פ. שבוע עם ברי

בס"ד

* width="425" height="344"> <*

ברי עוז - פרשת תרומה 
 
 בס"ד
פרשת תְּרוּמָה
" דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי(כה,ב)"

הפרשה שלנו עוסקת כולה בנושא אחד: הציווי של הקב"ה למשה רבנו על בניית המשכן.
בד"כ כאשר קוראים את תוכן הפרשה ללא מפרשים בצורה שטחית, אנו מבינים שמוצגת לנו צורת בניית המשכן, המידות, הגדלים והמיקום של כל חפץ במשכן. ישנם תמונות שונות המראות את צורת המשכן, לכאורה נראה די פשוט, למעשה לא מדובר במבנה מפואר, ארון הברית , הכפורת, שולחן לחם הפנים , מנורה ומזבח הנחושת והזהב .
אבל התורה בפרשה שלנו מפרטת את כל הפרטים הטכניים, המידות וצורת בניית המשכן.

גם בפרשה הבאה (תצווה) מובא הפירוט של בגדי הכהונה, סה"כ מדובר בדברים גשמיים ורוב המשכן נעשה מעצי שיטים ונחושת , נשאלת השאלה למה כל הפירוט הזה כמובא בפרשת השבוע, למה הדברים לא מובאים בתורה שבע"פ ואנו צריכים לקרוא כל שנה איך בדיוק נבנה המשכן?

כל זאת בא להסביר לנו שבכל דבר במשכן יש משמעות , כל חפץ , הגדלים והמידות , הצורה וממה נעשה הדבר, בדתות אחרות יש חשיבות לפאר והדר , ורוב אותם מקומות של עבודה זרה נבנו בצורה מרשימה ובאמצעים הגשמיים הטובים ביותר.

הציווי בפרשה הוא בניית בית הבחירה , אותו מקום ישמש בית לבורא ושמה תמיד תשכון השכינה, הקב"ה נמצא רק במקומות שיש בהם ענווה, המשכן היה בנוי מעצי שטים שנשתלו ע"י יעקב אבינו בדרכו לארץ מצרים , אותם עצי שטים שמהם מורכב מזבח הנחושת הם בעלי משמעות ולא סתם הם נבחרו לבניית המשכן , כי אמרו חז"ל: "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", והמזבח עצמו שהיה מורכב מעצי שטים בהקרבת הקורבן בא לכפר על רוח השטות שנכנסה באדם, וכך כל חפץ וכל כלי וכל מידה הם בעלי משמעות רבה, כי אולי למראית עין הדברים נראים פשוטים, אבל ביהדות יש חשיבות לכל דבר שבא בקדושה ואנו מקדשים את החומר. התבוננות בדברים שנראים למראית עין פשוטים , צריכה לגרום לנו להתעמק בפנימיות ולהבין מוסר השכל מכל דבר. מטרת המשכן מלבד היותו בית הבחירה לבורא עולם, היא שהציבור יוכל להביא קורבנות לבורא עולם על מנת לכפר על החטאים והסתכלות על מבנה המשכן תביא לידי הרהורי תשובה וכך התשובה תהיה שלמה.

" וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת(כה,ג)"

כל העם הביא את תרומתו למשכן , יש מי שהביא זהב ואיתו השתמשו לבניית המנורה,הכרובים ומזבח הזהב , אבל לרוב נעשה שימוש בנחושת שזה סוג התרומה שהיה קל יותר לאנשים להביא, ואם כל הכלים המפוארים של המשכן מה שהחזיק את המשכן עומד ויציב הם היו אַדְנֵי נְחֹשֶׁת , אותם אדנים היו נעוצים בקרקע ולתוכם הוכנסו הקרשים וזה מה שאפשר יציבות וקיום המשכן , ללמד אותנו שבניית משכן ניתן לבנות רק במקום שיש בו ענווה והנמכת קומה וצניעות, אומנם מנורת הזהב הייתה דבר מפואר אבל היא שימשה כלי בתוך המשכן , ואדני הנחושת היו המרכיבים של המשכן , ללמד אותנו שמידת הענווה צריכה להיות המרכיב העיקרי שלנו בעבודת הבורא.

" אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן(כה,ז)"

בתחילת הפרשה מובא הציווי על תרומת הזהב והכסף והנחושת לבניית המשכן, ורק לאחר מכאן מובאת הבקשה להבאת אבנים לחושן של בגדי הכהונה, למעשה היה צורך להציג את הבקשה להביא אבני השהם שהם יקרות לפני הציווי על הבאת זהב וכסף ונחושת למשכן.
מי שהביא את האבנים היו נשיאי השבטים, הם אמרו שיוסיפו תרומה גם למשכן אבל קודם כל שכולם יבאו תרומה מהעם, העם הביא את התרומה וכך נוצר מצב שלא נשאר לנשיאי השבטים מה עוד להביא למשכן ,שאר העם הביא כבר את מה שצריך.
בורא עולם לא מקפח שכר של שום בריאה והנשיאים זכו לקבל את הכבוד הראוי להם מתוקף תפקידם וכל נשיא מכל שבט הביא באמצעות ענני הכבוד שהביאו את אבני המלאים
לחושן, הנשיאים זכו גם לכך שבפרשת נשא מפורטת תרומתו של כל אחד מהם בצורה מלאה וגם את פרשת הנשאים אנו קוראים בחודש ניסן מידי יום. מאידך בהתנהגות הזו של הנשיאים ישנו פן לא טוב
כי מתחילה הם התנשאו ולא מיהרו להביא תרומה למשכן אלא חיכו, והקב"ה
שהאות 'י' הם חלק משמו הוסר מהמילה נשיא ובתורה בפרשת הנשיאים כתוב נשאים ללא האות , "הכלי יקר" מסביר שאין הקב"ה נמצא מקום שאין בו ענווה ולכן הוסרה האות.

נשאלת עוד השאלה איך אדם לא יתגאה במה שיש לו, הרי הנשיאים היו בעלי מעמד בעם זה טבעי שמידת הגאווה תהיה אצלם. גם אדם בעל נכסים שתורם לבית הכנסת ירגיש את הרגשה הזו, כאשר הוא עולה לתורה ותורם סכום נכבד אז הברכות שהוא מקבל הם יותר ארוכות ממי שתרם רק ח"י שקלים ויש כאלו שאף שרים לאותו אדם בדרכו לדוכן, אז איך אותו אדם לא ירגיש גאווה? איך הוא יתגבר על כך?
"הבן איש חי" מסביר שכל הדור שלנו הוא נשמות שבאו בגלגול חוזר, כל אחד בא לתקן דבר מה מגלגול קודם, כשאדם זכה לתכונה טובה אצלו מבצבצת מידת הגאווה, אזי הוא צריך להבין שכל מה שיש לו בחיים זה רק בשביל לתקן את מה שהוא חייב בגלגול קודם, ואם הוא בעל רכוש רב עליו להבין שתרומה בכסף פועלת לטובתו כדי לכפר על מעשיו ואין הדבר בא כדי שהוא יתגאה.
שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]

ש ב ת  ש ל ו ם !!

בס"ד

פרשת תְּצַוֶּה

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית—לַמָּאוֹר"(כז,כ)

הפרשה השבוע מתחילה בציווים של עריכת הנרות בבית המקדש ומצות לבישת בגדי כוהנים

את הנרות הדליקו בבית המקדש לכבוד ולתפארת וכמות השמן הספיקה כל יום מחדש, במיוחד בלילות הארוכים של חודש טבת ההדלקה הייתה דוחה שבת ושקולה כהקרבת הקורבנות . להדלקת הנרות השתמשו בשמן זית בלבד בעוד שידוע לנו שניתן להשתמש בשמנים אחרים להדלקת מאור ולא חייבים להדליק נרות עם שמן זית בלבד , הבן איש חי

