| נשלח ב-10/2/2007 18:57 |
 |
| |
צ'אוטנג
כתבת "עד לימות הגר"א היה מקובל שאין לאדם להחמיר כלל, מפני דחיישינן ליוהרא. הגר"א חידש שכיום לא חיישינן ליוהרא."
הצחקת אותי...
נכון שהגר"א חידש, במובן מסוים, את ההחמרות במה שכינה "לב העברי" באשכול אחר "ההלכה הישירה והלא מתחכמת". אבל לומר על אלף שנה של קבוצות ויחידים שנהגו בנהגי החמרות חסידויות ופרישויות, שהגר"א במובן מסוים אפילו התנגד להן, שהם חששו ליוהרא? תמהני...
[ראה ערך מקובלי פרובנס, חסידי אשכנז, מקובלי ספרד עד האר"י וממנו ביתר שאת גם באשכנז, רבבות מנהגים "חסידיים" וקבליים להמונים. בלי חשש יוהרא, אה?]
למה מנהגים קבליים להדיוטות אינם בגדר יוהרא?
_________________
"שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר".
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2007 21:01 |
|
| |
יעקב135:
לפני הגר"א היה מקובל שרק בעל נפש יכול להחמיר. הגר"א חידש שאפילו אדם פשוט זכותו להחמיר.
ומה שכתבת, "מקובלי פרובנס" נדמה לי שהתבלבלת. הלא מפרובנס יצא החרם על הקבלה מאת ר' משולם בעל ההשלמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 09:07 |
|
| |
שוטנג
וזה חלק מתהליך שבירת הקהילות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 10:46 |
|
| |
שוטנג
המקום הראשון בו מתועדת הקבלה באופן היסטורי הינו פרובנס. המקובלים הידועים הראשונים הינם הראב"ד הראשון, רבי עזריאל, ר"י סגי-נהור ובני חוגם.
החרמות עליהם אתה מדבר הינם כמעט מאתיים שנה אחרי כן.
ולעניין: הבל הבלים! מאז ומעולם כל צרוע וכל זב שרצה יכל ללבוש איצטלה של חסידות ופרישות ולקרוא לעצמו "בעל נפש", וגם עשו את זה..... כל הדיוט החליט על מנהגים קבליים, בגדי לבן, סיגופים ופרישויות, מנהגי חומרות וכו'.
אתה מערבב בין שני סוגי חומרות. בין חומרות "חסידיות", שהיו ועודן נפוצות בכל מקום בכל זמן ובכל מעמד, לבין חומרות של ההלכה ה"לא מתחכמת" שחידש הגר"א, ועדיין (לצערי......) נתקלות באיבה, חשדנות, וגלגולי עיניים צדקניים של "יוהרא" ו"אל תהי צדיק הרבה"....
_________________
"שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר".
|
|
|
|
|
