אני כותב את המשפטים הללו ממקום כואב ומיוסר בלב, ממקום ששוכנת לה התמימות והתום שבליבי, ממקום של בכי, תסכול והרגשת אין אונים, ממקום של זעקת לב שסוע ושותת דם.
מה גרם לי לבכות?!
מה גרם לי לזעוק?!
מה פצע את ליבי?!
במילה אחת אפשר לתאר את העוול,
מילה אחת שטומנת בחובה הרבה דמעות ודם,
מילה אחת שאין בכוחה להסתיר את הדמעות הרותחות,
מילה אחת ששברה <וח"ו עוד עלולה לשבור> לבבות.
מילה נוראית מאמללת ומאבדת כל חלקה טובה.. סטיגמות.
על מה אני כואב?! למה אני זועק?!
כאשר אני שומע את המשודכים הצעירים וה"חכמים" ש"יודעים" מה טוב עבורם, את מי לפסול ואת מי להשאיר לבדיקה, מי ראוי ומי פגום,
והכל בגלל.... סטיגמות,
הבחורה הזו שמנה <ואתה??>, הבחור הזה מגולח <הוא מודרני מידי..>, והבחור ההוא "פרומער" הוא עם חליפה ארוכה, וההיא "צדיקה" היא הולכת עם חציאות ארוכות <לא מידי>, ההוא בכלל "חניוק" עם זקן, וההיא "חסידה" היא לומדת בבית ברכה, ההוא "חצי גוי" הוא למד ב"רש"י", ההוא "תמהוני" הוא "שרוף" שמחפש את עצמו, וההיא מודרנית היא מבית פושר,.
<השמות נלקחו ללא מחשבה מיוחדת, כל קשר בינם לבין המציאות מקרי לחלוטין>
דייייייייי, אין לי כבר לכתוב את אוצר השטויות המגובב הזה,
בגלל שההוא נולד בבית כזה, וההיא גדלה בבית אחר, הם שונים?! הם תמיד נראים כמו שהוריהם נראים? הבית היא מכונת ייצור שמייצרת ילדים בתבנית?!
<הערה חשובה! אני בוודאי לא מתכוון לדברים שהם לא סטיגמות באוויר, תלבושות, תסרוקות, צבא, אביזרי שער וביגוד, מוזיקה, סרטים, אינטרנט טלוויזיה, וכן הלאה.
שהם כבר מעידים <בד"כ> בצורה זו או אחרת על המהות הפנימית שלנו>
עד מתי ניתן לסטיגמות לשלוט בנו???!!!
הדברים נכתבו לאחר ניתוח של שיחות ארוכות עם חבר,
תוקן על ידי בחור_מעם ב- 14/07/2008 14:36:30
ממש כואב
