אזרחי
אני עצמי הייתי מרחיב את השאלה על נטילת שכר תמורת שיעורי תורה גם לתחומים אחרים, האם ראוי ליטול שכר על עשיית חסד ומצוות אחרות? האם גבאי צדקה או פעילים בעמותות צריכים לעשות את כל מלאכתם בהתנדבות או שאין שום פגם בנטילת שכר על עבודתם?
נדמה לי שכבר העלו כאן את הצדדים השונים של העניין ואין בידי להוסיף עוד הרבה לדיון, אבל למרות זאת לא אמנע מלנסח את הדברים בקצרה. מעבר לנידון ההלכתי, צריך לבחון את הצדדים לחיוב ולשלילה. ישנה לכאורה נטיה טבעית ומוצדקת להבדיל בין עבודה למטרת שכר לבין קיום מצוות לשם שמים. איש איננו רואה באינסטלטור או חשמלאי בעלי חסד המסייעים לכל מי שסובל מסתימה בצנרת או מקצר חשמלי, אלא שנוטלים שכר על עבודתם כ"שכר בטלה". עירוב התחומים בין קיום מצוות לעבודה תמורת שכר, גורם לטשטוש ותהיה האם מדובר במצוה או בעבודה או בשניהם כאחד. הרמב"ן בספרו "תורת האדם" אסר על רופא ליטול שכר על עבודתו כיון שזוהי מצוה לרפא ואסור ליטול שכר על מצוה [כמדומני שכך גם נפסק בשו"ע], האם אמנןם אנו רואים ברופא בעל חסד שנוטל בסה"כ "שכר בטלה"? זוהי גם הסיבה שאסור ליטול שכר על לימוד תורה וכפי שפירש הרמב"ם את המשנה שלא לעשות את התורה "קרדום לחפור בה", החשש הגדול שמא יהפכו התורה והמצוות ל"קרדום" הוא גדול מאוד.
המצב האופטימלי הינו כפי הנראה שהאדם יתפרנס למחייתו מעבודה או ממסחר ובזמנו הפנוי יקיים מצוות לש"ש, אפילו מחשבה על שכר לעתיד לבוא איננה האידיאל השלם [הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס]. גדולי ישראל בכל הדורות נהגו כך, את שכר הבטלה הם דרשו כשנדרשו להתפנות מעבודתם לצורך לימוד או דין תורה. בדורות האחרונים הקלו בעניין זה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", מתוך הנחה שהמצב איננו מאפשר לאדם לשלב את שני הדברים לגדול בתורה ולהתפרנס ממלאכה. כך אנו רואים את הרבנים והדיינים מקבלים שכר על משרתם, את אברכי ה"כוללים" מקבלים מלגת לימודים, את מנהלי העמותות וארגוני החסד מתפרנסים מפעולותיהם ואת הרופאים מתפרנסים גם הם מאומנותם.
אני מסכים עם מאיר שהשאלה היא כנראה מהו עיסוקו העיקרי של האדם, אינני מצפה מאדם שפרנסתו ממסירת שיעורי תורה להתנדב בערב למסירת שיעורים, כפי שאינני מבקש משכני נהג המונית לקחת אותי טרמפ בנסיעה שהוא מבצע עבור עצמו. אבל מאדם המתפרנס מעבודה כלשהי הייתי מצפה למסור את השיעור בהתנדבות.
הצד לחיוב בנטילת שכר על שיעורי תורה הוא מחד בכדי לגרום למוסר השיעור להתייחס ברצינות ולהתמסר להכנתו של השיעור ומאידך לייקר את השיעור על המאזינים, שיקול זה קיים כמובן גם במקרים האחרים שכן המתנדב עלול תמיד להתרשל ומקבל העזרה גם הוא יכול לא להעריך את הסיוע הניתן בחינם, על כגון דא נאמר "אסיא דמגן במגן מגן שוייא" [רופא המרפא בחינם שווה חינם].
קשה לי לקבוע עמדה לכאן או לכאן בשאלה זו, אבל אני סבור שאנו יכולים לראות בבירור את הנזק העצום שבהפיכת מצוות ולימוד תורה למקור לפרנסה, לא לחינם כתב הרמב"ם בהקשר זה מילים כה חריפות: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה--הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה." ההיתרים ההלכתיים והנימוקים האחרים אינם מסוגלים כפי הנראה למנוע את התוצאה הגרועה, הרבה מן התעמולה של מפלגות אנטי דתיות כ"שינוי" התבססו על המסחור של התורה והמצוות. גם לדברי המתירים עלינו לטכס עצה כיצד לשמור על כך שהדבר יהיה רק כאפשרות בדיעבד להתפרנס ולא כדרך לכתחילה לצבירת הון, זוהי כנראה הדרך האמצעית הנדרשת וגבולותיה כרגיל אינם חדים וברורים.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
]
