דרך התנהלות ה"בנק החרדי"

אינני מבין מה הטענות נגד פייגנבוים וקופרמן.

הרי הם מלווים בפריסה ארוכה ובתשלומים, ובכך גורמים ללווה לחסוך מעט כל חודש עד שהוא משתלט על ההלוואה. כמבואר באהבת חסד לחפץ חיים.



הלוואי וכל הגמחי"ם היו נוהגים כך. איני רואה כל חסרון בדרך הזו, כל הטענות שנאמרו נגד הגמחי"ם הם רק נגד הדרך השניה, שלוקחים סכום קצוב לתקופה, והוא "הלוואה עומדת" שיש להחזירה בשלימות לאחר מכן, ואז הלווה לא הרוויח מאומה (וכבר הח"ח האריך למעניתו לבאר מדוע הלוואה בפריסה היא חסד גדול, ואילו הלוואה עומדת משאירה את הלווה עני כמו שהיה, והנה, לא המצאתם את הגלגל).


ואותו עסקן שואל "שאלת תם", מדוע הגמ"ח לא מברר כמה הלווה צריך....

שמעתי שאחד מהגמחי"ם הללו עושה בדיוק כך, מברר כמה הלווה צריך, בכלל! כלומר לא רק בהלוואה זו, וכמו כן מברר אם יש לו הלוואות נוספות והיכן, והיאך הוא מתכנן להחזיר. וכו'.


אם כל אותם "מתקנים" היו מציעים שיפורים, כגון אלו, ניחא. אבל כשקוראים בפשטות לסגור את כל הגמחי"ם, ובאותה נשימה מוסיפים שזה רק יגרום לריבוי חולי לב, אינני מבין מהיכן לקחו את הרשעות הזו, לזרז את מה שאולי יקרה פעם, ויותר סביר שלא יקרה לעולם, התמוטטות הגמחי"ם. הרי דמם של אותם אנשים בראשיכם, והרי אתם יודעים שזה מה שיקרה.


לדוגמא, אנשים שמחתנים ילדים, מגלגלים ומגלגלים. ואם יש להם הכנסה מסודרת, הסוף הוא שהם משתלטים על ההלוואה. וכל ההבדל הוא שבמקום לשלם מגיל 45 לערך עד גיל 60, את מה שהתחייבו. הרי הם סוחבים זאת עוד עשרים שנה. וכך הסכום פר חודש מתמעט יחסית. (וב"ה לאחרונה הוא חזון נפרץ שבהמשך הדרך הזוג הצעיר לוקח על עצמו יותר ויותר. ואפילו עוזרים בנישואי שאר הילדים, כמובן בעיקר מכספי מעשר, אבל לא רק. וכל זה יכול להתרחש רק כשיש הלוואת מסודרות כל כך, ואפשר לפרק כל סכום גדול לכמה וכמה אנשים בפריסה רחבה, עד שהוא מתמוסס לגמרי).

לומד

האמירה "לסגור את הגמ"חים" היא בודאי אמירה קיצונית, אני מעריך שגם אלו שאומרים זאת באים רק להביע את מידת החומרה שבמתן הלוואות לכל דורש ולא באמת להביא לסגירתם. כשפונים למנהלי הגמ"חים עם בקשות הלוואה, ישנן שתי נקודות שחשוב לברר: 1. מטרת ההלוואה - האם אמנם מדובר במטרה חשובה ונחוצה, או שניתן לוותר על הצורך הספציפי הזה? 2. יכולת ההחזר - האם הלווה נוטל על עצמו הלוואות שישנה סבירות גבוהה שיוכל להחזירם בבוא היום [גם אם מדובר על תקופה של 20-30 שנה]? לדעתי, השאלה השניה חשובה יותר מן הראשונה, היות וגם אם המטרה של ההלוואה איננה כה חשובה אין בכך סיכון גבוה לכספי הגמ"ח, אבל אם אין ללווה יכולת החזר סבירה גם אם המטרה חשובה מאוד הדבר מסכן את כספי הגמ"ח.

