התבצעו בעיקר בעזרת גורמים פילנתרופיים ואנשים עצמאיים, ללא מעורבות פוליטית. יחד עם זאת, אני חושב שהסיכוי לשנות את המצב הוא גבוה מאוד. הנציגות החרדית רואה בעיניה את השינויים, והיא בהחלט תיאות ככל הנראה לעסוק יותר בסוגיות אלו.
   מבחינה זו, אני חושב שהרצת מפלגה נפרדת לקידום הנושא, היא טעות אסטרטגית ראשונה במעלה. היא עלולה למעשה להעמיק את הקרע שהתחיל להיווצר בין אברכי הכוללים לאנשים העובדים, בעוד שהמהלך הנחוץ הוא דווקא איחוד השורות ביניהם באופן המקסימלי. הקמת מפלגה היא למעשה המהלך הדרסטי ביותר לחלוקה של הציבור לשתי קבוצות נפרדות.
   באופן זה, הצלחת המהלך תהיה העילה הטובה ביותר למלפגות הותיקות להתנער מהעיסוק בנושאים אלו בטענה שהציבור הזה יש לו נציגות משלו, כך גם בעניין המדובר ביותר של מוסדות החינוך, ברור שחלוקה של הציבור לפי תחום העיסוק לא תקטין את התופעה של דחיית ילדים במוסדות החינוך הוותיקים אלא דווקא תרחיב אותה.
   לסיכום: פיצול של הציבור החרדי ובפרט הליטאי על רקע זה, הוא הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות לנו, ומפלגת "טוב" מקרבת אותנו ביודעין או שלא ביודעין למהלך שלילי זה.
2. חיזוק הגישה הסקטוריאלית - החיסרון הגדול ביותר בעיני בפוליטיקה החרדית, היא הגישה הסקטוריאלית הצרה, הבוחנת כל דבר בנקודת המבט הצרה של טובת הקהילה הספציפית שאליה האדם משתייך. השיקול המרכזי בבחירת מועמד או מפלגה, נבחן במידת הקרבה של הנציג והמפלגה לחצר / חוג / קהילה / עדה של הבוחר. באופן זה, נראה לגיטימי לחלוטין, שכל נבחר ציבור רואה את עצמו בראש ובראשונה כמוחוייב לטובת המחנה שהוא משתייך אליו. כך אנו רואים ויכוחים אינסופיים על הייצוגיות הניתנת לכל קבוצה ברשימות החרדיות, כשאת חלק מתוצאותיה של אותה גישה ציינתי בהודעת הפתיחה של אשכול זה.
   בנקודה מרכזית זו, תנועת "טוב" איננה שונה במאומה מהמפלגות החרדיות הקיימות, שכן טענתה המרכזית היא שהיא באה לייצג סקטור לא מיוצג במפלגות החרדיות הקיימות.
   המצב הרצוי ביותר מבחינתי הוא מצב שבו כל נבחר ציבור רואה את עצמו מחוייב לרווחת כלל התושבים באופן הוגן ושיוויוני, בכפוף לערכים המנחים אותו ושהוצגו במצע של מפלגתו לפני הבחירות. בעיני רוחי אני מאמין שבגישה כזו אין כבר צורך כיום במפלגות חרדיות, שכן נציגים חרדים יוכלו להשתלב במפלגות עם נציגים לא חרדים שימצאו שפה משותפת בנושאים העומדים על הפרק, אבל גם אם עדיין לא הגענו למצב כזה בודאי אינני יכול לראות בחיוב הקמת מפלגה חרדית חדשה לטובת סקטור מסויים בתוך החברה החרדית-ליטאית.
3. מודרניות - לאורך השנים, התקיימו לצד הציבור החרדי הישיבתי קהילות של "חרדים-מודרנים", שבתוכן חיו משפחות עם פתיחות גדולה יותר לעולם המערבי ולאורחות חייו. משפחות אלו נבדלו במידה כזו או אחרת בלבושן; באורח חייהן; במוסדות החינוך שלהן וכיו"ב. רק לאחרונה פורסם מחקר ראשון על קבוצות אלו ע"י ד"ר לי כהנר ועו"ד חיים זיכרמן במסגרת "המכון הישראלי לדמוקרטיה".
   מרבית בוגרי הישיבות שהשתלבו בשנים האחרונות בלימודים מקצועיים ו/או אקדמיים, בצה"ל ובשירות האזרחי, בעבודה ובמסחר, אינם מעוניינים להצטרף לאותן קהילות והם חוששים להיות מתוייגים איתם כקבוצה אחת.
   למרות שמדובר בהכללה, ניתן בהחלט לזהות בגרעינים המקומיים של תנועת "טוב" את המאפיינים של אותן קהילות מודרניות, ומבחינה זו עבור אותם אנשים תהיה זו הטעות הגדולה ביותר להזדהות באופן גלוי כחלק מתנועת "טוב".
4. החלשת מהלכים לא-פוליטיים - כפי שציינתי למעלה, מרבית הצעדים לעידוד השתלבות חרדים במעגל העבודה, נעשו על ידי גופים ואנשים ללא זיקה פוליטית מובהקת. בשל המקום המרכזי הניתן אצלנו למהלכים פוליטיים, אני חושש שדווקא ריכוז של מאמץ ציבורי בשדה הפוליטי יפגע במהלכים הנדרשים בשדה העשיה הציבורית הלא-פוליטית.
5. דעת תורה - למרות שאני מודע לא פחות מאחרים לכך שהמונח "דעת תורה" שימש את המפלגות החרדיות בשבעים השנים האחרונות ככלי מניפולטיבי ממדרגה ראשונה, אסור לנו לשכוח שההצלחה הגדולה שלהם נובעת מהכבוד הבסיסי אצלנו לגדולי תורה. העובדה שקמה מפלגה שקוראת תיגר על המפלגות המגובות באופן גלוי על ידי גדולי התורה - למרות כל ההצדקות להקמתה - עומדת למעשה בעיני רבים כסתירה לדרך החרדית המוצהרת של ציות לגדולי תורה.
   זוהי בעיה שאין לי פיתרון אמיתי מיידי להציע עבורה, שכן ברור שגם המשך המצב הקיים של שימוש ברבנים ככלי לסתימת פיות הוא הרסני ביותר. את השינוי אנחנו צריכים לחפש בצמיחתם של רבנים גדולי תורה, בעלי רוחב דעת והבנה שלא ילכו שולל אחרי אנשי ציבור ציניים ומניפולטיביים.

