מחשבות על העולם החרדי

דוד, ברוך הבא

העלית לדיון סוגיה חשובה ביותר, שעניינה "ההתנהגות של הציבור החרדי במצוות שבין אדם לחבירו", התגובות שקיבלת הן מגוונות ושונות מן הקצה אל הקצה. יש מי שחולק על העובדות שאתה מציג וטוען שמדובר בתופעות שוליות ושהמצב בכללותו טוב מאוד, לעומתו נמצאו אחרים הטוענים שאמנם אין לנו מה להתגאות ביחסים שבין אדם לחבירו אבל הדבר נכון בכל ציבור שהוא וזהו דבר שלא ניתן לשנותו, חלק מן המגיבים אף מוכנים לקבוע שהיחס לזולת בציבור החרדי גרוע יותר מאשר בקבוצות אחרות והם אף נותנים לכך נימוקים כאלו ואחרים.

באופן כללי אני מסכים איתך שכשאנו דנים על תופעה שלילית מסויימת במחנינו איננו יכולים להסתפק בכך שבמקומות אחרים המצב חמור יותר, אבל יחד עם זאת ישנו ערך רב להשוואה עם קבוצות אחרות. ההשוואה חשובה בכדי לקבוע האם מדובר בבעיה ייחודית לציבור שלנו ואז נידרש למצוא לכך הסבר, או שזהו מצב נורמלי ואז אין צורך לאתר גורמים מיוחדים לשכיחות התופעה אלא רק לטכס עצה לתיקון, או שהתופעה אצלנו שכיחה פחות מהמקובל ואז נוכל לחזק את אותם גורמים שהביאו למציאות זו. התגובות השונות כאן נובעות אצל כל אחד מתחושה סובייקטיבית, אין כאן לאף אחד כמדומני נתונים אמפיריים שיקבעו את עמדתו לגבי העובדות. 

ברצוני להתייחס כעת לדיון זה באופן כללי, מבלי להיכנס כעת לדוגמאות החשובות שציינת בדבריך בפתיחת האשכול. התופעה שציינת איננה חדשה, היא כבר מופיעה ברבים מספרי המוסר והיא למעשה זו שהביאה את ר' ישראל סלנטר לייסד לפני למעלה ממאה שנים את "תנועת המוסר". אין צורך לערוך השוואה בין "חרדים" למי שאינם כאלו, הבעיה היא כשנערכת השוואה בין שומרי התורה והמצוות עצמם ולעיתים נראה שדווקא מי שמצטיין בלימוד התורה בתפילות ובשמירת המצוות, עלול יותר להיכשל בגאווה והתנשאות לזולת, הלבנת פנים, כעס, לשה"ר, סקרנות וחטטנות וכיו"ב. היחס ל"תנועת המוסר" היה פרובלמטי כבר אז ועורר סערה גדולה,. כמדומני שהיום לא נשארו שרידים משמעותיים לתנועה זו, מעבר ל"סדר מוסר" אפרורי במשך 20 דקות ביום בישיבות [אני חושב שאכן הדבר ראוי לדיון מעמיק בפורום זה]. בלימוד המוסר מדגישים ללא הרף את הנקודה שכתב כאן הגולם "אנשים באופן כללי זה דבר רע מאד", בדיוק כפי שנאמר "וְעַיִר פֶּרֶא, אָדָם יִוָּלֵד." [איוב פרק יא פסוק יב]. על מנת לשפר את המידות נדרשת עבודה, ללא שום מאמץ לא יהיו לאדם מידות טובות בדיוק כמו לבעלי החיים שפועלים אך ורק לטובתם האישית ע"י אינסטינקט. בכך אין עדיין הסבר לשאלה, "כיצד יתכן שדווקא אנשים שניתן לצפות מהם להתנהגות טובה יותר בזכות רמתם הרוחנית, מתגלים לא אחת כבעלי מידות רעות?" אני חושב שבנקודה זו ניתן בהחלט להיעזר בטיעונים שהועלו כאן, שדווקא העיסוק הרב במצוות שבין אדם למקום גורם לא אחת להזנחה גדולה יותר של המצוות שבין אדם לחבירו, מה גם שבדרך זו האדם מחזק את בטחונו בעליונותו המוסרית והערכית מה שגורם לו לזלזל במי שאיננו כמוהו, כפי שהדבר מתבטא היטב בחלק ניכר מהדוגמאות שהזכרת.

מחמת קוצר הזמן אסיים כאן, מתוך תקווה לשוב ולהתייחס לדברים בהקדם.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.