| נשלח ב-27/11/2006 09:50 |
|
| |
"מערכת החינוך" או "מוסדות הלימוד"
אחת הסוגיות הבוערות ביותר העומדות על סדר יומם של אישי הציבור החרדיים, היא הפער הגדול בין דרישות "משרד החינוך" לבין המצב במערכת החינוך החרדי. אם בעבר העלימו עין במשרד החינוך מהנעשה, הרי שכיום מזמן לזמן נשמעים יותר קולות אחרים, שחלקם מוכתבים למשרד על ידי המערכת המשפטית. הדרישות הן בעיקר בתחום הכשרת עובדי ההוראה ותוכן הלימודים, כשמנגד במערכת החינוך החרדי חלה נסיגה גדולה בתחומים אלו בעשרות השנים האחרונות, ה"חיידרים" [מוסדות הפטור] התפתחו על חשבון "תלמודי התורה" [מוכר שאינו רשמי] ובאופן כללי חלה הקצנה. המצב הכלכלי של המוסדות החרדיים [ובכללם ה"ישיבות הקטנות"] גם כיום איננו טוב במיוחד, די ברור שקיצוץ או ביטול התקציבים ממשרד החינוך עלולים להיות מכת מוות למוסדות רבים.
אחת הטענות המודפסות בעיתונות החרדית כנגד דרישות משרד החינוך, משתמשת באלימות הגואה במוסדות החינוך הממלכתי בכדי לומר "מדוע אתם מנסים להכתיב את דעתכם למערכת חינוך מצליחה [אצל החרדים כידוע אין בכלל אלימות!], כשמערכת החינוך שלכם כשלה?" [קראתי את זה כעת ב"יתד נאמן"]. גם אם מדובר בטיעון לא מדוייק, נדמה לי שבהחלט יש דברים בגו. התשובה שלי לטענה זו, היא שצריך להבדיל בין "מערכת חינוך" ל"מוסדות לימוד". נדמה לי שמבחינה חינוכית ישנו יתרון למסגרות החרדיות, בעיקר בשל ערכים שכבר נשכחו בחינוך החילוני [כבוד וציות להורים ולמורים בפרט ולמבוגר בכלל], אם כי בהחלט יתכן שאם נשווה קבוצות אוכלוסיה מסויימות זו מול זו [פריפריה מול פריפריה, מעמד חברתי-כלכלי גבוה מול מעמד חברתי-כלכלי גבוה] ההבדלים לא יהיו כה גדולים. הבעיה המרכזית של משרד החינוך במוסדות החרדים אינן בשאלות "חינוכיות" אלא "לימודיות", התלמיד החרדי גם במוסדות הטובים ביותר [אולי דווקא בהם] יוצא עם חוסר ידיעה או ידיעה מינימלית במקצועות בסיסיים [אנגלית, מתמטיקה, הנדסה, גיאוגרפיה, מחשבים, הבעה בכתב ובע"פ, דקדוק], העשויים להיות נחוצים לו מאוד בהמשך החיים. בנקודה זו ברור שמערכת החינוך הכללית עדיפה על המוסדות החרדיים, הנמנעים ביודעין מהקניית מקצועות אלו.
נדמה לי שאמנם משרד החינוך צריך לחלק את התקציב לשני חלקים ל"חינוך" ול"לימודים", בחלק החינוכי יתוקצבו החרדים באופן מלא [אם כי אינני יודע כיצד מודדים ובודקים זאת?] ואילו בתקציב ה"לימודי" הם יתוקצבו על פי השקעתם והישיגיהם.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2006 18:10 |
|
| |
לדעתי, יעקב צודק בזיהוי הבעיה, אך לא בהצעת-פתרונה.
הדרישה מהמדינה צריכה להיות הגדרה מינימלית של בית ספר, ואזי תקצוב כל מוסד שעומד בהגדרה לפי מספר התלמידים.
זה נכון, אגב, לגבי גופים ממלכתיים אחרים, כמועצות דתיות ומערכות כשרות, כרשות השידור, כגלי צה"ל, ושאר הגופים בהם המדינה מפעילה שירות שהוא צרכני בעיקרו, ונשלט על-ידי המדינה מטעמים שונים.
אמנם, בחינוך זה מעט יותר מורכב. מחד, יש אחריות על המדינה שלא יגדל כאן דור בורים, ולכן ראוי שישארו בידי המדינה סמכויות פיקוח, וכן ישאר החיוב החוקי לשלוח ילדים לבית הספר. במקומות בהם גופים פרטיים לא יפתחו מוסדות חינוך, יש לחייב את המדינה [או הרשות המקומית] לעשות כן. מצד שני, אני איני מעונין ש"המדינה" תהא זו שמחנכת את ילדותי [על אף שהן בוגרות החינוך הממלכתי בפועל]. השלטון אינו צריך לחנך.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
|