משולחן המערכת - איך גורמים לקוראים להיות כותבים

כאשר רוצים לכתוב חיבור כלשהו, ראוי קודם כל לסכם לעצמך במשפטים קצרים על מה בעצם אתה רוצה לכתוב. אם לא עושים כך מה שבדרך כלל קורה הוא שצוללים ישר לכתיבת החיבור ואז פשוט "הולכים לאיבוד". לכן ראשית יש לחשוב על הנושא שעליו אנחנו רוצים לכתוב, ואז לכתוב כמה משפטים קצרים שבהם טמונים הרעיונות העיקריים. לדוגמה, נניח שאני רוצה לכתוב חיבור על הנושא "כתיבת חיבורים". אני חושב על הנושא ואז מחליט לכתוב על הרעיונות הללו:

א. כתיבת חיבורים היא אמנות אמיתית.

ב. חשוב שכל אדם ילמד כיצד לכתוב חיבורים בצורה נכונה.

ג. מאוד מצער לראות אנשים משכילים ובעלי משרה רמה שאינם יודעים כיצד לכתוב נכון.

ד. בעבר אנשים ידעו כיצד לכתוב בצורה יפה, כיום מעט מאוד אנשים יודעים כיצד לעשות זאת.

בארבעת משפטים אלה נמצא למעשה החיבור כולו. כמובן שיש לסדר את המשפטים בסדר הגיוני, לראות שכיסיתי את כל הדברים שעליהם אני רוצה לכתוב, ושלא חזרתי פעמיים על אותה טענה. אולם ברור שהדברים יותר מדי תמציתיים מכדי להקרא בשם "חיבור". לכן עלינו לקחת את המשפטים האלו ולהרחיב אותם. יש כמה דרכים לעשות כך, ולאמתו של דבר זה מה שמבדיל בין חיבור מוצלח לחיבור שאינו מוצלח.

1. הנמקה

חשוב מאוד שלא לכתוב שום טענה ללא נימוק, מפני שכאשר אנחנו כותבים משהו אך לא כותבים מהי הסיבה לאותה טענה, אנשים לא יקבלו את הטענה שלנו. רק אדם בעל סמכות יכול לצוות דברים בתור "גזירת הכתוב", אולם הואיל ואנחנו רוצים לשכנע את הקורא באמיתות דברינו, ומן הסתם הקורא הממוצע לא רואה אותנו בסמכות שכל דבריה היא בבחינת "תורה מסיני", עלינו להסביר את עצמינו ולתת נימוקים מוצלחים לטענות שלנו.

יתר על כן, אם אנחנו כותבים משהו ללא הנמקה, הקורא לא יכול להגיב לדברינו בצורה עניינית, הוא לא יכול להקשות על הדברים, או אף להסכים איתם, משום שהוא לא יודע מהי הסיבה האמיתית שאנחנו טוענים את הטענה שלנו.

יושם אל לב, כי מה שעשיתי כרגע הינו למעשה הנמקה. בתחילה כתבתי "חשוב מאוד לא לכתוב שום טענה ללא נימוק", אך לא כתבתי שום סיבה לכך. לאחר מכן הסברתי מדוע באמת צריך לנמק כל טענה והבאתי שתי סיבות לכך, כדי שהקורא יקבל את דברינו, וכדי שהוא יוכל להגיב לכך בצורה עניינית.

נחזור כעת לחיבור שאותו אנו רוצים לכתוב. משפט ב' הוא "חשוב שכל אדם ילמד כיצד לכתוב חיבורים בצורה נכונה". משפט זה הינו משפט בלתי מנומק. מדוע באמת חשוב שכל אדם ידע כיצד לכתוב ? לפיכך עלינו להמשיך ולהסביר אותו, למשל: "כולנו צריכים מדי פעם לבטא את עצמינו דרך כתיבה, במיוחד כיום כשהשימוש באינטרנט מאוד רווח ורובינו משתמשים בו לשם שליחת דואר אלקטרוני, כתיבה בפורומים שונים וכיו"ב. כמו כן במסגרת הלימודים בבית הספר ובאקדמיה אנו מוכרחים להשתמש ביכולת הכתיבה שלנו לשם כתיבת חיבורים ועבודות."

כדי לתת סיבה לטענה נוהגים להשתמש במילים: מפני ש, משום ש, הואיל ו, בגלל (ולא בגלל ש ..., אלא בגלל דבר מסויים)

2. הסברה

טעות מאוד נפוצה בקרב כותבי חיבורים, היא שדברים רבים נכתבים ללא הסברה נאותה. הכותב מניח (בטעות !) שמן הסתם הקורא הממוצע יודע את אותם הדברים שהוא עצמו יודע, ולכן הוא לא טורח לפרש ולבאר את דבריו.