בכדי לבר את השאלה הראשונה, די לכאורה בהצהרה של הלווה למטרת ההלוואה. את השאלה השניה קשה יותר לברר היות והיא מצריכה מידע רחב יותר, על סך כל החובות של הלווה; על הכנסותיו והוצאותיו החודשיות; על נכסיו באופן כללי; על מספר ילדיו; על סך הערבויות שהוא חתום עליהם וכיו"ב, זוהי במידה רבה חדירה לפרטיות, אבל גם בהלוואה בנקאית נעשים הדברים כך. לדעתי האישית, במקום לדבר על "סגירת הגמ"חים" צריך לדבר על הרחבתם, שכן אם מתבררים כראוי כל הפרטים הללו אין צורך לתת ללווה הלוואות קטנות לטווחי זמן קצרים שהוא יצטרך ל"גלגל" אותם מגמ"ח למשנהו שנים רבות, אלא לתת לו הלוואה גדולה לטווח ארוך בעשרות [או מאות] תשלומים חודשיים, בדיוק כמו משכנתא בבנק וכשם שהדבר נעשה בגמ"ח המרכזי ובגמ"חים שכונתיים רבים. בשיטה זו פועלים בארגון "מסילה" שנקרא בעבר "גמ"ח סידור חובות", את הטענות נגד התנהלות הגמ"חים בצורתם העכשווית ניתן לשמוע אצלם באופן ברור ביותר.

היות ודובר באופן ספציפי על שני גמ"חים, "אהבת חסד" של הרב קופרמן והרב יפה ו"תורת חסד" של הרב פייגנבוים, אתייחס אליהם במיוחד. את חששותי על עתיד הגמ"חים פרסתי בפני שניהם בהרחבה, ואף כתבתי על כך חוברת מיוחדת בה פרטתי את המעלות והחסרונות בהתנהלות הגמ"חים עפ"י מקורות תורניים וחשיבה ריאלית, בה כללתי גם הצעות להתייעלות. שניהם שיבחו את צורת הגשת הדברים אבל נחלקו בהתייחסותם להצעות המעשיות, הרב פייגנבוים רצה לאמץ אותם ככתבם וכלשונם ואילו הרב קופרמן דחה אותם בשתי ידיים, בנימוק שאל לנו לחדור לפרטיותו של הלווה ושלא זו הדרך לעשות חסד.

בנוגע לשאלה, האם החשש לקריסת הגמ"חים הוא בסבירות גבוהה או נמוכה או שכלל אין חשש כזה? אני סבור שצריך להרחיב יותר את הדיון בעניין, אולם בכל מקרה ברור שכל עוד אין לנו נתונים מתוך הגמ"חים קשה לענות על כך תשובה ברורה. הממצאים של הרב קופרמן על 99% החזרים אינם רלוונטיים לעניין, היות והשאלה היא כמה חוזרים מהכנסות וכמה מהלוואות חדשות? מה הם הסכומים הגלובליים שהלווים חייבים לכל הגופים גם יחד [גמ"חים, בנקים, אנשים פרטיים]? האם היקף החובות של אנשים פוחת או עולה? האם סכום ההפקדות בגמ"חים כולם נמצא בעליה או בירידה? מהו הסיכוי למשיכה גדולה מדי של פקדונות? וכדו' שאלות יסודיות וחשובות אחרות הכלולות בכל התנהלות הבנקאות. כשבדקתי את הדברים עם אחד מחשובי הכלכלנים בארץ, הוא נבהל רק מעצם האפשרות התאורטית שהגמ"חים עשויים לקרוס בבוא היום, בפרט כשאין לאיש מושג על היקף הפרשה.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

עוד לפני המשך הדיון בנושא, מה פירוש "הרב פייגנבוים רצה לאמץ את ההמלצות ככתבם וכלשונם", וכי מי מונע בעדו?

ואגב, שמעתי שטביעת העין של הרבנים קופרמן/יפה אינה ניתנת לערעור, הללו שומעים את הלווה חצי דקה, מחליטים על סמך טביעות עינם כמה לתת לו (מעבר לערבים, כמובן) ואי אפשר לערער על כך. או שהלווה מצליח להשיג את אימונם מייד, או שלא.

כמובן שכל העוסק בענייני כספים יתמה מאוד על התנהלות זו, מאידך, כנראה שטביעות עינם הוכיחה את עצמה. וגם הטרטור בבנקים לא תמיד מוצדק.

מאחר שטרחו כאן כל כך לשבח את הבנקים, ברצוני לצטט אימרה שראיתי רק אתמול באיזה עלון אינטרנטי נידח, "הבנקים נותנים לך מטריה כשהשמש זורחת, ומבקשים אותה כשיורד גשם", ועוד שם: "הבנקים נותנים לך כסף רק בתנאי שתוכיח שאינך זקוק לו".

זו אינה (רק) אימרה מבדחת, המצב הוא שאדם עשיר יכול לעשות מיליונים מהלוואות בתנאים טובים, כשרק חלק מן הרווחים ילכו להשבת הקרן. אך אדם שיש לו רעיון או עיסקא טובה ואין לו אגורה להתחיל, לא יוכל לעולם להתרומם. (למרות כל המט"י למיניהם).


