תכנית ההתנתקות...

בס"ד

שלום לכולם!!!
התנתקות, פרידה, דבר כואב לא?
אבל מה קורה כמגיעים למסקנה שזה צורך? שזה אפילו מוכרח?
אני מדברת על ניתוק מחברה לא טובה, כן, לפעמים מבינים שצריך את זה, אין ברירה, וזה קשה, ממש ממש, איך עושים את זה? מה יגרום לכם לעזוב חבר/ה? איך אפשר להקל על התהליך הזה? איך מצליחים לעשות את זה בלי לפגוע? האם אתם חושבים שהורים יכולים לדרבן/לעזור במצב כזה?
מה דעתכם?
בסוף גם אני אכתוב מהנסיון שלי (אל תצפו למשהו יותר מידי מסעיר...)

סטרני,
בדבר אחד אינני משוכנע, לא לרחם על הצד השני,
גם כאשר עושים את הדבר הכואב ביותר לימדונו חכמינו לחוש את השני,
אולי כוונתך, לרחם על עצמך יותר מאשר על האחר, (במקרה הספציפי בלבד)

מקשיב היקר.
אתה צודק, לא הסברתי את עצמי כמו שצריך.
הכוונה שלי לא הייתה שצריך להתאכזר (-לא לרחם) על השני, אלא שלא לשקוע בזה.
ז"א, במקרה של  הודעות\שיחות מתחננות בבקשה לחידוש הקשר, או בקשה לדבר רק עוד פעם אחת.. וכל זה.. 
ובמקרה יותר קשה, כשהוא\היא מספר\ת על משבר נפשי, התמכרויות וכו'.
הפיתוי לענות על זה הוא עצום.
גם מתוך רגשות אשמה, -להרגיש אחראים להדרדרות של מישהו זה נורא! אנחנו מתמלאים בנקיפות מצפון "איך אני יכול\ה
לעשות לו\ה את זה.. " ועוד ועוד..
וגם כי זה נותן לגיטימציה למעשה שלנו- שהוא כביכול נובע מתוך רחמים בלבד. אז מסכימים לעוד שיחה, לעוד פגישה, דוחים את הסוף, וזה רק מוסיף כאב וקושי.
אז כאן צריך לנקות את כל רגשות הרחמים האלו!
וחוצמזה, גם בלי כל זה, זה פשוט לא טוב לתת לרגשות הרחמים הרבה מדי מקום בלב, זה קושר אותנו, לא נותן לאדישות (לא מצאתי מילה אחרת..)להכנס.
אני מקווה שזה יותר מובן עכשיו.
אם כי, אני מרגישה שלא הצלחתי להסביר באמת למה אני מתכוונת..

(עוד דבר, כמובן שכשאני אומרת שלא לרחם, הכוונה היא רק למקרה מסוים שרוצים=שצריך לנתק קשר. ולא ח"ו לקשר רגיל!!)

אולי זה בעצם ההסבר למה שאמרו חז"ל "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים"

אממ לא חשבתי על הכיוון הזה..
למען האמת אני לא ככ מוצאת קשר חוץ מהשימוש המשותף במושג רחמים.. למה התכוונת? 

כוונתי היא שכאשר אנו מרחמים על אדם שאין ראוי לרחם עליו במקרה זה,
לא נמלט מכך שנתאכזר על עצמינו (הרחמנים לצורך הענין),

וגם במובן העומק של המשמעות