|
|
| נשלח ב-8/3/2007 22:10 |
 |
| |
ר' גדליה אכן היה סגפן, אולם מצד שני העריך את הנאות העולם. הוא התעקש שלחם עם רוטב דג הוא המאכל הכי טוב בעולם כי כך כתוב בחז"ל (אני לא יודע המקור). אהב לטייל בעולם, לראות אומנות, להתפעל מהבריאה ומהטבע, אהב מוסיקה יפה. מצד שני הוא הסתפק במועט הבסיסי ביותר. עד לסוף ימיו כמעט לא היה לו טלפון. הריהוט בבית היה מיושן. קשה לי להצביע על קו עיקבי בגישה שלו להנאות העולם. אולי מישהו אחר יכול לעשות את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 00:35 |
|
| |
כתוצאה מכך שאני בנאדם יש הנאות שאני מאוד אוהב, אלא שאינני מצליח לשבץ אותן במקום הראוי להן במערך הכולל של השקפת העולם שלי, (המתוסבכת לחלוטין...), אין כאן עניין של טעם או דבר אינדיווידואלי שלי כאדם ספציפי, אני פשוט לא מצליח להבחין בחיוב של זה כל עוד זה אינו ערך או מוביל לערך,
אפשר להתווכח עד מחרתיים האם האקסיומה שאחד ועוד אחד שווה שניים היא נכונה או לא, כמו כן גם כאן כל אחד יכול לבוא ולומר שהוא לא מצליח להבין מה רע ביפי העולם והנאה היא דבר נשגב וכו' וכו', אני בשכלי הדל לא מצליח להבין מה חיוב יש בזה כל עוד זה לא מוביל לדברים ערכיים,
(צ'אוטנג,
אולי הוא פשוט עשה את מה שהוא הרגיש איתו הנאה ולא התבהמות והעניין אינדיווידואלי לגמרי),
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 10:58 |
|
| |
שוטנג
רמב"מיסט אמיתי אמור להיות סגפן, למרות שהרמב"ם דבר על דרך האמצע, הרי כל מטרתה היא שהאדם לא יופרע בקנית הדעת, אבל גם הרמב"ם מצטט את המימרא שחורבן הגוף תיקון הנפש.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/03/2007 10:58:51
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 12:52 |
|
| |
בשבח האכילה
גוונא ענית לעצמך הוא עשה מה שהרגיש איתו הנאה. וכבר כתב הגר"א שהצדיקים גם האכילה וכל מעשיהם הוא לש"ש (ביאור למשלי,י,טז, ע"ש). וגם התורה אומרת בכל מקום למען ירבו ימיכם, והסירותי מחלה מקרבך, ואכלת ושבעת וכו וכו. וזה שכר על מצוות, לא סתם הנאה בעלמא.
תוספות מסכת כתובות דף קד עמוד א
"לא נהניתי אפילו באצבע קטנה - דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו ומייתי הא עובדא דרבי. " - הנה כתוב מעדנים, ולא סתם אוכל. אוכל זה דבר חיובי, כמובן כשהוא לש"ש. ומה זה לש"ש - כמו שכותב החזו"א על בטחון, שרבים נשתבשו בביאור המושג, עד שיש כאלו שזמרת הלש"ש תמיד על דל שפתיהם - ומבפנים ריק, אבל האמת לש"ש זה אומר שזה חלק מכל החיים שלך ולא גורם לך צער, כי אם אתה לא מרגיש שזה לטובתך לאכול - ואתה מרחם על המזוכיסטיות שבך - סופך כשאול שרחם על אכזרים ולבסוף נתאכזר על רחמנים, וכך גם אתה תתאכזר לדברים טובים בגלל שאינך נהנה מהאוכל.
ויותר מכך שלמה המלך אמר: גומל נפשו איש חסד - אפילו כשאתה עושה חסד ונותן מעצמך - וכן אני מוסיף: גם כשאתה עובד את ה' - הכל זה למען עצמך, תמיד נשאר איזה פינה בסיסית של אגואיסטיות שהיא ניהלה את כל המהלכים הכי טובים ואציליים שעשית ואין טעם להתכחש לזה.
