"מתח בין-דורי" מחוייב המציאות?

יחסים מתוחים ואי הבנה בין הורים לילדיהם המתבגרים הם מן המפורסמות, מקורו של המתח נעוץ בדרך כלל ברצונם של בני הנוער לקבל עצמאות על חייהם לעומת ההורים המעוניינים עדיין לעצב את דמותם של ילדיהם בצלמם כדמותם. גם המרחק של ההורים משנות הנעורים, מקשים עליהם להבין את שגיונותיהם של בניהם ובנותיהם. כשכמובן שהקושי כפול ומכופל בעניינים שעברו שינוי מהותי משנות הבחרות של ההורים לילדיהם, בלבוש; בתחומי התעניינות; בעיסוק בשעות הפנאי וכיו"ב. ברוב המקרים המדובר הוא על בנים ובנות בגילאי 14-20 בשנות לימודיהם בישיבות הגדולות ובסמינרים, כשבתחום זה ניכרת פעילות רבה בעשור האחרון בעיקר בהקמת מסגרות שונות ל"נוער השוליים".

ברצוני להצביע כאן על מקור חיכוך נוסף, אשר לדעתי מתפתח בשנים האחרונות ולעת עתה הוא מודחק מתחת לשולחן. כוונתי למתח המתעורר דווקא בין זוגות צעירים יחסית לבין הוריהם, כשהללו מעוניינים בשלב כלשהו לשנות במידה כזו או אחרת את אורח חייהם מדרכם של הוריהם. הדוגמא העיקרית שבה אני נתקל רבות, נוגעת להחלטה של הגבר לעשות מעשה בכדי לפרנס את משפחתו מיגיע כפיו במקום מלימודים בכולל או מעיסוק תורני אחר. אבל נדמה לי שבהחלט ניתן למצוא דוגמאות נוספות, הנוגעות למקום המגורים; לחינוך הילדים; להשתייכות החברתית וכו'. אני מזהה חשש גדול מאוד אצל צעירים מתגובת הוריהם ומאכזבתם, אשר במקרים רבים אף מונעת אותם מלפעול כנטיית ליבם. 

האם הרתיעה הזו מקורה בהפנמה אמיתית של מצוות "כיבוד אב", או אולי בחשש מאובדן הקשרים המשפחתיים החמים המהווים עבורנו כלי כה משמעותי בחיים? נדמה לי שהתשובה לשאלה מורכבת יותר, אבל ברצוני לציין כאן גורם נוסף והוא החשש הגדול מ"כפיות טובה", כלפי הורים שעשו מעל ומעבר לכוחותיהם עבור ילדיהם הצעירים. כוונתי בעיקר לרכישת הדירה על ידי ההורים החרדיים [בעיקר הורי האישה] עבור ילדיהם הצעירים, אשר רבות כבר נכתב ונאמר על חוסר הצדק וההיגיון הטמונים בנוהג זה. מתנה גדולה זו נהפכת במקרים אלו לנטל על כתפי הזוג הצעיר, החש חוסר יכולת לשלם כביכול רעה תחת טובה. אם השערתי זו נכונה, נמצא איפוא שבמידה רבה נוהג זה מצליח לשמר את החברה החרדית בדמותה העכשווית.

האם יש ממש בטענה זו? במידה וכן, האם למרות זאת ישתנו הדברים בעתיד הקרוב? באיזה נוהג יִקְדַם השינוי, ברכישת הדירה על ידי ההורים או בהשארותם של רוב מוחלט של בוגרי הישיבות לאורך ימים ושנים ב"כולל", או שהשינוי בשני המישורים ייעשה במקביל?

תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 04/10/2006 20:47:03

השאלה היא גם מה מפריע להורים, האם הם רוצים שילדיהם לא ינחילו להם בושות. או שהם רואים ערך אידאולוגי/רוחני במצב כזה או אחר.

התשובה תהיה שונה לגמרי.

קשה לי לחשוב שהמנעות משינוי מחמת התנגדות ההורים הוא תוצר של מצות כיבוד הורים, לא רק משום שההלכה קובעת שאין כיבוד הורים בקביעת אורח חיים, אלא משום שההמנעות מובילה דווקא לתוצאה הפוכה.
בן שנטש תכנית משמעותית משום דעת הורים, יחוש כעס ותסכול ולא כבוד.
אני נתקל בבנים המרגישים לכודים במצודת ההורים וחשים לחץ גדול מכך ולא הרגשה של מי שזוכה להיות מודרך על ידי מורה דרך.
כך שגם אם זה מתחיל מהרגשה לא ברורה של חוסר רצון לאכזב או רצון חיובי לכבד את דעתם, ההמשך הוא ודאי הפוך, ואף על פי כן הבן ממשיך להמנע מאותו צעד, מה שמעיד שיש לחפש את הסיבה במניעים כמו פחד או צייתנות לא רצונית. מאיר

מתח בנדורי הוא מחויב המציאות--כל דור יש לו ראיה אחרת על המציאות. זה חל אפילו
על פרשנות התורה--ראה רשב'ם תחילת 'וישב'--לדבריו אפילו רש'י --סבו--הודה לו ואמר
שאם היה כותב מחדש את פירושו היה כותב דברים אחרים.

"הפשטים המתחדשים בכל יום" לדעתך הכוונה מתח בין דורי????????????


אולי כך מלמדים באקדמיה