| נשלח ב-15/2/2009 10:34 |
 |
| |
שאל אביך ! ויגדך???
מה על אב לעשות כשבנו אומר לו:
אתה הבאת אותי לעולם על דעת כל מה שיצא ממני. החל מתסמונת דאון,
וכלה בחזרה בשאלה א"כ איך אתה בכלל יכול לדרוש ממני לעשות מה שאתה אומר לי .
למה הבאת אותי לעולם בכלל ???
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 18:52 |
|
| |
תוקן על ידי 0תם_אחת ב- 17/02/2009 18:49:01
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2009 18:49 |
|
| |
נדמה לי שהגבתי והתגובה כנראה לא נקלטה
בקצרה אומר שלדעתי השאלה/טענה של הילד מצביעה על מצוקה , על חוסר בטחון במקום והמעמד שלו בבית, חוסר ביטחון באהבה של הוריו כלפיו.
הוא צריך לדעת וזקוק לשמוע שאוהבים אותו בלי קשר להתנהגות שלו, אהבה ללא תנאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2009 23:50 |
|
| |
הוא צודק.
וכמו שתותי אומרת זה הדרך. וכל התיעצות וישיבה עם גורם מטפל עוזרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2009 17:44 |
|
| |
אני מצטער אבל עניתם בלי קשר. תכלס' מה עונים על כזאת שאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 01:29 |
|
| |
השאלה היא דתית?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 19:39 |
|
| |
שאלה כזו מעידה מלבד חוסר בבטחון עצמי, בעיקר על נסיון לתלות את האשמה באחרים.
סוגי אשמות למינהן, ברב המקרים מעידות על אי יכולת להתמודד, בריחה ממחויבויות ואחריות.
במצב הרצוי - אכזבה עצמית צריכה להביא לידי תיקון, צמיחה ושגשוג.
במצב הנ"ל - - -
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2009 21:16 |
|
| |
אני הייתי עונה לו: (וכמדומני שלרוב כאשר ילד שואל כך את אביו - הרי שאין התנאים בשלים לענות תשובה שכזו....)
בן. אתה צודק, אבל כדרכו של יהודי אשאל אותך שאלה, ולא רק אחת אלא שתיים...
1. האם אתה אוהב את עצמך?! זאת אומרת, אתה שואל אותי למה הבאתי אותך לעולם בכלל, אבל מה דעתך שכדי לכפר על כך שהבאתי אותך לעולם - אשלח אותך חזרה לעולם שכולו טוב?!
מסתבר לי שתסרב להצעה הזו...
אם כך אתה אוהב את עצמך, נכון?! יפה.
המשתמע ממך הוא שאני לא 'כזה רשע' שהבאתי 'סתם כך' ילד לעולם מתוך כוונות זדון.
אלא הבאתי חיים למישהו שאוהב את החיים ונהנה מהם.
אמנם כרגע אולי לא כל כך טוב לך, אתה לא מסתדר איתי אולי יש גם מקום להניח שאתה גם לא מסתדר עם עצמך. אבל בסופו של דבר אתה רואה לעצמך תקווה והנאה בחיים. אחרת למה לא מקובל עליך שאקיים בך את מה שתכנן אברהם לקיים ביצחק בנו?! (בחיוך אירוני....)
אם כך אשאל אותך את השאלה השניה: האם אתה אוהב אותי?!
אני הבאתי לך את החיים הללו שאתה לא מוכן להיפרד מהם. אני דאגתי לך מאז שהיית תינוק - לגדל אותך. להאכיל אותך. לקנות לך בגדים. אולי לא כל הייתי מעורב פיזית ישירות בקניית הבגדים... זה נכון שבשנים האחרונות אולי טעיתי בחינוך או יותר נכון ביחסים בינינו. לא כל כך הבנתי אותך. היו גם דברים שלא נתתי לך וגם כעסתי עליך וזה ממש לא כי יש לי אישית דבר נגדך אלא שלא נהגת על פי התורה (ולא משנה כרגע אם הבן מאמין בתורה או לא, הכוונה היא - אין לי אישית כאב משהו נגדך, אני לא רואה בך בעיה או משהו רע)
אבל למה אתה לא אוהב אותי?! למה אתה לא מוכן לחוש כלפי 'הכרת טוב' על זה שהבאתי לך את החיים ועל זה שגם כשאני כועס עליך זה מתוך "דאגה לך" ולא מתוך שנאה.
