| נשלח ב-29/7/2007 13:11 |
|
| |
...אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו...
בעקבות מקרה הטביעה של בחור בישיבת טשיבין פורסם ש:
"הרב גנחובסקי מראשי הישיבה אף תיקו שלושה תקנות בעקבות המקרה: א' שכל בחור יקבע מקום לתפילתו ב' שהבחורים יתחילו את תפילתם מאדון עולם ג' להקפיד על אמירת תפילת רבון העולמים במוצאי שבת".
(http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2252270 )
תופעה זו של התחזקות של "יותר מאותו הדבר" שכבר חזקים בו, או התחזקות בעניינים חסרי קשר לעניין הנידון, כגון הכא, במקום חיפוש ענייני - דעתני אחר גורם האסון וההתנהגות שהביאה אליו, היא תופעה שמדהימה כל פעם מחדש.
משל לאדם שנתפס בגניבה ונכנס לכלא, שם ישב ופשפש במעשיו ומצא שכנראה אסון זה בא עליו כיוון שקרא ק"ש שלא בכוונה. אמר לו חבירו לתא שמא נתפסת כיוון שגנבת. ענה לו הגנב "זה תירוץ שיטחי...".
להלן דוגמאות ל"פשפוש" פשוט:
התוצאה- מוות מהתייבשות בנחל.
החטא- חוסר הדרכה ראויה/זלזול בחיים/קלות ראש.
התוצאה- התקפי לב שכיחים.
החטא- הרגלי בריאות מגונים/זלזול בחיים/לחץ מוגזם מגורמים שונים/כעסנות.
התוצאה- בריחת אלפי משפחות מהצפון במהלך מלחמה וסבל גדול לנשארות.
החטא- אדישות לסבל משפחות אחרות שעברו גירוש/אדישות למחדלים בטחוניים ומדיניים ברורים.
הנ"ל הם הצעות בלבד, אך הכיוון ברור- צריך שיהיה קשר הגיוני (גם במישור של שכר ועונש) בין החטא לעונשו.
השא' היא למה דבר ברור כ"כ מתעוות בצורה קיצונית כ"כ כפי שהובא לעיל?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 13:33 |
|
| |
הבוחן
ואולי מתאים יותר ואם זה לא היה עצוב אז .
זכורני, בהלוויה מפורסמת מאוד שזעקו על זמן קריאת שמע בבין הזמנים במקום על איסור שינה על ההגה...
בספרו הקומיקאי של הרב ברל ווין על חיי הרמב"ם (יש גם בסרט) הוא מדגים ויכוח בין הרמב"ם לקראים. אלו למדו את העם שמחלות באות על חטאים והרמב"ם טען לעומתם שהם באים מחוסר הגיינה. וכבר אמר החכם מכל אדם 'צינים פחים בדרך עיקש' ואמר עוד 'אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו'
ובשער הגמול להרמב"ן הביא דברי הרב (רמב"ם) שענה על רוב שאלת צדיק ורע לו כי צרות האנושות ברובן הן תוצאה של טפשות ולא של עונש.
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 14:04 |
|
| |
מאיר
אז למה הגמ' מביאה דוגמא של יסורים שבעקבותם צריך אדם לפשפש אחר מעשיו,את כך שאדם מחפש בכיסו פרוטה ולא מוצא? לשיטתך שפשוט יזכור לקחת כסף כשיוצאים מהבית.
וכן אצבע ניקפת במחט? פשוט שיזהר?
אלא כל חשבן נפש הוא בשתי רמות, היסורים והלקח,על היסורים צריך התבוננות אמונתית ועל הלקח צריך התבוננות אופרטיבית טבעית.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 15:04 |
|
| |
קודם נקדים ונאמר שהשאלה למה תיקן ראש הישיבה הגאון ר' אברהם גניחובסקי כך, ולא בתור סתירה. היינו - לחפש הסבר לדבריו ולא פירכא.
