בעל,
כבר כתבתי מספר פעמים את הצורך בחסידות דווקא בתקופה זו.
במילים אחרות ניתן להגדיר זאת, לפני הבעש"ט הנשמה האירה יותר. פחות הפריע הנפה"ב. משא"כ עתה וכנ"ל בארוכה.
הבוחן,
חסידות גילתה מימד חדש בקיומנו. החסידות מחקר אלוקי וטהור הוא המציג בפני האדם עובדת קיומנו בעולם. מאה אחוז אלוקות, אפס אחוז אני. וזה ע"י ההתבוננות במאמרי חז"ל כגון "לעולם דברך נצב בשמים", וכפי הפירוש הידוע, דברך הולך על עשרה מאמרות שע"י, ורק ע"י יש קיום לעולם. וכמו"כ בפסוק "ואתה מחייה את כולם, חיות כל הנבראים מגיעה מאיתו ית'.
יסוד היהדות הוא הדברה הראשונה "אנכי ה' אלוקיך" ו"לא יהיה לך". שתי מצוות יסודיות אלו מבטאים את כללותם של שאר תרי"ג המצוות. סיבת קיומנו את המצוות אינו נובע מרווח כזה או אחר. אלא מהסיבה הפשוטה ש"לי בנ"י עבדים, עבדי הם". יהודי הוא עבדו של הקב"ה. עבד פירושו שאין לו כל רצון עצמאי והוא נתון אך למרותו של האדון. זוהי הסיבה היחידה לקיומנו מצוות אלו. זה שהמצוות נותן לנו היכולת להיראות 'יפה' בעיני הבריות, או בלשון הרמב"ם, לצרף את הבריות, זהו מסובב ולא סיבה. ז"א תוצאה. יש את מצוותיו של הקב"ה, וע"י קיומם נעשים שלמים באופן ממילא, לא מצד שזהו התכלית (הסיבה), אלא פשוט מצד היותו ית' תכלית הטוב. במילים אחרות, השתלמותינו במידות אלו או אחרים הוא גם מצד רצונו ית'.
ניכנס עתה לשאלה נוספת: לשם מה ירדה נשמתי לעולם. ישנם כמה וכמה ביאורים, כאשר מסקנת כולם הם אחת ויחידה. ישנו הביאור עפ"י קבלה, שהטעם לכך הוא מצד תיקון שנשמתי צריכה לעשות מה שלא עשתה בגלגול הקודם. ישנו ביאור נוסף בשם שהטעם בירידת הנשמה טמון בעליונות שתקבל הנשמה אחר ירידתה למטה. וכן הלאה. אך נראה שכל הפירושים נוגעים בנקודה ומסקנא אחת. רצונו ית' לעשות לו דירה בתחתונים. שבמקום נחות כמו עולם זה יקיימו תומ"צ. יצרפו את הבריות. את הנבראים. ולצרף אין משמעו 'סתם', בשביל האגו האישי, הרווח הפרטי. לצרף משמעו שהקב"ה ברא מושגים של טוב, בהם אנו מכירים לפי הבנתינו, ולפי מושגים אלו רצה שנתנהג בכדי שנעשה ממקום נחות זה דירה נאה ומתוקנת. וכפי שמבואר בארוכה ואכ"מ. וזוהי הסיבה היחידה לקיומנו. אין לנו מציאות אחרת.
אנו אומרים זאת כל יום ב'שמע ישראל'. "אני ה' אלוקיכם (אלוקיכם דייקא) אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ ליהיות לכם לכם לאלוקים". אלוקים משמעו,כח וחיות. אנו בעצם מודים, ארבעה פעמים ביום בעובדה שהקב"ה הוא כוחנו, הוא חיותנו. תתבונן במילים שאתה אומר. אתה מודה שאין לך מציאות אחרת מבלעדו ית'. הוא אלוקי, חיותי, כוחי, נשמתי. בלעדיו אני כלום. ולא רק אני, אלא כל היקום כולו. אין לך כל מציאות.
באם אינך מכיר במציאות זו, הרי שאתה כופר בו ית' ומודה בע"ז. וכמו שהאריכו גדולי ישראל ופרשניה ואכ"מ.
לאחר הנחה יסודית זו, הרי מובן מה מגוחך לקרוא לקיום מצוותיו של יהודי כאגואיסטיות וכו'.
הטעם לכך שהיהודי מטפח ישותו בקיום מצוות, אי"ז לשם רווח פרטי כלל וכלל. כל מציאותו מוקדשת לאלוקיו. אלא שאלוקיו רוצה שביטול אליו יתבטא דרך השקעה בעצמי. לא מצד היותי אגואיסט, אלא מצד היותי בטל. באם רצונו היה שאשב במשך היום בפינת רחוב מלכי ישרא ויקבץ פרוטות (חלילה) זאת הייתי עושה.
וכאן אנו מגיעים למאמחז"ל נוסף. "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני". אין לי כל מציאות בלבד ההכרה בו ית' וברצונתיו. ובאם לאו, הרי "שמוטב שלא היה נברא". אין כאן בכלל דיון על שכר ועונש. וד"ל.
מניח אני שאין בדברי חידוש כלשהוא לגישתך אתה, זהו היסוד הראשוני בהשקפה יהודית. השאלה עד כמה דברים אלו מחודדים אצלך.
עומדים אנו ערב חגה"ס, אספר לך סיפור מענין ששמעתי:
היה זה לפני מספר שנים, כאשר על אוטובוס של דן עלה יהודי חרדי והציע לשאר בנ"י לברך ולקיים מצוות לולב. חלקם נענו וחלקם לאו דווקא. בחלק השני הי' גם חייל שסירב נמרצות. לאחר מספר תחתנות ירד מיודענו המציע. והנה לאחר מספר תחנות נוספות עולה יהודי נוסף עם לולב, הפעם חב"דניק. וכמו הנ"ל, גם הוא, מציע לנוסעים לברך וכו'. והנה משום מה בהגיעו אל החייל, נענה הוא ברצון נוטל הלולב ומברך. ליד אותו חייל ישב יהודי פוילשע'ר שתמה על הנהגה מוזרה זו, סירוב ומיד לאחריו הסכמה. שאל אותו פולישע'ר לפשר הדבר בתקווה למענה. ענה לו החייל, היהודי הראשון הגיע והציע לי בכוונה ברורה ביותר. השכר הפרטי שיהי' לו לאחר מאה ועשרים בכך שזיכה אותי, החייל. החב"דניק, לעומתו, חשב אך על דבר אחד ויחיד, מה טוב לי, מה טוב לנשמתי. הוא לרגע לא חשב על רווחו כלל".
סיפור עצום. חסידות מלמדת אותנו להסתכל על העולם במשקפיים פנימיות ואמיתיות יותר. לדעת להבין מהו רצונו האמיתי ולפי'ה לפעול. לשים ישותנו בצד ולהתמסר למטה שלשמה נבראנו.
השקפה זו אינה נשארת בגדר דהשקפה גרידא. היא חודרת בכל האדם על לתכונותיו הפרקטיות קיום מצוותו היא ברגש ובחיות ובהידוש יותר. בפנימיות יותר. וזהו מצד ההכרה הנ"ל. מדובר בהבנה משמעותית המשנה את כל גישתו של היהודי לתומ"צ.
לא ניתן להגיע להכרה זו ללא החסידות
_________________
 |
|
|
