החברה החרדית: משברים ואתגרים

המאמר כתוב ומסוגנן יפה.

הייתי מוותר על העקיצה המרומזת בד"ה 'מוחלטות' (ככלל, הייתי מחליף ב'אנליטיות').

כמו"כ שתי הדעות שהצגת לגבי תחלופת ה'גדולים', גובלות בהבעת סלידה אישית (מה זה אומר שהחברה תחמיר? וכי הקדמת שטוב או לא טוב שיחמירו?)

בשלב מסוים (מעמ' 14) המאמר הופך לביקורת על ביקורת. אתה לא יכול להתלונן על הנשירה והאינקווזיציה כשאתה כותב שלדעת החרדים הן שוליות; מן הראוי שתכתוב שיש בעיה בזה שהחרדים או ראשיהם חושבים שהן שוליות, או במה שגורם להם לחשוב כך.

אגב, הערה לשונית, במילים "ניצבת על פרשת דרכים" ישנן מספר שגיאות לשוניות (אין כזה דבר 'על פרשת דרכים', וכן אין 'ניצב על'-אא"כ לא מדובר במטפורה, כמו אליעזר עבד אברהם).

ושוב, המאמר יפה וחשוב, ומסוגנן באופן היותר נעים שהיה ניתן לצפות. ועל כך יישר כוחך

תוקן על ידי חמינאי ב- 18/06/2015 22:58:11

חמינאי, תודה על התגובה ועל ההערות.

התאכזבתי.
להגדיר את העיקרון המרכזי של החברה החרדית כ"שמרנות", זה נכון במידה חלקית בלבד. אצל החסידים זה חזק יותר ואצל הליטאים והספרדים הרבה פחות.
לדעתי העיקרון המרכזי הוא "בדלנות", כלומר שימור/יצירת מרחב מקביל למרחב הכללי, מרחב שאינו חשוף לחילוניות על כל מרכיביה, מהגבוה ביותר עד הנמוך ביותר. בשביל הערך הזה החרדים מוכנים להיות אנטי שמרנים, פורצי דרך, נועזים וכו'.
עיקרון הבדלנות הוא גם זה שמשתקף בכינוי "חרדים". החרדיות היא חרדה, חרדה שיוצרת בדלנות וחרדה שניזונת מבדלנות. ברוב, אם לא כל, התחומים שאתם מתמודדת (או אמורה להתמודד) החברה החרדית, המניע המרכזי, ולעיתים היחיד, לעמדה החרדית הוא הפחד מהחילוניות. זו חברה "חרדית-חרדתית", שהחרדה מעוורת את עיניה מראיית שיקולים נוספים.
מספיק שיש חשש רחוק שבחור אחד יהיה פחות ירא שמים (לא חילוני חלילה), כדי שההכרעה תהיה למנוע מאלף אחרים להתקדם בכל תחומי החיים, כולל תחומי עבודת ה'. החרדה מעדיפה "פס יצור" של בינוניים על פני קידם של רבים שבא על חשבון נסיגה של יחיד.
דומני שרוב האנשים מבינים שאדם שחייו האישיים מונעים על ידי חרדה, נמצא בבעיה קשה שמפריעה לו לחיות ולהתמודד עם אתגרי החיים, והוא זקוק לעזרה מקצועית. חבל שלא מבינים את זה גם כלפי חברה שלמה שמונעת על ידי חרדה.