מסביר שהסיבה להדלקת הנרות בשמן זית בלבד היא שבשמן הזית יש רמז למאור התורה

כי את שמן הזית היו מפיקים מזית שהוא למעשה מר וממנו יוצא השמן למאור ואף משמש לאכילה ולבישול להסביר לנו מה היא כוחה של התורה כי רק התורה יש לה את היכולת להפוך את המר למתוק ולשנות את חיי האדם. אנו נמצאים בגלות רוחנית למרות היותנו בא"י ,עדיין לא הגיע המשיח ולא נבנה בית המקדש, אור החיים הקדוש מסביר ד' גלויות היו בעם ישראל וכל גלות נגאלו בזכות האבות הקדושים והמעשים שלהם והזכויות שלהם, ובגלות הרביעית בה אנו נמצאים נגאל ב"ה בקרוב בזכות משה רבנו, הזכות של משה רבנו היא התורה שהוא מסר מבורא עולם לעם ישראל, התורה אינה מעשה של משה ושבזכות המעשה אנו נגאל , אלא היא מתנה מבורא עולם ואם נשתמש בה בצורה נכונה נזכה להיגאל בקרוב, כדי לממש את זכותו של משה רבנו עלינו לקבוע עיתים לתורה ורק בזכות הקביעה הזו נזכה ב"ה לגאולה הקרובה ולתחיית המתים , כמו ששמן למאור היה מופק מזית מר כך, כך לימוד התורה הוא כמו תהליך "הכתישה" של הזית להפקת שמן למאור, לימוד התורה משנה את נפש אדם ומוציא את המיטב שבו והופך אותו לבריאה חדשה, כיוון  שאדם חוזר בתשובה הוא נברא מחדש.

לאחר מצוות הדלקת הנרות מובא הציווי של לבישת בגדי הכהונה ע"י הכוהנים, הפרשה מתארת את הלבוש המלא ואופן הכנת הבגדים, הלבוש היה מיוחד ומפואר ובעל משמעות רבה , אף אחשוורוש בזמן המשתה שערך לעם ישראל לבש בגדי כהן שנלקחו מבית המקדש והשתמש עם כלים מבית המקדש במטרה לפאר את עצמו ולבזות את הכלים וזה מה שהביא עליו בסופו של דבר את "התקלה" עם ושתי אשתו שסירבה להקשיב לו.

ללבישת בגדי הכהונה הייתה לה משמעות מיוחדת , רק להתבונן בבגדים גרמה לאדם להגיע לידי הרהורי תשובה , כל פריט בלבוש בא לכפר על חטא אחר, ובמלאכת הכנת האפוד,

נתלו חלק כל בני ישראל לסמן את הערבות ההדדית בין העם ועל האפוד היה מונח החושן שבו היה רשום השם המפורש וכך היה ניתן לראות באורים והתומים מה מצפה לעם ישראל.

הדלקת הנרות ולבישת בגדי הכהונה הייתה משפיעה באופן ישיר על האדם ומכניסה בו הרהורי תשובה, בימנו בית המקדש אינו קיים כאשר אדם לומד תורה מידי ערב הוא עושה מלאכה של הדלקת המנורה ולימוד התורה שקול כמו הקרבת קורבנות , יהודי שאוכל ואומר דברי תורה על השולחן מובא עליו הכתוב כאילו הביא קורבן עולה.

כמו שהכוהנים באו לשרת בקודש בבית המקדש הם החליפו את בגדיהם, גם עלינו לדאוג להקפיד על לבוש מתאים לעבודת הבורא, אנו עובדים את בורא עולם במשך כל היום

ועלינו להתלבש בהתאם, הבגד הוא אולי דבר גשמי אבל משפיע על האדם,

אדם שמתחזק ולוקח על עצמו מצוות ציצית קטן הדבר משפיע מאוד, כי הוא מרגיש לרגע שהוא לובש "אפוד" צבאי, לציצית אין משקל כמעט , אבל שלובשים אותה לראשונה

מרגישים את "משקלה", וכל המטרה שאדם ירגיש את לבושו והדבר יגרום להרהר בתשובה כל הזמן , כמו שבגדי הכוהנים השפיעו על הכהן והכניסו בו יראה.