ואלו דברי הגר"א על הפסוק:"גומל נפשו איש חסד, כלומר מי שגומל חסד לבריות הוא גומל חסד לעצמו כי גם אחרים יגמלוהו חסד וכן הקב"ה ישלם גמולו (וכמ"ש - גמולו זה לפעמים גם הנאות העולם הזה. ג.ור.) ... ועוד "גומל נפשו איש חסד" כלומר איש שכל מחשבותיו (דגש על מחשבותיו, ג.ור.) לגמול חסד ולעשות מצווה, זה האיש אפילו מה שגומל לנפשו, כלומר שאוכל או שאר דבר שיש בו הנאות הגוף גם זה נחשב לו למצווה כי כל כוונותיו לש"ש, ולכן כל אכילותיו גם כן מצווה והן נחשבות כקרבן (הנה אפילו הקב"ה נהנה מאוכל ומריח ניחוח:), ג.ור.). "ועוכר שארו אכזרי" אבל מי שעושה מעשים זרים וכל מה שעושה להנאת גופו הוא רק למלאת תאוותו (שים לב לחילוק - יש "הנאה" ויש "תאווה", הנאה זה בחלק החיצוני של המעשה, אבל תאווה זה החלק הפנימי, ומי שאצלו המעשים החיצוניים הם במחשבה רעה - בתאווה, אז הוא הרשע המדובר כאן, ג.ור.) לכן הוא "עוכר שארו" ולא די שאינם נחשבים לו למצווה אלא עוכר את שארו והם הקרומים המתאווים...."
לפני כמה זמן דברתי עם מישהו על איזה פילוסופיה, אח"כ ראיתי שיש לה גם מקור ברמב"ם - מה שאמרתי שהרע והרשע כל עניינם זה העדר, העדר חסד העדר עבודת ה', וגם העדר הנאות העוה"ז. הנה תוכל לראות - בעמוד הראשי של הייד פארק (בהנחה ובתקווה שמותר להזכיר פה קישורים שאינם דרך מסורת, אחרי שאת ***"* אסור להזכיר:)) שאיזה שחקנית כמדומני ניסתה להתאבד כי כל הרעיון של אנשים כאלה זה העדר, וההעדר הכי גדול זה המוות, הנה אפילו נשמתו של משה לא רצתה להיפרד ממנו וללכת לעולם הרוחני - יותר טוב לה בעולם הגשמי. אח"כ הוא שאל אותי אתה רעב? (הוא חשב שאני מתבייש להגיד) אמרתי לא: למה שאני אתבייש, לא לאכול זה העדר. אז הוא אמר: תאכל כל היום! אמרתי לו, כך יהיה לי העדר של דברים אחרים - לימוד, מחשבה, וכו' וכו' כל דבר שאינו אכילה - ואצל אדםרציני יש הרבה דברים כאלו.
גוונא, אמנם רק עכשיו נגמר פורים ובכל זאת - בתשעה באב תלמד מגילת איכה - ותראה שירמיהו לא מתלונן לא על ביטול התמיד ולא על כל מיני חסרונות רוחניים אחרים - הכל על דברים גשמיים, וגם כשמידי פעם הוא נזכר בחטאים - זה בדרך אגב ומוזכר כגורם לבעיות הגשמית, ולא כבעיה מהותית. למשל "צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי - שמעו נא כל העמים וראו מכאובי - בתולותי ובחורי הלכו בשבי". ומכיוון שכתוב שמע האמת ממי שאמרה - תשתדל לקבל דברי אמת אפילו מליצן כמוני שכותב ב"שבח האכילה". אם לא תצליח, לפחות תשתדל, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וכדלעיל (בהמשך דברי הגר"א שלא ציטטתי).
