|
|
| נשלח ב-24/8/2006 01:19 |
 |
| |
דברים כדורבנות
צבי
על זה נאמר
אל תקח את החיים קשה אתה לא תצא מזה בחיים
קח את החיים באיזי
אם לא החיים יקחו אותך באיזי
חבר פורום "שידוכי חרדים"
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2006 23:58 |
|
| |
שושו999 את צודקת מאוד מצד אחד המושא חשוב ביותר! מצד שני מתי הזמן לדבר על זה?
אני נשואה עם ילד ולולא העזרה הבסיסית של בעלי ההיתי קורסת. בהתחלה זה היה נראה לי טבעי פעם אני קמה בלילה פעם הוא, לפעמים אני ישנה צהרים לפעמים הוא. ברור שהוא עושה קניות עוזר בנקיון הבית (במושגים שלו) וכד'. אבל אני רואה את חברות שלי שפשוט הם ה"אימהות" שזה אומר : נקיון, תחזוקה , כל נושא הילדים וכמובן עובדות והבעל או לומד או עובד ובזה מסיים את תפקידו. לא יודעת, עצוב לי שאני מדברת איתן ( אל דאגה,רוב חברותי הן כמוני).
בקיצור, רווקות יקרות תבררו טוב טוב את אופי הבחור אם הוא אחד שיודע לעזור, איך הוא בבית? וגם המנטליות של המשפחה קובעת מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2007 00:31 |
|
| |
וואי וואי וואי
למה נפלתי על האשכול הזה?! למה????
הפחדים הללו לא עוזבים אותי, והאופטמיות שבחברותי, כנראה הרגיעה אותי איפושהו, ועכשיו זה החזיר לי את הכל בבום אחד חזק.
אז יש יותר חסרונות מיתרונות לנישואין???
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2007 00:54 |
|
| |
חכמה יקרה!
אני הייתי אומרת די לצרה בשעתה.
כלומר גם להיות רווקים זה לא גן עדן ובודאי שלהיות נשואים זה לא גן עדן.
בסופו של דבר רוב האנשים מעדיפים להתחתן, מכאן אפשר להסיק שצרת רבים (ומיעוט רבים שניים)
חצי נחמה.- ז"א שגם בעיות שבאות על בני זוג - שניים מחילים אותם אז כך זה גורם למשא להיות קל יותר.
ולכן חשוב גם להתפלל על בעיתו ובזמנו: במקום שכבר חיי הרווקות לא יוכלו להמשך יותר. (אני עדיין לא ממש הרגשתי את זה על אף שיש תקופות)
וסתם כך חשוב מאוד להתפלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2007 11:31 |
|
| |
דבריך נכונים ומציאותיים!
רק שבעיות של בני זוג, שנופלות על שתיים, ובכך זה יותר קל,
זה לא כל כך נכון. מכיון שבעיות של זוג, של שניים, הם בטח קצת הרבה יותר גדולים מבעיות של אחד/ת.
מקוה שהובנתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2007 15:41 |
|
| |
נו,
אז מה המסקנה?
שלא להתחתן?
או - שלראות הכל שחור?
החיים מספיק קשים
לא צריך לעשות אותם עוד יותר כאלה
לראות הכל וורוד- זה הטבע האנושי שלנו
שאם לא כך - גם כוס מים היינו פוחדים לשתות...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2007 10:17 |
|
| |
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני גם אחרי המאמר של י_דבש עדיין חושבת ובטוחה שלהישאר רווק\ה הרבה יותר קשה ומתסכל.
הייתי הרבה שנים בשידוכים ועכשיו ב"ה כבר יש לי ילד. אז כאחת שהיתה בשני צידי המתרס אני יכולה להצהיר כאן בלב שלם: תקופת הרווקות הרבה הרבה יותר קשה!
הרבה יותר קל לקום לילד גם 4 פעמים בלילה ולקום תשושה לעוד יום של עבודה בבית ובחוץ אבל לדעת שב"ה יש לך בעל וילד, יש לך את מי לגדל, את מתקדמת במילוי תפקידך כרעיה וכאם, את מרגישה רוגע נפשי שיש לך בית משלך ומשפחה, שאת לא תלושה באי של חוסר וודאות ותהיות אינסופיות של:"מה יהיה איתי? למה מורידים אותי? האם אתחתן פעם? האם אני מידי בררנית? מה יהיה על האחים שמתעכבים בגללי? אולי נגזר עלי ח"ו להישאר רווקה כל החיים? אולי יש לי איזו שהיא בעיה? אולי יש איזה קטרוג עלי - אולי פגעתי במישהו ולא ביקשתי סליחה? מה עושים? על מה מתפשרים? האם צריך להתפשר? אולי סתם הורדנו הצעות?" וכו' וכו' ....
כשאני נזכרת בימים והלילות הארוכים של תקופת הרווקות המתמשכת אני יודעת להעריך את ה"קשיים" הכרוכים בחיי הנישואין.- אם יש שלום בית, אהבה ואמון בין בני הזוג- אז כל שאר הקשיים הם רק קשיים טכניים שנותר להתמודד עימם - לנשום עמוק, לאגור כוחות ולהמשיך הלאה...
אחרי הכל- ילדים לא נשארים תינוקים לנצח, זו תקופה שחולפת - הילדים גודלים ונעשה קצת יותר קל מבחינת הטיפול הטכני בהם, ובכל בעיה שנתקלים- בשתיים יותר קל לשאת משאות כבדים, זו הרגשה שנותנת כוח להתמודד עם הכל אחרי החתונה- התחושה שאת\ה לא מתמודד לבד!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2007 14:43 |
|
| |
סוף סוף מישהי נשואה, שלא מוציאה לכל הרווקים פה את האוויר.
ברקת,
תודה!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2007 17:36 |
|
| |
מסכנים הילדים של מי שכתב את זה.
ולגבי אלה שמתדיינים על בן זוג שעוזר או לא עוזר, צריך לדעת שהרבה בחורים מלאים בכונות טובות אבל לא יודעים איך וצריך ללמד אותם, ובהדרגה ולא לצפות שכל דבר הם יתנדבו לעשות. גם תלוי מה האבא שלהם עושה בבית. ואם הוא מגיע מבית שבו בנים לא עוזרים, ויש המון בתים כאלה. וכנ"ל יש מצבים שהבעל צריך עזרה בתחומו ולאישה אין מושג.
וגם צריך לדעת שלא כל פעם שתינוק בוכה אמורים להרים אותו. הוא בוכה כי כך הוא מתבטא, בא ההורה ומפריע לו.
_________________
חכמים הזהרו בדבריכם
|
|
|
|
|