אני סבור שהחברה החרדית צריכה להתגאות בכך שלאנשים קל יותר להשיג כסף בכל רגע נתון, ואין זה משנה מהי המטרה. אם לצורך רווחים ועסקים (ובתנאי שאינם פזיזים) ואם לצורך נישואי ילדים.


אבל, וזה אבל גדול! צריך לדאוג שהעובדה שהכסף קל להשגה לא תגרום לאנשים שאינם מחושבים לשקוע בבוץ שאחריתו מי ישורנו, בקיצור, יש לעשות מיקצה שיפורים רחב ככל האפשר, כדי לא לסכן את כספם של המפקידים. אני חושב שהגמחי"ם החדשים יותר מודעים לענין, הן להלוואות בפריסה, כמו הגמ"ח המרכזי (שדורש ערבים לפי גודל ההלוואה, מה שלא ידוע כל כך. אם למשל מישהו מקבל 30,000$ עליו להביא ששה ערבים! כדי שכל אחד יוכל להחזיר 5000$ במאה תשלומים אם יווצר הצורך), והן למטרת ההלוואה.

ועוד אגב, בתור לגמ"ח של הרב נויבירט עומדים הרבה מנהלי מוסדות וכדומה. מה תציע לאדם כזה, שלפתע פתאום עיכבו את תקציבו לחודש זה בגלל שגיון חדש של דה הרטוך, ומחר עליו לשלם משכורת. לקחת הלוואה בשוק האפור? כמה טוב שאפשר לקבל 30,000$ לחדשיים, עד שהכסף מהמדינה יגיע.

לומד

בכדי לממש את ההמלצות נדרש שיתוף פעולה מירבי בין הגמ"חים, שיעבירו מידע ביניהם על לווים מסויימים שחייבים סכומי כסף גדולים ושאין להם יכולת החזר סבירה. הרב פייגנבוים ניסה להוביל מהלך משותף ולא עלתה בידו, גם הניסיון שלו באופן עצמאי להתחקות יותר על פרטי הלווה לא עלה יפה, כנראה בשל העובדה ששאר הגמ"חים לא נוהגים כך. שנה לאחר מכן ניסה לפעול בעניין זה הרב הרצברג, אולם גם הוא ניתקל בהתנגדות של חלק ממנהלי הגמ"חים. כדאי לציין שהרב מאיר קסלר הצליח לדאוג שהגמ"חים בקרית ספר יעבירו מידע ביניהם על לווים בעייתיים.

היות והזכרת את העניין של מנהלי המוסדות, אני סבור שאמנם צריך להתייחס גם לכך. חלק גדול מההלוואות הגדולות איננו לאנשים פרטיים אלא לארגונים ומוסדות שונים, לא תמיד מדובר על הלוואה קצרת טווח שאמורה להיפרע מתקציב ממשלתי או מתרומה ידועה מראש, אלא מדרך התנהלות קבועה של שקיעת המוסד בחובות. חשוב להבדיל בעניין זה בין מוסד בעל נכסים שבמקרה הכי קיצוני ניתן יהיה לגבות את החוב מהם, לבין מוסד שאין לו שום מבנה ושסגירתו עלולה חלילה להוריד לטמיון חובות אדירים. אני חוזר וטוען שאמנם ישנו קושי רב להבדיל בין הנזקקים להלוואה וראויים לה, לבין אלו שמסתבכים בחובות ומאבדים ממון אחרים, אבל אין בכך נימוק להימנעות מכוונת מבדיקה כזו. באשר לאינטואיציה של מנהלי הגמ"חים, אני מרשה לעצמי לא להשתכנע מכך.

חשוב להבהיר שהבעייתיות איננה רק בהלוואות דרך הגמ"חים, אלא גם בכל הלוואה הניתנת לחברים קרובים ומכרים. אם המלווה איננו יודע את הפרטים הנחוצים על הלווה, כמו היקף חובותיו ויכולת ההחזר שלו הוא עלול לאבד את כספו. הניסיון מלמד שההלוואות הללו מסוכנות הרבה יותר מאשר ההלוואות בגמ"חים, מפני שלגמ"חים יש יתרון גדול בגביית חובות. הרב סלונים טוען שרק עשירית מההלוואות נעשות בגמ"חים והשאר באופן אישי לקרובים ומכרים, עצירת הגלגל עלולה כמובן להתרחש גם שם חלילה.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

מה עוד יש לכם לומר על מסילה?