למשל, במשפט ב' כתוב "בעבר אנשים ידעו כיצד לכתוב בצורה יפה", אולם לא ברור למה הכוונה במילה "בעבר", האם הכוונה למאה שעברה ? לימי הביניים ? לעת העתיקה ? לכן יש צורך להסביר זאת, כגון "בעבר, היינו עד לפני כעשור שנים בלבד, אנשים ידעו כיצד לכתוב בצורה יפה".

בעיקר חשוב להסביר את דבריך כאשר אתה משתמש במונחים מקצועיים שרוב בני האדם אינם מכירים. נניח שאני כותב על הפילוסופיה של הרמב"ם ובין היתר אני כותב: "הרמב"ם התפלמס עם הרבה שיטות פילוסופיות שרווחו בזמנו ובעיקר עם הכלאם". כעת, אם אני כותב את דברי בשביל אנשים שעוסקים בפילוסופיה בצורה מקצועית, אין שום צורך להסביר מי בכלל היו הכלאם.

אולם אם אני כותב את דברי במסגרת בה ייתכן בהחלט שחלק מהקוראים לא יודעים מי הם היו, מן הראוי להסביר זאת בקצרה, כגון: "הרמב"ם התפלמס עם הרבה שיטות פילוסופיות שרווחו בזמנו ובעיקר עם הכלאם, כלומר עם אותם פילוסופים מוסלמיים שהשתמשו בפילוספיה כדי לנסות ולהוכיח את אמיתות הדת, ובדרך כלל היו מאוד אפולוגטיים בגישה שלהם".

כדי להסביר משהו נהוג להשתמש במילים: כלומר, דהיינו, זאת אומרת וכו'

3. פירוט

לפעמים אנחנו אומרים משהו בצורה יותר מדי כללית.אמנם זוהי לא שגיאה גמורה, אולם בהחלט עדיף יותר להיות יותר ספציפיים ולפרט את דברינו. לדוגמה, במשפט ב' "חשוב שכל אדם ילמד כיצד לכתוב חיבורים בצורה נכונה" לא מבואר כלל מהו "חיבור הכתוב בצורה נכונה" וברור שמונח זה כולל הרבה מאוד פרטים. לכן יש צורך להמשיך ולפרט למה בדיוק אנחנו מתכוונים. למשל: "חשוב שכל אדם ילמד כיצד לכתוב חיבורים בצורה נכונה, כלומר לדעת כיצד לכתוב ללא שגיאות כתיב,באופן מסודר וברור, בצורה עניינית וכדומה."

4. הדגמה

תמיד טוב לתת דוגמה כלשהי לדבריך. אם לא עושים כך אזי הטענה בדרך כלל נראית מאוד מופשטת ותלושה מהמציאות. כך למשל בחיבור זה השתדלתי להביא דוגמאות לכל טכניקות הכתיבה שעליהן דיברתי. ההדגמה עוזרת לקוראים להבין טוב יותר את הטענות שלך, ובעיקר היא עוזרת מאוד לזכור את הדברים מפני שקל לנו יותר לזכור דברים מוחשיים מאשר דברים מופשטים.

במקום לומר אמירה כללית כגון "יש טכניקות רבות כדי להבהיר את דבריך", ראוי לומר: "יש טכניקות רבות כדי להבהיר את דבריך, לדוגמה על ידי מתן נימוק רציונלי לכל טענה או על ידי הבאת דוגמה קונקרטית לדברים שעליהם אתה מדבר."

כדי להדגים משהו נהוג להשתמש במילים: לדוגמה, למשל, כגון וכו'

5. אנאלוגיה

לפעמים אנחנו רוצים שהטענה שלנו תהיה ברורה יותר ופחות "מופשטת" ולשם כך רצוי לעשות אנאלוגיה בין הטענה המקורית שלנו ובין טענה דומה שכולם מבינים ומזדהים איתה. זוהי טכניקה שדומה מאוד להדגמה, אבל בכל זאת היא שונה. בהדגמה אנחנו מביאים דוגמה שכלולה בטענה המקורית שלנו, בעוד שבאנאלוגיה אנחנו מביאים טענה שונה מהטענה שלנו שדומה לה.

כך למשל לגבי משפט ג' "מאוד מצער לראות אנשים משכילים ובעלי משרה רמה שאינם יודעים כיצד לכתוב נכון", יכול להיות שבמבט ראשון הרבה אנשים לא יסכימו עם דברינו. בהחלט ייתכן שאנשים רבים לא מבינים כלל מה כל כך מצער בכך שאדם חשוב לא יודע להתבטא בכתב. לכן אפשר לעשות אנאלוגיה בין טענה זו ובין טענה אחרת.

