הישיבות הגדולות כמודל לכל החיים

מה רב השוני בין הישיבות לאוניברסיטאות.

בעולם הישיבות מנסים לבנות בחור ולקבע אותו בצורה כזו שישאר אחיד במשך כל ימי חייו.

באוניברסיטאות מנסים לתת לסטודנט כלים שבהם הוא יוכל לפרוץ לכל הכיוונים.

חיים 
איני מבין מה אתה מציע? שנעבור ללמוד מדעי היהדות ברחוב איינשטין? או כוונתך שעלינו לאמץ מודל אונברסיטאי ללימודי הקודש? או שסתם עצם ההבדל צריך לעורר אותנו, אבל לא לשנות את המודל הבסיסי של הישיבה אלא רק את האידאולוגיה הקבענית? 

במקור לא רצו שהישיבות יהיו בתי חרושת לציון ולתעודה, אלא מקום להתעלות רוחנית. אז המימסדיות של האקדמיה נתפסה כחסרון. לכן הקניית הידע בצורה הפשטנית לא עמדה על סטנדרטים מסויימים.
אבל אלו היו סלובודקה ומיר האליטיסטיות במאה הת"ר,
לא מוסדות המוניים כשלנו.
אני מסכים  שאם אנו רוצים לחדול מהניוון הנ"ל לא יהיה מנוס בסופו של דבר אלא לאמץ מודל השגי דומה לאקדמיה (בעניין זה) בישיבות הגדולות.
 

_________________

במקור (אם אני טועה תתקן אותי כי אתה בקי יותר ממני בהיסטוריה), כן היתה מטרה להקניית ידע, וכך פעלה ישיבת וואלוז'ין. בתקופת ההשכלה, הותאמו שיטות לימוד מסויימות המתאימות לזמן, אך לא לגמרי נשכחה המטרה העיקרית של הקניית ידע לתלמידים. 

הקטע האחרון של דברי בא לומר כי יש לקחת מהאוניברסיטאות את הדברים הטובים שלהם, אבל לא בכרתי את האוניברסיטאות (לתלמוד תורה בלבד) ע"פ הישיבות.

סליחה אתה צודק, 
מטרה להקנות ידע - ודאי.
התכוונתי לומר שלימודי תעודה מקצועיים לרבנות עוררו מחלוקת בשעתו - כידוע בפרשת הסמינרים לרבנים. יש שיאמרו שזה היה רק בגלל הגוון של "רב משכיל מטעם" אבל זכורני שראיתי אי אלו מכתבים מהתקופה (ואיני זוכר מה ומי) המתארים את הישיבה כמקום של "תורה לשמה" שלא תכיר מסגרת מוגדרת לסיים "חוק לימודים".
זה לא היה רק מאבק בין "קידמה" ל"שמרנות", אלא גם בין פרגמטיות לרומנטיקה.
וכאמור כל זה נוגע לאנשים שהיו באמת רומנטיים, במאה אחרת ובארצות אחרות, והישיבה היתה בשבילהם מקום מסירת הנפש עד דם התמצית.
ואידך זיל גמור 

אני יודע - הרומנטיקה הזו לא מתקיימת היום. או שהיא בטלה באלף.
ובכל זאת: אם "נאקדם" את הישיבות למסלולים קבועים. היכן יהיה מקומה של רומנטיקה זו, שהיא חלק מהאתוס הליטאי ואולי היהודי בכלל.
(אני יודע... אני יודע ... הרמב"ם אמר שיש גבול ללימוד וכו' אבל הרמב"ם גם לא אכל געפילטע פיש. אנחנו לא תופסים את היהדות בדיוק באותה צורה) 

האם רומנטיות נלהבת כזו מתאימה לכל אדם?

חלילה

ועל כך נתכנסנו כאן

אלא שהיא מתאימה לחלק גדול מבני האדם בגיל מסויים ולחלק קטן בגיל מבוגר יותר. ובמידה רבה זו הנשמת חיים של האומה בכללה (או עכ"ם כך היה אמור להיות).
ואת זה חבל לאבד,
ואם "איקדום" ישיבות פירושו סתימת הקבר על רגש זה, את המעדר לקיום מצוה זו הייתי אוחז בידיים רועדות.

לאור קריאתו של ב"צ כהנא להעלות נושאים אפשריים לדיון. אני מעונין להעלות נקודה מסוימת שלדעתי יכולה לעזור להוציא את המערכת מהניוון המתמשך.
בעולם המודרני המבנה של הפרדת רשויות שהוא מאבני היסוד של השלטון הדמוקרטי,קיים בכל אוניברסיטה וכל גוף ציבורי.בכל גוף ציבורי כיום דורשים מההנהלה לנסח ולהגדיר את יעדיה, ואח"כ ישנו גוף מבקר שיושב לחקור את ההשיגים בצורה אוביקטיבית.
מלבד זה לגופים חיצוניים מותר לפרסם מחקרים על האוניברסיטה מה שבציבור שלנו כמובן אסור בתכלית האיסור. אצלנו מקפידים לשמור על הכביסה המלוכלכת בבית ולהחנק איתה.
 גם המינויים לכל גוף ציבורי כיום ישנו מאמץ שהוא יהיה אוביקטיבי ע"י התאמה לקריטריונים ברורים ובחירה ע"י גופים חצי חיצוניים.בישיבות על אף שהם הגוף המשפיע ביותר מבחינה ציבורית והם מתוקצבים מכספי הציבור או מתרומות המיועדות למטרות ציבוריות בלבד,בכל זאת הישיבות מתנהלות כעסקים פרטיים.(משפחתיים שכל אחד מגן על השני)
גם עסקים פרטיים שאין עליהם ביקורת עלולים לקרוס, אבל שם יש עוד את המוטיבציה להצליח,בישיבות המוטיבציה להצליח של בעל העסק-ראש הישיבה אינה אותה הצלחה שאנחנו הציבור רוצים לראות ולכן לא מספיק לנו שהוא מעונין צריך להקים מערכות ביקורת שקופות בתוך הישיבות ואולי מערכת אחת לכל הישיבות ששם ינסחו ברור מה המטרות והאם אנו עומדים בהם.
למערכת ביקורת אין שיניים אם הציבור לא מעודכן מה קורה שם ולכן דבר זה גם מחייב שינוי רציני למדיניות העיתונים החרדיים.  

היולי
זכור לך ביטוי בסגנון קריטריונים שמיטריונים?

בעל בעמיו!
אינני חושב שההחלטות האלו באמת מגשימות את עצמם לגמרי אבל נראה לי שבסופו של דבר במבחן התוצאה מוסדות שמתנהלים בצורה כזו מצליחים להתיעל יותר מאחרים