כרגע המצב שלך לא ברור?! חבל. אנחנו ננסה לתקן את הטעון תיקון, גם בי וגם בך. אבל תבין שאני כן אוהב אותך. אני דואג לך. אני רוצה שיהיה לך טוב.
בא תכיר לי קצת טובה על כך. בא תשנה קצת מההתנהגות שלך [גם אם זה לא נראה לך שכלי או נכון] רק בשביל שאני ארגיש טוב. ושאתה,שבסופו של דבר אתה גם רוצה להיות מוסרי - לא תלקה בכפיות טובה שאין כדוגמתה.
תבין רק שכל הנאה שלך בחיים היא בזכותי. תבין שכל ההנאות שלך בחיים שיהיו לך בין אם בדרך התורה ובין אם תחזור בשאלה ו'תעשה חיים' זה גם כן בזכותי.
בן יקר. אתה לא מוכן לעשות משהו בשבילי?
(ציירתי לעצמי תמונת מצב של התנהגות ויחסים בין אב לבנו המתריס כך בחריפות. אולי טעיתי בתמונת המצב....)
תוקן על ידי יהודים ב- 02/03/2009 21:14:33
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 00:19 |
|
| |
ממש כל מילה. אך נקודת ההנחה מוטעית מכיוון שיש רצון חיים ומה יעשה הבן?
הלא בלעדי היותו בעולם לא היה לו צורך בכל אלו. ואין זה נכון לטעון לו עקידת יצחק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 11:05 |
|
| |
רצון חיים = אהבה עצמית וממילא הרצון להיות.
המתאבדים למיניהם איבדו את אהבתם העצמית או לחילופין (מחבלים) הקריבו את עצמם עבור מטרה נעלה יותר.
לא התכוונתי ל"עקידת יצחק" במובן של הקרבה למען ה' אלא במשמעות של שליחת הבן לעולם אחר על ידי אביו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 15:16 |
|
| |
קודם כל גם אני אמרתי את זה לאבא שלי
בערך
האבא יכול להפלל רק על הילדים שלו
ולתקן את עצמו
כמו שהאבא רוצה שיהיה לו כיף
גם הבן רוצה
רק שהבן מבולבל
וכדי לעזור לו אפשר רק על ידי תפילה ולהראות לו מה היתי מצפה ממנו (רמזים כמובן גם זה לא ברוע אלא באהבה)
אני חשבתי שאני לא יהיה כמו אבא שלי ואני ידע איך להתיחס לנוער
בסוף אני רואה שאין לי השגה
אני בטוח שלאף אחד אין השגה
פשוט יש לכל אחד את המחלות שלו את הסצואציה שלו
אי אפשר לרפואת בכח
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 23:35 |
|
| |
יהודים, הבנתי היטב את כוונתך בעקידת יצחק. וע"כ אני שואל הרי מי גרם שיהיה לי רצון חיים? מי שהביא אותי לעולם.
רחמים, באמת רחמים עליך! להיות מבולבל זה לא תכלס'. ולכל דבר יש עיצה ורפואה.
ושאלתי, לא קשורה לסיטואציה של האב המחנך. אלא זו שאלה עקרונית במהות זכות האב כלפי ילדו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 13:02 |
|
| |
הילד שלך זה רק פיקדון
אין לך שום זכות למרר לו את החיים הוא לא קורבן לטיפשות שלך
אתה מחויב לתת לו לאכול
ולחנך אותו
אים אתה חושב שלחנך
זה להיות קרציה
אז אתה טועה
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 09:48 |
|
| |
אם הבן אינו מבין את משמעות החיים, הרי שעלינו לגרום לו "להבין שהוא לא מבין"
אין לי זמן כרגע ואקצר בדברי, על הבן להבין שאם הוא לא מסוגל סתם כך להפסיק לנשום (ללא עזר חיצוני) ובכך להפסיק את חייו, אות הוא שיש מישהו שדוחף לו נשימות חיים בכח.
כאשר אדם מבין שהוא לא שולט בחייו אלא ישות אחרת רוצה בחייו, התובנה הראשונה והבסיסית היא רוגע, שלווה. אין לחץ. "יש לי את כל הזמן בחיים לנסות להבין מי רוצה שאני אחיה ולמה הוא מעוניין בכך".
דבר אחד ברור ל"חיוּת" יש משמעות. ויש מי שנותן אותם. עלינו להבין ולמצוא, מיהו. ומה רצונו או רצונותיו.
|
|
|
|
|