כך למשל: "מאוד מצער לראות אנשים משכילים ובעלי משרה רמה שאינם יודעים כיצד לכתוב נכון. משל למה הדבר דומה ? תארו לעצמכם שהייתם נתקלים בחבר כנסת שמדבר בשגיאות נוראיות ולא מבדיל בין לשון זכר ללשון נקיבה ? או במורה בבית הספר שלא יודע את לוח הכפל ? הרי אין ספק בכך שהיינו כולנו מזדעזעים מתופעה שכזו. אף אדם בעל תפקיד חשוב לא ירשה לעצמו את המותרות של בורות שכזו, מדוע אם כן כל הרבה אנשים בכל זאת מרשים לעצמם להיות בורים גמורים בתחום ההבעה שבכתב ?".

6. השוואה

כדי לחדד את הטענה שלנו, אנחנו יכולים להשוות בינה ובין טענה אחרת.השוואה פירושה להראות את הדומה ואת השונה בין שני דברים שיש קשר מסויים ביניהם (אין טעם להשוות בין דברים שלא קשורים כלל זה לזה). במשפט ד' כתבנו: "בעבר אנשים ידעו כיצד לכתוב בצורה יפה, כיום מעט מאוד אנשים יודעים כיצד לעשות זאת". אפשר להשוות את יכולת ההבעה בכתב שעליה אחנו מדברים, לרכישת השכלה גבוהה ולומר זאת כך: "בעבר אנשים ידעו כיצד לכתוב בצורה יפה, כיום מעט מאוד אנשים יודעים כיצד לעשות זאת, לעומת זאת דווקא בתחום רכישת ההשכלה הגבוהה אנו יודעים שכיום הרבה יותר אנשים פונים לרכישת השכלה אקדמית מאשר בעבר. נשאלת, אם כן, השאלה: כיצד זה ייתכן שמצד אחד אנשים כיום יותר משכילים מאשר בעבר, אולם יחד עם זאת יכולת הכתיבה שלהם הרבה פחות מוצלחת מאשר זו של הדורות הקודמים ?".

7. פתיחה וסיום

חיבור ארוך ראוי שיכלול פתיחה וסיום. בפתיחה עלינו לציין על מה אנחנו מתכוונים לכתוב, מה גרם לנו לכתוב את הדברים, האם יש מי שכבר כתב עליהם, ואם כן במה אנחנו רוצים להוסיף על דבריו, מהן הנחות היסוד שעליהן אנחנו מתבססים וכו'

בסיום ראוי לסכם את עיקרי הטענות שהעלינו בחיבור, מהי המסקנה שעולה מהחיבור, מהן השאלות שנשאלות כעת לאור הדברים שטענו וכדומה.

ולסיום, כמה הערות כלליות:

- עדיף מאוד שלא לכתוב "בלוקים עצומים של טקסט", זאת אומרת טקסט ארוך מאוד ובלתי מפוסק. הרבה יותר עדיף לתת רווח של שורה בין פיסקה לפיסקה. כך הרבה יותר קל יותר לקרוא את הדברים.

- כיום כשבכל מחשב יש תכנת WORD אין דבר יותר קל מאשר בדיקת טעויות כתיב. אפשר להעתיק את הטקסט לשם (או יותר עדיף פשוט לכתוב ישר בWORD) ולתת למחשב לתקן את הטעויות.

- המכשול הגדול שכל מי שניסה אי פעם לכתוב מכיר היטב הוא "מחסום הסופרים" (writer's block). אחת הסיבות לכך היא שאחנו מתעקשים שלא בצדק שהכתיבה שלנו תהיה שוטפת ומדוייקת כבר בכתיבה הראשונה. יותר עדיף לכתוב קודם כל טיוטה ראשונה מבלי לדקדק בה יותר מדי, כלומר גם מצד כללי הכתיבה וגם מצד ההבאה המדוייקת, אלא פשוט להתרכז בנסיון "לשפוך הכל החוצה", כלומר לכתוב את כל מה שבלבנו בנוגע לנושא. רק אחר כך יש לשוב אל הטקסט ולתקן אותו כדי שיהיה כתוב בצורה נאותה.

- כמו כל דבר אחר בחיים, גם בנוגע לכתיבה הנסיון הוא המורה הטוב ביותר. אף אחד לא נולד עם יכולת כתיבה טובה, אלא כולנו צריכים ללמוד אותה ולהשתפר בה כל הזמן.