בעלי המאה הם בעלי הדעה!

"תינוקות שנישבו" במובן זה  שאם היה להם אומץ או בחירה אמיתית--הם לא היו שם אלא במקום אחר.העובדה היא שבחברה החרדית בארץ--בניגוד לחרדים בחו'ל --כמעט כולם בכוילל--האם
זה בגלל שחשקה נפשם בתורה? זה בגלל אוירה דא'י--שיש בה שירות חובה.  תופעה דומה
קרתה באר'הב בזמן מלחמת קוריאה,ומלחמת ויאטנאם.נגמרה המלחמה--נגמרה הנהירה
לבית המדרש. יש גם פנים אחרות ל"שבי"  כמו משפחה שידוכים סתם עצלות וכו'.והדברים
עתיקים וידועים למי שאינו מרמה את עצמו.

ברור, רווסאר, ברור.

ואף אני לא באתי אלא לחזק דבריך הנכוחים באמרי כי אף שאותם תינוקות נשבו לסטרא דקדושא ולא לקליפה, אין הרבה חיוב בדבר. למיעוט הבנתי וידיעותי במקורות היהדות, המטרה היא לבחור בטוב ולא ליפול לידיו בשבי.

rwasser

שים לב שאני התייחסתי לעניין המקבלים.

היה ויכוח בין חכמי ישראל לר"ג, האם רק מי שראוי ללמוד תורה יכנס לבית המדרש או "כל מי שחשקה נפשו בתורה".

מניין לך להכניס לפי חכמי ישראל, על כפייה ללימוד תורה? יתכן שחכמי ישראל חשבו שאין לקבל לביהמ"ד את מי שלא חשקה נפשו ללמוד תורה.   מסופקני, האם בלימוד תורה מסיבות לחץ חברתי  מתקיים מתוך שלא לשמה בא לשמה, כי הלימוד הוא יבש ובלי חשק .

בןציוןכהנא,

אני חושב שהאלמנה ואחים ראם הדפיסו את ש"ס וילנא מתוך כוונת ביזנס מוחלטת, ובכל זאת יצרו יצירה חשובה מאין כמוה עבור עולם התורה.
אינני בטוח שהרב מיימון הקים את מוסד הרב קוק מתוך כוונות העשרת לימוד התורה בלבד, ובכל זאת ציינת את המוסד (לצד מכון ירושלים) כצד ה"נקי" של עולם ייזום הפרוייקטים התורניים.
אני משוכנע שאתה יודע שמכון ירושלים יזם פרוייקטים רבים שעולם התורה לא חש בחסרונם לפני שנעשו (ואפילו לאחר שנעשו...) ובכל זאת אתה טוען שפרויקט תריג מצוות הוא "שלילי" לעומת מכון ירושלים ה"חיובי".
אינני יודע אם אתה חופש חדרי בטן בהגדרת כוונות מכון המאור, מתיבתא, ש"ס לובלין ואחרים.

והעיקר נפלאתי עליך, שאתה שיוזם ודורש ופועל בתחום התעסוקה לאברכים יוצא נגד התופעה המבורכת של פרוייקטים תורניים. הרי הפרוייקטים הנ"ל מאפשרים למאות ואולי אלפי אברכים להתפרנס, וגם ללמוד מתודת עבודה מסודרת, וגם מעשירים את עולם התורה בספרים חשובים - על מה יצא הקצף? - האם באמת רק תעסוקה של אברך שהפך לעו"ד או הנדסאי חשובה ומבורכת?

בענין התורמים שקובעים סדר יום לעולם התורה, בזה אתה צודק לגמרי, ובאמת חבל מאד שהיוזמות החשובות (כמו של וולפסון והופשטטר) אינן יוצאות ישירות מגדולי הדור, אלא הם רק מברכים עליהן לאחר מעשה.

עין הקורא

ברשותך, אתחיל דווקא מהשאלה השניה שהעלית, האם העסקת אברכים בפרויקטים תורניים היא פחות טובה מהעסקתם במקצועות אחרים?