המהלך החילופי שאני מאמין בו הוא הקמת תנועה ציבורית א-פוליטית, שתאפשר גם למי שמזדהה עם המפלגות החרדיות הקיימות, להצטרף אליה. תנועה שתאגד גם אברכי כוללים ובעלי משרות תורניות, שמכירים בכך שהאתגרים העומדים לפתחנו מצריכים היערכות וחשיבה מחודשת. ברור שגם מהלך כזה עלול לעמוד מול חלק מהבעיות שציינתי, אבל אני מאמין שסיכוייו גדולים לאין ערוך ושמעלותיו עולים על חסרונותיו. אשמח להרחיב בהבהרת כוונתי ובשיח מפרה סביב רעיון זה.

_________________

בןציון, חוששני שדווקא בתקופה האחרונה בה התברר כוחם הרב של האנשים בפוליטיקה - יש בה כדי לעורר אותנו לצורך בהתאגדות פוליטית דווקא.

יכולה תנועה א-פוליטית לטרוח רבות וקשות כדי לרכך את צה"ל ולהתאימו לאורח חיים תורניים, ויכולים יחידים לעמול ולזרז השתלבות בשירות האזרחי - ואז בא אדם שכוח השלטון בידיו וממוטט הכל. ודווקא אתה שעבדת רבות בנידון - יכול להבין את תחושת האכזבה הקשה ורפיית הידיים של העוסקים למען הציבור.

לכל הבעיות שהצגת יש פיתרון מאוד פשוט - התפקדות למפלגת טוב והשפעה מבפנים.

תנועת טוב אינה חסומה להתפקדות של אברכים ובעלי משרות תורניות, 
תנועת טוב יכולה גם היא לעודד ולתת גב לרבנים וגדולי תורה להשמיע את דעת התורה בקול,
תנועת טוב יכולה לקבל גם חרדים שאינם מודרניים,
תנועת טוב כמו כל תנועה אידיאולוגית מייצגת את הסקטור ששלח אותה, והיא מייצגת עמדה ציבורית מסויימת, ואין זה משנה אם התנועה היא בעלת כוח שלטון (מה שנקרא אצלנו "תנועה פוליטית") או שאינה בעלת כוח ממשי ("תנועה א-פוליטית"). וכי אם תקום תנועת "אגודה אחת" היא לא תייצג את הסקטור/הצרכים/העמדות של חברי התנועה? ואם התנועה החליטה לשלוח גם נציג לעמדת כוח ושלטון כדי להוציא לפועל את היוזמות שלה - היא הופכת לבלתי לגיטימית?

ולכן היא גם לא יוצרת פירוד, הפירוד נוצר ברמת האנשים שמחונכים להסתכל מלמעלה על הזולת שאינו מאותה מפלגה, הפירוד הוא תוצר של אנשים שפוסלים את הזולת משום שאינו זורם עם כולם, לא של המפלגה.

ולכן זה לא משנה אם יש גם כוח שלטון ביד או לא. השלטון רק מזרז ומחדד את ההבדלים ברמת החזון והיעד. אך ניקח את מטרות טוב - ונתרגם אותם לתנועה שאינה מציעה את עצמה לעירייה/כנסת - האם פתאום אנשיה יהיו כשרים לבוא בקהל? 

אז למה אני לא מתפקד ל"טוב"???

משום שתנועה עם יעדי שליטה גם אם הוקמה על ידי צדיקים וטובים - הופכת אמצעי למטרה, ושלושת הדברים המוציאים אדם מן העולם מתקיימים בה - הקנאה, התאווה והכבוד. ואין זה משנה איזו תנועה או מפלגה זו.