לכן ללבוש האדם יש משמעות רבה וחשיבות גדולה כל עוד הוא מבין זאת ומכוון לשם שמיים, נכון שיש אנשים שמתלבשים בצורה מכובדת אבל המעשים שלהם אינם דומים למראה שלהם ואף אינם טובים,אבל אין הדבר אמור למנוע מהאדם להתלבש בצניעות.

יהודי צריך תמיד להרגיש שהוא "בן מלך", כי אנו בנים של הקב"ה, ובנו של המלך לא יצא לרחוב עם בגדים פשוטים, וחלילה לא צנועים, אדם חייב לכבד את עצמו במלבושיו, לא כל אדם יכול להתלבש לעבודה ולחיי היום יום כמו שמתלבשים לומדי התורה, אבל הוא חייב להקפיד שלבושו יהיה צנוע ובצבעים שאינם מושכים את העין , בהיותו במקום ציבורי בתור לקבלת שירות שיסתכל על עצמו ואיך הוא נראה אולי יחסית שונה לאחרים , אך הוא נראה מכובד יותר, והלבוש עצמו מכניס בו יראה, כי אדם מתלבש כאדם דתי , הדבר מהווה כמעין גדר, שהוא מרגיש את הציצית לגופו, עליו להרהר בתשובה ולשקול את מעשיו.

כשם הלבוש היה משפיע על הכוהנים בעבודתם וכך הם היו יכולים להדליק את המנורה בבית המקדש מתוך מחשבה טהורה, אנו צריכים שהפנימיות שלנו והחיצוניות תהינה שוות כי בעקבות הפעולות נמשכות הלבבות.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה,גיל בן חווה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה,ניר בן גנט, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה.

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]

כי תשא  
 

פרשת  וַיַּקְהֵל – פְקוּדֵי

"וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת--בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  (לח,ח)".

בפרשה השבוע אנו קוראים על ההוצאה לפועל של תוכניות בניית המשכן וכליו שהובאו בפרשות תרומה ותצווה , ובפרשתנו מובאת מלאכת בניית המשכן.

הנשים נטלו חלק חשוב בניית המשכן בכך שהם תרמו את התכשיטים שלהם לצורכי בניית המשכן והביאו מראות לבניית הכיור.

הנשים הגיעו עם בעליהם והורידו את התכשיטים כדי להראות שיש להן הסכמה מלאה לתרום את התכשיטים והבעל מודע לתרומה (לכן תמיד שיש התרמה למוסד תורני כל שהוא התרומה תתקבל רק לאחר הסכמת הבעל, ואין הגבאי רשאי לקבל את התרומה ) בנוסף אותן נשים העידו על עצמם שהן כשרות ולא נכשלו בחטא העגל בהתנהגות לא צנועה.

משה רבנו סירב לקבל את תרומת המראות לבניית המשכן מכיוון שבאופן טבעי מראה בכל בית משמשת לרוב לצורך האישה , בד"כ הגבר מסתכל שהוא נראה מסודר ויכול לצאת מהבית בהופעה מכובדת, לעומתו האישה בד"כ משקיעה יותר זמן מול המראה כדי לטפח את המראה שלה, הדבר עצמו מביא לידי עבירה, בכך שהיא מכשילה גברים אחרים בצאתה לרחוב מטופחת ביופייה, אך בבניית המשכן התרומה של המראות מתקבלת.

כמובא בפרושו של רש"י על הפסוק הנ"ל: הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנא' (שה"ש ח) "תחת התפוח עוררתיך" וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו' .

