החוזרים בשאלה החדשים. יש כזה דבר?

ראשית ברכות על הפורום החדש!
עברתי, ראיתי ונהניתי,
ואני מעלה לכאן אשכול שפרסמתי הבוקר בפורום שכן.
שיהיה בהצלחה!
.
.
פעם נהגנו לפטור במנוד ראש את אלו שעזבו. בטח לא נתנו להם בבית מספיק חום ואהבה נהגנו לומר, ומי יודע אולי אף דחו אותם. לגבי חלק מהם ניתן היה להצביע גם על הפרעה נפשית ממנה הם סובלים. כל זה כמובן הקל עלינו מאוד את החיים. כי מה שזה אמר זה שאנחנו כמובן בסדר, והבעיה היא של אותו אדם שעזב.
באחרונה מתפרסמים יותר ויותר דיווחים על אנשים מוכשרים ומצליחים שעברו לצד השני של המיתרס. אני לא מכיר את הרקע שלהם כדי להעריך אם מאחורי סיפור העזיבה שלהם הייתה ילדות קשה או הפרעה נפשית. אבל העובדה שלא מדובר באנשי שוליים, לפחות לא בהווה, אומרת דרשני.
האם מדובר באנשים חלשים שלא עמדו בפני פיתויי היצר, ובכך בעצם אין כל חדש. או שמא אנו מפספסים משהו בחינוך או בדרך
מה דעתכם?

נ.ב.
מצ"ב לינקים לדוגמא העוסקים באנשים מהסוג האמור
הכוכב החדש היה תלמיד ישיבת פונביז
יקיר אנגלדר, חסיד וויזניץ שיצא בשאלה?

תוקן על ידי - עוף_השמים - 17/10/2006 11:36:36

< העובדה היא שכיום הנשירה בעולם החרדי פחתה >

יש לך נתונים שיכולים לבסס זאת?

ישנם תהליכים
לדוגמא היו גלים של חזרה בתשובה, גלים של התחזקות דתית ויכולים להיות גם גלים אחרים.

עוף השמים,  < העובדה היא שכיום הנשירה בעולם החרדי פחתה >

יש לך נתונים שיכולים לבסס זאת?

דוד מתכון ביחס לגלי הצונאמי בתקופת ההשכלה והציונות.

ה_משל, זהו לא תוצר של שינוי במחנה שומרי המצוות, ואני לא בטוח שלכך כיוון דוד

בעל, אולי תסביר מה מהות ה"תהליכים" הללו.

תהליך החזרה בתשובה שהיה כאן בעשורים האחרונים נגע בפחות מעשר אחוז מהקהל החילוני, ואילו תהליך החילון שארע אחרי התחלת ההשכלה במזרח אירופה נגע בקרוב ל90 אחוז מהקהל הדתי.

שאלתי היא, מה גרם למיעוט לא להסחף באותו "תהליך".

בכלל יש לציין שתהליך החילון לא קרה רק לעם ישראל אלא מדובר בתהליך עולמי שיהודים היו רק חלק זעום.

לדעתי, כפי שכבר טענתי כאן (בפורומים) ובמקומות אחרים, אלו ששרדו ביהדותם נגד הטבע, היו אנשים שמרנים בטבעם, פשוט שמרנות גנטית, ולכן דעתי שאנחנו הדור של שמרנים בן בני שמרנים. ויש לשער שכך בדתות אחרות שהשמרנים לא זזו ממקומם. יש שיאמרו שהירא שמים הוא השמרן ולענ"ד שברוב המקרים השמרן הוא היר"ש, והיראה והפחדה וההישארות בתוך המסעגל הדתי מדברת אליו.  

למרות שעפר אני תחת רגלי אתנחתא, המונח  "שמרנות גנטית" אינו נראה לי.
אבל כשעשוע מחשבתי, הוא מעולה.

לדוגמא: בכך ניתן להסביר למה בקרב בניהם של בעלי תשובה מצויה יותר היציאה מן הדת.
כמובן,  אין בגנים שלהם שמרנות.
משא"כ החרדי בן החרדי [צדיק בן צדיק], הינו פועל יוצא של אלפי דורות של שמרנים גנטיים.

מדי דור יעטה על עצמו הצאצא השמרני ירושה שמרנית-גנטית נוספת על שמרנותו, עד שבעוד כך וכך שנים תיווצר מציאות שאף תוכר ע"י המדע: חרדי שאין שום פגם של בעל תשובה ביחוסו, מובטח לו שהוא ובניו לעולם לא יצאו מן הדת! [ומובנת מעלת היחוס, "גזע" בל' חב"ד].

ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת מבניהם תלמידי חכמים? פשוט:  התלמיד חכם מתאפיין בזה שדווקא אינו שמרן, אלא אף חדשן ונועז [ראה למשל אודות התנהגות החזו"א בנהר, "מייקינג אוף גדול"].  ובנו שיורש את הגן הא-שמרני, בוחר לו מקצוע אחר משל אביו.