ובפשטות יתבאר שההיבט הוא ביחס לציבור ולא אל המת עצמו. היינו - למה בא לנו כזאת. מה חטאנו שנגזר עלינו לסבול צער זה.
הדרך של חוסר מקצוענות בטיולים אינה חטא היא, ואין לנו לעשות ע"ז תשובה. אין זה מדרכי ההשתדלות לעשות קורס על איך מטיילים. בניגוד לטענה הרווחת נגד בחורי הישיבות על קלות דעת וכדו', אלוקים עדינו שערך החיים חשוב בעינינו הרבה יותר מכל שכבת גיל דומה במגזרים אחרים.
לקיחת החיים ברצינות היא אחת מהשפעות הדת. ובוודאי שנערים צעירים דתיים לוקחים את החיים ברצינות יתר.
כדאי פעם לעשות סטטיסטיקה מקצועית ולהשוות לפי שכבת גיל היוצאת לסוג טיולים מסוים, כמה הרוגים יהיה למגזר הדל"י למשל לכל 1000 בחורים היוצאים לצאלים.
ע"כ, לקיחת הדברים בתור גזירת שמים ולא בתור רשלנות פושעת, טבעית ונכונה היא. יתחזק נא הציבור בדברים הצריכים חיזוק ויבולע המוות לנצח.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 16:09 |
|
| |
כל דבר הוא גזרת שמיים שהרי אין אדם נוקף אצבעו למטה בלי שיגזר ע"כ מלמעלה.
אך הציבור החרדי לא יודע כללים בסיסיים בהתנהגות בשטח. נכון, ערך החיים אצל הציבור החרדי גבוה בהרבה מכל ציבור אחר ולראיה יש את כמות הכ"כ גדולה של עסקנים רפואיים שמביאים את מיטב הרופאים ומטיסים חולים לבתי החולים המפורסמים בעולם לצורך ניתוחים וטיפולים, אכן ערך החיים גבוה.
אך דוקא מטעם שערך וקדושת החיים נמצא במיקום כ"כ גבוה כשקורים שני מקרים של התייבשות לא צריך להתעלם מהצד הגשמי שבעניין דהיינו הדרכת הבחורים איך יוצאים לטיולים החל מכמות המים שצריך לקחת ועד הנעליים המתאימות למסלולים. (לא פעם נתקלתי במסלולים בחרדים שהולכים עם נעלי שבת במסלולים למטיבי לכת וההחלקה היא כמעט דבר בילתי נמנע).
את התיקונים הרוחניים צריך לעשות בשלב שני. פיקוח נפש דוחה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 16:19 |
|
| |
על חוסר ב"ונשמרת" צריך לעשות תשובה לא פחות מכל ציווי אחר.ועל חפיפניקיות בנושאים של פיקוח נפש זה שוגג קרוב למזיד וצריך לעשות תשובה.
וזה שצריך לשים לב על עוד דברים זה לא סתירה.
וממזמן יש תופעה שכל תחום חוץ ישיבתי הוא לא רציני ואני יותר חכם מכל הוראות בטיחות בעלהבתיות של איזה עם הארץ
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 22:23 |
|
| |
קוגיטו
אין הכי נמי. אם הסבל נובע ישירות מרשלנות, אזי אין מקום לתלות בחטא והתליה גופא היא חטא של 'אולת אדם תסלף רדכו ועל ה' יזעף לבו'. הגמרא בערכין 'עד היכן תכלית יסורים' אינה אומרת שהכניס ידו ולא מצא מטבע, אלא שהכניס ידו להוציא שתיים ועלתה אחת, כלומר הוא עשה פעולה והיא לא הצליחה, שלא באשמתו. נקיפת אצבע גם היא מדברת באדם שנזהר באופן סביר ונדקר. מי שמעיף את היד ליד מחט ונדקר, שלא יפשפש במעשיו אלא בשכלו. אגב, הרמב"ן שם מבאר שיסורי המטבע וכדו' אינם לעונש אלא למנהגו של עולם ואדרבה, מי שלא היו לו יסורים כאלו מ' יום קיבל עולמו בחייו, כלפי זה נאמרה הגמרא, עיי"ש.