עוד מובא שהמראות בכיור היו מאפשרות לכהן לראות את האישה בלא צורך להביט בה ישירות בזמן שהיו משקים אותה במי הסוטה, ועוד המראות היו שקופות כמו זכוכית כך שהם אפשרו לנשים להביט במה שקורה במשכן ובמקביל לא היה ניתן לראות אותם, כמו שיש במספר בתי כנסת שבעזרת נשים יש זכוכית שהיא כמו מראה מבחוץ ומבפנים מצד עזרת הנשים ניתן לראות את המתרחש בבית הכנסת וכך לא להכשיל את הגברים.

לכן זכו הנשים שתכתב פרשת הכיור להראות את מעשיהן החשובים לבניית המשכן, וללמד אותנו שכל מי שרוצה ב"ה לזכות לבנות בביתו משכן לבורא עולם, הצניעות היא הקודמת לכל וזו שתביא לכך שהשכינה תשכון בבית .

פסח:

אנו בימים אלו לומדים את הלכות הפסח, ומתחלים בהכנות לקראת ליל הסדר הבא עלינו לטובה, ההלכות הם רבות ומתייחסות לאופן הכשרת הכלים, סדר ליל הפסח , התפילות וכ"ו, הציווי לאכול כזית מצה בליל הסדר הוא מן התורה וישנם מנהגים שונים בחג , וכל עדה נוהגת ע"פ המסורת שלה בצורת ניהול ליל הסדר והמאכלים השונים, אך הציווי העיקרי בליל הסדר הוא וזו היא מטרת החג," וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר  בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם(יג,ח)", כל אדם חייב לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים, אם אין לו ילדים הוא מספר לאשתו, וכל אחד חייב לספר גם אם הוא ראש ישיבה שיודע את הסיפור וכל המדרשים, כל אדם חייב לספר את הסיפור של יציאת מצרים בצורה מלאה וככל שהוא יאריך בדבר הרי זה משובח ולכן על כל אדם להתכונן לחג ולקרוא מדרשים על ההגדה.

תמיד ביום הכיפורים לאחר תחילת הצום אבי היה מתחיל לספר לנו את הסיפורים על מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה לפני יותר מ 35 שנה, הסיפורים הם ידועים, איך בשעה 14:00 נשמעה צפירה בכל הארץ ולקחו את אבי ללחימה שהתחילה ברמה הסורית והסתיימה בקילומטר המאה ואחד במצרים, הסיפורים על הקרבות הקשים חוזרים על עצמם מידי שנה, ואני יודע אותם כבר בע"פ, אבל כל שנה מחדש הסיפורים מקבלים נופך אחר, אז בהיותי ילד קטן לא הבנתי מה זה בדיוק מלחמה, לאחר כמה שנים הבנתי איפה נמצאת מצרים, איפה זה רמת הגולן, והשנה שאלתי את אבי (אני בעצמי אבא לילדים) איך בדיוק אימא הסתדרה לבד עם ילדים קטנים, ממה הם התפרנסו באותם ימים, באיזה כלי נשק השתמשו באותה לחימה, למה הוא שוחרר מהלחימה רק לאחר חצי שנה ? וכ"ו.

היום לאחר כל השנים אני יכול לראות בדמיוני איך נראתה המלחמה הקשה ההיא באותם ימים, כך בליל הסדר חייבים לספר שוב ושוב את אותם דברים ולפרט "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים", כך אדם יכול להבין את גודל הנס שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, אני בזכות הסיפורים של אבא שלי הבנתי כמה הקב"ה שמר עליו מכל צרה ומכל פגע והיום אני זוכה לכתוב את הדברים, וסיפור הנס שנעשה לאבותינו במצרים בתורה מפורטת מביא לידי חיזוק באמונה בקב"ה.

כשאבא יושב עם הילדים ולא משנה מה גילם ומספר להם על החסדים שבורא עולם עשה איתנו אין דבר גדול מזה שמחזק אותנו באמונה ונותן לנו מטען רוחני מהחג הזה לשאר ימות השנה.

שבת שלום!

שמע בלבד על הפרשה:

http://www.youtube.com/watch?v=o767Iwo2uWQ

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה, אופירה בת חווה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה ורונית בת שמחה.

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]