איך מתמודדים עם הריבוי הטבעי?

שרפ

הציטוט הוא תזכורת למאיר, שטען קודם שהוא מכיר היטב את הציבור, אך שכח מה כתב כמה תגובות קודם לכן.

אינני חושב שיש הבדל אמיתי בין ייסוד המזרחי לייסוד אגו"י, אלא אם ניכנס לתיאולוגיה לא מדעת ונאמר שענייני עסקנות אצל חרדים (בדור הקודם) לא נעשו על ידי רבנים, בכוונה תחילה.

אין לי צורך בהפחדות. די מגוחך בעיני שאנשים קוראים לתיקונים, אבל אינם מסתפקים בהנעת תהליכים ובאופטימיות זהירה במקומות מסויימים, אלא קמים ועורקים למחנה אחר ובכך מייתרים את קריאותיהם הקודמות.

הדוק שלך שווה אשכול נפרד. לפעמים ישהגיון בהכל או לא כלום. הביקורת שלי היתה על פרט אחר. אדם בא וטוען שהחברה החרדית צריכה להשתנות, ולא סתם להשתנות אלא כך וכך וכך וכך וכך וכך. ואם זה לא קורה תוך זמן מועט קצוב מראש, אז הוא הולך.

תראה
הגישה של לעזוב אינה נכונה.

אני חובש כיפה סרוגה ואני חרדי ואתה בודאי חובש כיפה שחורה (ואולי גם מגבעת/שטריימל) ואתה חרדי.

אף אחד אינו טוען שאינו חרד לדבר ה', לכן אין מדובר על עזיבה, אלא על העדפה היכן לחיות את החיים, תוך אי התעלמות מהצד השני.

את הטענה שהחברה החרדית צריכה לשנות את גישתה לחיים זה ברור, אבל האם אדם מחוייב לחיוב בגהינום עד שהחברה תשתנה?

לכן יתכן שיהא מי שבשלב זה יהא נוח לו מסיבות נפשיות להגדיר את עצמו, בן זוגו וחינוך ילדיו כחרד"ל כי הם מספקים לו את האפשרות לחיות בצורה סבירה בלי הלחץ החברתי והנפשי של הציבור החרדי. אחרים יטו להישאר בציבור החרדי ולשלם את המחיר הנפשי כי הם כבר התחתנו ועם אשה לעיתים קשה לבצע שינויים של מעבר לחברה אחרת (בבית יעקב לא לומדים לסרוג כיפות או נכון יותר האשה מסוגלת לחשוב שבעלה הפך לחילוני כי הוא כבר לא מאמין בכתוב ביתד נאמן).