''מוטב ותיקלקל ר''ה ולא יתקלקלו כולהו מועדות''

מעת לעת אנו עדים לתקנות ציבוריות העולה מבית מדרשם של ''חכמינו'' ע''מ לשמור על טהרת המחנה.
איני מביע את דעתי ביחס לגדרים הספציפיים שנתקנו במהלך השנים האחרונות, כמו בתחום צניעות האשה: האיסור ללבישת פריטי לבוש מסויימים או בעניין פאות הנכריות, הטלפונים הכשרים, מחשבים ביתיים. וכו' אין ספק שיש לדון עליהם בכובד ראש. העניין שאליו אני מפנה את תמיהתי הוא למאקרו! טבע אנושי הוא ''שככל שתהדק יותר את החגורה החגור יתיר את עצמו'' אתייחס לדוגמה קלאסית הקשורה לקהילת גור. ידוע על קיומם של גדרים בחצר גור בייחוד בנוגע לבינו ובינה, בשיחות מזדמנות שהיו לי עמם התרשמתי על קיומם של יצרים מעבר לנורמות המקובלות, (עניין סובייקטיבי לחלוטין). או תוצאות חינוכיות שליליות נמצאו בעיקר בקבוצות רדיקליות ורבים יכולים להעיד על כך (למרות היותם עדיין בלבוש החיצוני).
אני תוהה האם לא עדיף לאפשר מרחבי מחשבה והאיסור יבוא מתוך הכרה אישית בתחומים השונים.
האם לא מצמיחים דור של נעדרי מחשבה עצמית וכל מעשם ופעולתם נובעת מתוך צייתנות ומתוך מוגבלות שכלית?

רק היום למדנו בדף היומי בר''ה, שמוטב לעבר את אלול ומתוך כך תקלקל ר''ה שלא עשהו כהלכה ולא יתקלקלו כל שאר המועדות כלומר ולא יפסידו את התועלת שיש בשאר המועדות שיפלו בימים הרצויים כתוצאה מזה שמעברים את אלול. כמו''כ יש מושג הלכתי '' חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה''

באנלוגיה זהירה אני מפנה אליכם את הדיון, האם לא מוטב להתיר הרצועה מעט כדי שלא נחוש בוז לשאר התקנות שיש בהם כדי להביא תועלות לציבור?

_________________

מני