מבחינתו של האברך ברור שהצדק איתך, אם הוא נאלץ לצאת לעבוד לפרנסתו אין שום חיסרון בעבודה מסוג זה, אדרבה כאן הוא יוכל למצות את ידיעותיו התורניות ואף לרכוש ידע בתחום תורני מסויים. אולם חשוב באמת לתת לתופעה זו את היחס הזה, כלומר לראות את האברכים הללו כאנשים עובדים. לפי הבנתי לא כך הם פני הדברים, ההתייחסות לעבודות תורניות אלו הם כלימוד סטנדרטי ב"כולל" וכאן אני טוען שהפרויקטים הללו פוגעים במתכונת הלימודים ב"כוללים" עבור הוצאת הספרים המדוברים, כשהתוצאה היא לענ"ד שהאברכים נמנעים מלהתפתח באותם חלקים שהיו נחוצים להם יותר. במילים אחרות ניתן לומר זאת כך, אם הכסף המושקע כאן היה הולך בהיעדר היוזמות הללו לעסק כלכלי אחר תבוא עליהם ברכה, אולם אם הוא היה הולך ללומדי תורה ללא התניות בתחום הלימודים זהו הפסד לעולם התורה.

ועתה אשוב לשאלתך הראשונה, כיצד אני אמור לדעת מה הם המניעים של המו"ל האם כוונתו להגדיל תורה ולהאדירה או להגדיל את רווחיו? ומה פסול מצאתי בכך שהמניע של האדם הוא כלכלי?

אין שום חיסרון בכך שהאדם מחפש דרכים להגדיל את הונו, וכפי שציינת בודאי שזו הייתה מטרת כל המדפיסים בכל הדורות ובזכותם זכינו לספרים נפלאים. אלא שכל עוד מול עיניו של המו"ל עומדים הלקוחות שירכשו את ספריו, חזקה עליו שהוא יוציא דבר שיהיו לו דורשים. הבעיה שאני חש היא כשהמהדיר איננו מחפש את הרוכשים של הספר, אלא את התורמים שיממנו את ההשקעה הגדולה בספר, כפי שנעשה בפרויקטים גדולים שהמכירות אינן יכולות לכסות את ההשקעה. נדמה לי שכאן צצים לאנשים רעיונות שונים ומשונים ובלבד שיימצא להם נדבן כלשהו שיתלהב מה"מקוריות" של הרעיון. אני אכן אינני חופש חדרי בטן, אבל את ההתרשמות אני מקבל או מהרעיון עצמו או מהעובדות הגלויות על אופן ההוצאה של הפרויקט לפועל.

אני סבור שאכן נהגתי שלא כשורה כשציינתי הוצאות מסויימות לטובה וכלפי אחרות רמזתי שהן לא מתנהלות כראוי, אכן גם "מוסד הרב קוק" וגם "מכון ירושלים" הוציאו לא מעט ספרים שהוצאתם נראית מיותרת ונועדה כפי הנראה לצורך תורמים מסויימים, דברי התייחסו בעיקר לספריהם שהפכו לנכסי צאן ברזל לעולם התורה כמו חידושי הרשב"א, הריטב"א, הרא"ש והר"ן של "מוסד הרב קוק" או שו"ת הרשב"א, הריב"ש, הרא"ש, התשב"ץ והרשב"ש, "מפעל הטור והשו"ע", ה"מנחת חינוך", "ספר התרומות", חדושי רבינו דוד על פסחים ועוד אחרים בהוצאת "מכון ירושלים". בהחלט ישנם גם היום מכונים תורניים חדשים שתורמים תרומה חשובה לעולם התורה, ואין זה מן הראוי שאני אשפוט איזה ספר נחוץ ואיזה לא. לצערי, בנוגע לפרויקט של תרי"ג מצוות אני מתקשה להאמין שאכן יש מי שרואה בו חשיבות גדולה ושיש למפעל זה קהל לקוחות פוטנציאלי גדול, אשמח מאוד אם אתבדה בעניין זה.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.