ואם נמצא צירוף נדיר של שלושה דורות תלמידי חכמים? כנראה יש בגנים שלהם משהו שמשלב שמרנות עם חכמת התורה. לכן [אם רק יקפידו להשתדך בשכמותם בלבד] אין התורה פוסקת מזרעם לעולם.

כמה גדול כוח הגנים! שמא הם הנקראים  "חלק א-לוה ממעל ממש"?
חזקה על הגנים של השמרן, שיספקו לו תשובה שתניח את הדעת גם בשאלה זו.

טוב, טוב, לא התכוונתי חלילה על משהו גנטי במובן המדעי, אלא באופי, הרי ברור שיש בני אדם בעלי אופי שמרני שהמציאות לא מבלבלת אותם. ברצוני לטעון שאין כאן בחירה מודעת כלל ועיקר. (כמובן ניתן להלביש עליו שם חלק אלקי ממעל וכדומה, אך הרי הרבה שורדים לא נראה שבתחומי הדת החלק אלקי ממעל שלהם עובד במיוחד....).

בקיצור: בכל תרבות יש בוודאי מיעוט שאינו נסחף למרות הכל, בלי להשוות חלילה אך אם אביא דוגמא קיצונית ביותר הרי גם בין שיטת המשטר המלוכנית נותרו אלו שמסרבים להיפרד מהשיטה, וכן גם היום נותר גרעין קשה של קומניסטים שמלוכדים מסביב הנושא, וכן בכל תרבות ותרבות וכן בכל שיטה ושיטה.

מדוע יש שני "חרדים" שנחשפו לחומר מרעיש ומפתיע, זה יוותר באמנותו ללא שינוי ואילו זה ייפגע? הכל תלוי באופי ותו לא.

לא טענתי שהתיאוריה בלתי נכונה בעליל, אלא שאינה נראית לי.
וכוונתי, שכנראה קל יותר להפריכה מאשר להוכיחה, וכיון שכך, עד שתוכח, נוח להשתמש בה כשעשוע גרידא.

שמא לדעתך רוב החילונים אינם שמרנים [כלומר, אילו היו מקבלים חינוך חרדי היו עצמאיים ונועזים עד כדי להמיר אורח חייהם]? לא נראה לי. אני חושב ש"מנהג אבותיהם בידיהם" באותה "אמונת אומן" [כלומר, אמונה הנובעת מחינוך] כמו החרדים וכמו שאמרו חז"ל על אחרים.

בשני המחנות, מעטים המה התוהים באמת לסיבת קיומם, אלא שבמחנה החילוני, ריקנות המעש וחוסר היעוד המוצהר עשויים להנחות את החושב לנסות משהו חדש. משא"כ החרדי, גם אם הוא חש ריקנות וחוסר תוחלת בחייו, הרי אין לו בטחון עצמי כדי לכפור במה שקיבל מאבותיו ורבותיו ובמה שהיה מוסכם על כל גדולי ישראל, ולכן מרגיע את עצמו בכך שלפחות צובר הוא לעצמו קופת חסכון לעולם הבא, על כל מעשה מצוה, קטן כגדול, שהוא עושה כאן, למרות שאינו חש בזה טעם. [וגם אם יטיל ספק, עדיין אמונתם של סובביו היא בגדר ודאי, ואילו כפירתו מעצם הגדרתה, מוטלת בספק, ולכן ברי עדיף].

ברור שזה תלוי גם באופי, ולא רק בחינוך. אבל אילו היה האופי גורם כה מכריע - והרי אופי הינו תורשתי - היית מוצא הרבה בנים של מתפקרים שיחזרו להמיר דתם, ומאידך היית מתקשה למצוא מתפקרים מקרב שלומי אמונינו. והנה למעשה, רובם המוחלט של ממירי ארחות חייהם מגיע מחוגי השמרנים.

הסיבה להבדל בין שני חרדים שנחשפים לאותו חומר, היא - כפי ששמעתי מאחד מחכמי הזמן שאולי יקרא שורות אלה - שיתכן, שני אנשים בעלי כשרון חשיבה דומה, אבל אחד מהם יחשוב אך ורק בתוך המסגרת שהוא נתון בה, ויש שחשיבתו נוטה להתפשט  גם מחוץ למסגרת. [ההבדל ביניהם בתחילת החשיבה הוא כחוט השערה, וההבדל הגדול נוצר רק בתוצאה לאחר חשיבה מרובה].

מלה"ד? לאותו יהודי שפנה לחברו בתחנת הרכבת ואמר לו: נפלאות הבורא! שנינו באים לאותה תחנת רכבת, אני נוסע לעיירה סמוכה ואילו אתה נוסע דרך אותה תחנה לוורשא הבירה.