תוקן על ידי גדוראובן ב- 09/03/2007 13:38:32
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 12:57 |
|
| |
ועוד מה אתה חושב שהמטרה זה לעבוד את ה'? זה מטרה זמנית, יש מטרה מעליה והיא העוה"ב, ושם אין לא זכות ואל חובה, ואפי' לימות המשיח נדמה לי שיש דעה שמצוות בטילות לעת"ל. אז אכילה זה זמני יחסית לעבודת ה', ועבודת ה' זה זמני יחסית הנאה של העוה"ב, וכן הלאה - כי גם בעוה"ב יש דרגות, שכידוע הצדיקים שמתו נקראים מהלכים, כי הם הולכים ומתקדמים ללא הפסקה, ונדמה לי שזה כתוב גם איפשהוא ברמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 14:33 |
|
| |
לדעתי אתם סוטים מהנושא ובגדול , שהנאות אינם מובילות לשום מטרה ראיות בנאליות כמו ר' גדליה איזמן לא יוכיחו לכאן או לכאן , אנסה להגדיר אתהשאלה בצורה יותר אופרציונלית , נולדנו לעולם בשביל מטרה , דבר זה מחייב את השכל האנושי , בן אדם שואף למטרה אישית דבר זה מחייב את התובנה האינדיבידואלית , אך נולדנו גם לתוך גוף אשר סופג הנאות רוצה אותם ותאב להם , לומר שכל זה מטרת היצר הרע , הוא דבר אבסורדי , שכן לעולם לא נידע דבר בלי השכל ואיך נוכל לשלול דבר שהשכל אינו טמון בו כמו ההנאות , לכן אם נצא מתוך נקודת הנחה שאכן השכל הוא השולט , נוכל לדון רק האם ההנאות מתנגדות לשכל , אך לעולם לא נוכל לדון בצורך קיומם בגלל שהם נעדרות שכל , לכן הדבר מחייב להביא ראיות או מדעיות או לוגיות לסתירת השכל מול התאוות ,
זה בכול אופן השאלה לדעתי ,
תוקן על ידי frroeyr ב- 09/03/2007 14:34:22
כולם ללא יוצא מן הכלל מאמינים בטוב וברע , והראיה שהמושגים האלו, עדיין קיימים במילון
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 15:29 |
|
| |
פרויאר,
אני חושב שדבריך ש"דבר זה מחייב את השכל האנושי" וכל שאר ראיותיך השכליות קצת מוטות,
אני הייתי מגדיר את זה ש"דבר זה מחייב את הצורך הנפשי האנושי",
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 15:44 |
|
| |
פרויאר
אתה כותב שנולנדו בשביל מטרה. אמת. ומי נתן לנו או קבע לנו את המטרה הבורא= אלוקים.
ואכן בספר בראשית ספר בריאת האדם אלוקים מתיחס לנושא, וכותב בתורתו הקדושה, כדלהלן.
בראשית פרק ב
טו) וַיִּקַּח יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
(טז) וַיְצַו יְדֹוָד אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:
אתה מכיר ציווי אחר של הבורא? למטרת בריאתו של האדם? האם בתורה הא--ל קבע מטרה אחרת. מאשר לעבדה ולשמרה? לעבד את האדמה ולו את הא--ל. לפתח את יצירתו =העולם?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2007 16:25 |
|
| |
ירוחם
 שכוייעח
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2007 15:52 |
|
| |
התורה לא התעלמה משום תכונה מתכונותיו של אדם, "על כל פרטי תכונותיו", ובכל תכונה ניתן להשתמש בצורה חיובית, וכשאדם משתמש בהם והם מסיבים לו הנאה זה לא נוגד את חוקי התורה במאומה.
התורה רק נתנה לנו ספר חוקים איך לנהוג עם תכונותינו בצורה מאוזנת..
חכמי המוסר וכו' נתנו לנו עצות ופעמים גדרים איך להישאר מאוזנים כמו שהתורה רוצה מאיתנו וכמו שכתוב ברמב"ם שפעמים אדם צריך לקחת את הדרך הקיצונית כדי לאזן את טבעו ואח"כ ללכת בשביל הזהב.
דרך התורה היא שביל הזהב שהיא נותנת מענה "לכל תכונותיו" של אדם
_________________
|
|
|
|
|