יאיר
איני יודע לפרנס דבריך המרפסין איגרא ומי יתן לי נגר ובר נגר שיפרשם. הדרך של חוסר מקצוענות בטיולים אינה חטא ??? אין לנו לעשות ע"ז תשובה??? אין זה מדרכי ההשתדלות לעשות קורס על איך מטיילים???
אין לי מה לענות על זה, אני למדתי שאחת מג' עבירות היא שפיכות דמים ואתה בא ואומר שלא צריך לעשות תשובה על הפקרות פושעת בחיי אדם???!!!
אין מינימום של ידיעת כללי בטיחות, לא בנושאי בטיחות בדרכים ולא בנושאי טיולים. אני באופן אישי נכשלתי פעם באי ידיעת כללי שתיה בסיור ביום שמש. ב"ה לא היתה בעיה, זה היה בתוך העיר והיו הרבה מים, אבל אני לבושתי לא הצטיידתי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 23:02 |
|
| |
מאיר
לכל דבר יש סיבה טבעית אך עדיין אנו מחוייבים להבין שבכך שנכנסו למערכת הסיבתיות יש גם משמעות של כוונות שמים,והרמב"ן שהבאת מחזק זאת,
אבל לגבי שאר הדברים אני כאמור מסכים ונדהם מאי הנכונות להסקת מסקנות רציונליות מהפרשיות האחרונות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 23:10 |
|
| |
אגב,בעצכח הויכוח הוא אם בכלל צריך חשבון נפש.מחלוקת מקצה לקצה...
(בענין האבטיח ..)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2007 23:39 |
|
| |
קוגיטו
פרש נא משנתך. לא הבנתי מה הרמב"ן מחזק והיאך.
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 02:36 |
|
| |
ממה נפשך יש משמעות ליסורים מעבר לסיבתיות הטבעית ,בין לכעין כפרה ובין להתעוררות בתשובה,
וגם יסורי אהבה זה סוג של תוכחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 03:52 |
|
| |
ואלו הרמב"ן מבאר את הגמ' מהן תכלית היסורים דהיינו רק היסורים הפחותים הללו הם טבעו של עולם אבל מעבר לכך היינו מעבר לרמת המינימום מעבר "לתכלית" הרי הם יסורים של פשפוש במעשיו- גם יסורים של דרכי הטבע.וכך נ"ל מדויק ברמב"ן לאור הגמ' .
תוקן על ידי COGITO22 ב- 30/07/2007 3:50:53
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 11:48 |
|
| |
יסורים של דרכי הטבע, כן. יסורים של מחדל אישי, לא.
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 13:34 |
|
| |
קוגיטו
גם יסורין צריך שיהיה להם קשר כל שהוא (אפי' סימלי) בין העוון לתוצאתו. שאל"כ איך שייך לפשפש במעשיו, הרי לא ידע מה בא בגלל מה.
(ודלמא הכוונה שיתקן את כל עוונותיו. אך לא משמע מהגמ' כן, שהרי אמרו שאם לא מצא יתלה בביטול תורה, ואם הכוונה שיפשפש כלומר שיתקן את כולו- א"כ מלכתחילה יתקן ביטול תורה, ודוק)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2007 02:40 |
|
| |
הבוחן
פשפש ולא מצא יתלם בב"ת.גם כשאין קשר בין העוון לתוצאה.
אגב העברנו את הדיון לאשכול מקביל בעצכ"ח אבל אני חושב שטעינו -מאיר?,
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2007 11:31 |
|
| |
אין לי ענין לכאן או לכאן, אני נוכח בשני הפורומים, איפה שתרצה תדון. אתה כתבת שם שאתה רוצה להעביר אז שלחתי אותך לאשכול אחר, אם אתה רוצה כאן אין מניעה.
------- מאיר
|
|
|
|
|