האם וכיצד את/ה מעניש את ילדייך, ומדוע?

ידיד שלי סיפר לי שהוא עשה לילדים שלו הצבעה מה הם מעדיפים? מכה, או להסתגר בשירותים כ10 דקות..
הילדים היו חלוקים בדיעותם, אחד טען שסתירה מאוד פוגעת בו ולכן הוא מעדיף הסגרה..
השני טען שסתירה לוקחת רק שניה ואילו הסגרה זה בערך 10 דקות, אז הוא מעדיף לקבל סתירה ולגמור עם זה מהר...
מסקנה מהדברים הללו, זה תלוי הרבה ברגש של הילד וכל ילד זה משהו אחר...

ב"ה

לענין ההכאה,

גם אם יש צורך במכה מסיבה כל שהיא, כדאי לשים לב שהמכה לא תנתן בצורה של סטירה בפניו של הילד.

עדיף אם מוכרחים להכות בידו ולא בפניו.

סטירה בפנים מעליבה ומשפילה. אנו רוצים לחנך את הילד, ללמדו מה מותר ומה אסור אך בודאי שאיננו רוצים להשפילו או להעליבו.

האם צעקות מעליבות?

ב"ה

כן, אזרחי. צעקות יכולות להעליב ולפגוע. מכיר את הביטוי- "מילים יכולות להרוג"?

כאשר צועקים על ילדים, אנחנו צריכים לנטרל את הכעס על הפגיעה בנו או בישותינו כהורים. רק כאשר הצעקות יהיו נטולות פניות אישיות ומכוונות לטובת הילד הן יפעלו את פעולתן והילד לא יעלב. אחרת, ייתכן שלימדנו את הילד שאסור לעשות דבר מה אך בד בבד גם הראינו לו כיצד לפגוע במישהו אחר שלא עושה מה שרצית.

בכלל נראה לי שאין צורך לצעוק. אפשר להסביר אם תגובה מידית לא קריטית. אפשר להרים את הקול. אפשר לנזוף. אבל זה מזעזע לראות הורה שצורח על ילדו, מועך אותו עד עפר בגלל דבר לא טוב שעשה.

ראיתי פעם את אחת מקרובות משפחתי מדברת עם בנה בן החמש לאחר שחטף לאחיו פעם אחר פעם את המשחק.

היא אמרה לו כך- "תראה שמוליק, הערתי לך כמה פעמים, בפעם הבאה אצטרך להכות אותך. תדע לך שזה כואב לי מאוד ומצער אותי אם אני צריכה להרים עליך יד. אבל אם לא תהיה לי ברירה זה מה שאני אעשה. אני מבקשת שתתנהג כראוי." היא לא היתה צריכה לבקש פעם נוספת.

אני למדתי מזה רבות.

על כל פנים נראה שלמרות שמשתדלים תמיד לפעול באופן ההסברתי, ובאופן ההתראתי [התראה לפני ענישה]

בכל זאת משמע שהילדים צריכים לדעת שבקצה נמצא גם המקל שיכה בידו הקדושה, באם יאלץ את הוריו להשתמש בו.

צריך להבדיל בין דברים שילד עשה לא בסדר לבין דברים שמפריעים להורים,

ילד שלדוגמא מחטט לאחיו במגירה צריך להיענש.

אבל ילד שמתבחיין זכותו לבכות, לצרוח, לעשות רעש. הוא ילד. זו לא אשמתו שזה מפריע לך. אם מפריע לך תשים צמר גפן באזניים.

ולמה להתדיין את כל הדיונים האלה אז תיקח בורג מהקופסא, לא רוצה, כן רוצה, לא צריך להתיחס ולא לדבר כ"כ הרבה.
הילד יכול לדעת שאתה לא מרשה לו לקחת מאחיו עכשיו שיבכה ויצרח אתה הולך אותך זה לא מענין.
הכונה שאי אפשר להעניש ילד כי הוא מפריע לך.

ואגב, לשלוח ילד לחדר זה עונש פסול עם הרבה השפעות שליליות(דוגמאת נידוי וזה שעונש צריך להיות מידי וקצר ולא שהילד כבר שוכח למה הוא בחדר, ועוד).

ואני לא אגיד את דעתי על הורה שאומר לילדים שלו לבחור עונש. 

_________________

בשנים האחרונות הבינו בעולם שענישה פיזית אינה משרתת בד"כ את המטרה,
אינני יודע מה ההבדל בין ענישה פיזית לבין צעקות על הילד.

מן הסתם ידידו(?) של הרב שטארקער יעשה איזה סקר בענין הזה.

ולעצם הענין ילד מטבעו שואף לקבלת גבולות,  לעיתים רבות הוא מנסה כדי לדעת איפה הגבול והדרך להראות לו איפה הגבול היא בכל דרך שבסופה הילד יבין.

כמובן שאם הילד טיפס על השולחן ומיד אבא שלו ניגש אליו בחמת זעם ונתן לו סטירה הוא יבין, הוא יבין גם שעל כל חריגה  ולו הקטנה ביותר נותנים סטירה.
למחרת הוא יביא מכתב מהחיידר שחבר שלו לקח לו את העיפרון והוא היכה אותו נמרצות,  כמובן שהאבא יראה את המכתב ויתן לו שתי סטירות וחוזר חלילה.
אם לחילופין יטול אותו אביו יחזיק אותו היטב ויבהיר לו שהוא לא מרשה והוא נאלץ להחזיקו כך כדי שהיצר הרע יברח,   לי זה נראה הרבה יותר אפקטיבי.

אגב לא בטוח שאם התגובה היא לא בכח פיזי אבל באלימות מילולית התגובה תהיה שונה.

אני מצטרף לדעתו של המחנך הדגול חותדעת שבד"כ עונש ששולח את הילד לחדר או למקומות אקזוטיים אחרים  (ידידו(?) של הרב שטארקער), הרחק מהאבא הזועם אינו תורם לילד שגם אם עשה דבר לא טוב אפילו חמור מאוד הוא גם נפגע מעצם הנזיפה, והלא אין בכוונתינו לפגוע אלא לנזוף ולהסביר את חומרת הענין באופן שהילד יבין. אין כאן איזה מידה כנגד מידה משתולל=עונש, אלא משתולל=אסור.

איש
דבריך נראים.