"אגודת ישראל" הוקמה על ידי גדולי ישראל, אבל בישראל היא הפכה לתנועה עם כוח שליטה - ולכן היא מזמן אינה עונה על המטרה שהוכרזה בנאום ההקמה: "להחיות את המושג ההיסטורי כלל ישראל, הנישא על ידי התורה שהיא נשמת חייו, ולהגשימו על ידי אגודת ישראל בעולם התרבותי של ימינו, ובעזרת כל המכשירים הטכניים שיעמדו לרשותנו" שזה אומר במילים פשוטות לדאוג ל"כלל ישראל" ולא לאנ"ש, להתייחס ברצינות לאתגרים של ה"עולם התרבותי של ימינו" אה, וגם לעשות שימוש נרחב באינטרנט שהוא  "המכשיר הטכני המשמעותי שעומד לרשותנו"... 

אבל בישראל - גדולי ישראל שישבו זה לצד זה בכנסיות הגדולות - חסידים וליטאים - כבר התפצלו, וכל הפעילות למען הכלל נמוגה. הכל סובב סביב שאלת שליטה, רוטציה, ולאיזה עיתון יש יותר מנויים-פרסום-הכנסות.

איני יודע מה מצבה של "אגודת ישראל" באמריקה, אך אין ספק שהם רלוונטיים, מאוחדים, שאינם מקדישים כוח ומשאבים לתככים ואינטריגות והאם ראש העיר באלעד יהיה חסיד/ליטאי/ספרדי.

ולכן איני רואה את הבעיה במפלגת טוב משום הנציג שרץ כאן בירושלים, או מטעמי פירוד, סקטוריאליות, מודרניות, או קריאת תיגר נגד דעת תורה. כי אפשר לעשות הכל על הצד ה"טוב" דרך מפלגת "טוב". 

הבעיה היא בשלטון המשחית, ובעובדה שאנשים חושקים לעמוד בראשות מפלגה ולא בראשות תנועה חברתית התנדבותית מה שמלמד שאין זו עבדות אלא שררה.

אך אם כן באים אנשים בעלי כוונות טובות (ובזאת אתה מודה) שמצאו את כלי השלטון ככלי משמעותי לקידום היוזמות הטובות שלהם בוודאי צריך לתמוך בהם ולקרוא לכל מי שמטרות מפלגת טוב (לאו דווקא האמצעים) עומדות לנגד עיניו - לסייע להם לפתח את התנועה, בין אברכים, בין עובדים, בין פשוטי עם "מודרניים" ובין ראשי ישיבות ורבנים.

כי למטרות הראשיות שלהם: ביטול אפליות, אחדות עדתית, ביסוס כלכלה חרדית, והרחבת אופקים מקצועיים - לזאת כולנו שותפים.

בצלאל, אתה שוכח את בעיית הבעיות והיא ההקצנה ההולכת וגוברת עם הזמן.

מהלכים חיצוניים הם המאזנים את הציבור החרדי כדוגמת המהלך של לפיד (האב) - נתניהו בשנת 2003.

כנראה שמהלך נוסף שיבשיל הוא המהלך לפיד (הבן) - עם בנט ונתניהו (שכנראה לחלק מהמהלכים "נגררים" אחריו) בשנת 2013.

בסופו של יום כאשר יש מהלכים וה"גדולים" מתחילים לזוז, לכל קבוצה יש אינטרס גדול יותר למשוך את הדגולים לכיוון שלה.

יש כאלו שהמטרה שלהם היא מטרת העבר, תקציבים לאינטרסים הקרובים להם ויש כאלו שהמטרה שלהם היא למנוע מילדיהם את הבעיות שהם עברו, כאשר ה"גדולים" ששלטו היו שמרנים או שה"גדולים" נשלטו על ידי קבוצות שמרניות.

אני חושב שזו השקפה נאיבית מידי, אולם אסור לשכוח שמדובר בקבוצה שמגיל צעיר התרגלה להתייחס ל"גדולים" כמובילי הדרך והמחשבה ויש להם קושי נפשי לנטוש את הדרך ולחפש קהילה שבה לא יוגדרו כחרדים (ואפילו חרדים לאומיים זה בעיה, הם הרי התרגלו לזלזל בכל הענין הלאומי).

לכן ההרגשה שהם יכולים להשפיע גם בתוך הציבור החרדי ושאם ה"גדולים" ירגישו שהם מספיק חזקים הם יטו גם להם אוזן, היא הפועלת בכדי שינסו את מזלם בשדה הפוליטי כדרך לצבירת השפעה.

יהודים

תודה על התגובה הארוכה והמסודרת הבנויה לתלפיות.
לצערי הרב, לא אשיב לך כגמולך. אני סבור שדבריך שגויים לחלוטין, אבל באותה מידה אני חש שדברי עומדים במקומם ושאין לי מה להוסיף עליהם. 

והבוחר יבחר!

בןציוןכהנא, התתן לנו גם ניתוח כזה על אגודת ישראל?

קשה לי עם טקסטים ארוכים אבל האשכול מעניין בניתוחים...

בןציון,