הייתי אצלו

לפני יומיים ו/או שלושה חגגנו את ימי הפורים, באותם ימים גדולים ונשגבים הייתי אצל הגאון ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל, הוד--- לתאר את התחושה להיות במחיצת אדם כזה אין מילה טובה יותר --הוד-- גם בשעות הדימדומים הללו בין שפיות לשיכרות בין ביסום למציאות ובין ארור לברוך, יושב אדם כמלך בגדוד מסביבו אנשים ששפיותם הזמנית מוטלת בספק, והוא כולו הוד והדר, אבידה כואבת,

אבל מדוע לא תמיד אנו מרגישים את עוצמת הכאב והאבדון בצורה שאנו צריכים ואמורים להרגיש זאת, למה?