תפילת האלמנות בזמן הדלקת נרות

זוהר, [הערה קטנונית במקצת: יעקב לקה בירכו קודם שביקש ברכה מהמלאך.]

ימי
יש בדבריך סתירה פנימית--מצד אחד אתה מודה ש"לפום צערא אגרא" ומאידך אתה מדבר
על גבהים ועל פסגות--לדעתי זה נובע "מהמחלה" של רבים גדולים וטובים--לנהל את הפנקסים
של הכביכול, אני לא התיחסתי לשכר ועונש ולא למי חשוב יותר ולא איזה סגולה כן /לא לעשות.
בס'ה כתבתי בתחילת דברי שהיהודים הפשוטים הם שמחזיקים את ה'מניות'--זוהי   עובדה
כל המדרשים מלאים מזה על דורו של שמד, וזה קיבל ביטוי גם בכתובים בגירוש ספרד,
דרך אגב--מי היו מעט העולים מבבל? הנשואים לנכריות --החשובים נשארו שם,
ואם תקרא בעיון את כל הנאמר בפורום כאן על כל מיני גדולים תבין למה התכונתי.

ירוחם

אתה צודק, הציטוט אינו מדויק. הייתי צריך לצטט את ההלכה שכל מצוה שאפשר לעשותה בידי אחרים נדחית מפני תלמוד תורה. למרות שאחרי שנאמרה ההלכה הזו ברור שזה גם המקור לשכר תלמוד תורה שהוא כנגד כולם.


רוואסר

אין שום סתירה פנימית או חיצונית, יש הבחנה ברורה מאוד בדיוק כפי שכתבת.
אני חילקתי בין דירוג משימות שזה חייב כל יהודי לעשות לפי כללי ההלכה, ובין ניהול פנקסנות שזה לא ניתן לנו, עיין בדברי.

הנושא כאן היה היחס לסגולות וההתדרדרות במצב, אתה העלית על נס את התמימים כמקדמים את 'מניות' הכביכול, על זה התקוממתי. התמימים הם תמימים ושלמים לפי מדרגתם ושכרם רב מן השמים, אך מי שאינו תמים אסור לו לשאוף לשם.

אם אין לנו ויכוח אזי טוב יותר.

אגב, אולי בדורינו החלוש ההיתר לכל הסגולות הוא 'פיקוח נפש' וכמו שפסקו שמותר ללחוש בשבת על מי שנשכו עקרב או נחש כדי שדעתו לא תיטרף. ועיין בציץ אליעזר חלק כ"א סימן י"ב שכותב שלכאורה בהאי לחישה הותר אף לאו דחובר חבר.

מזוהר
בימינו מי שלוחש על עקרב במקום ליסוע מהר לחדר מיון אפ' בשבת--הוא שופך דמים.
אתה מכיר איזשהו רב ופוסק אמיתי שלוחש במקום לרוץ לרופא?הבעיה איננה "חובר חבר"
אלא איסור הזנחה בפיקוח נפש.

ראווסר

כוונתי שבדורינו החלוש והשפוף מבחינת מחשבה וידיעה, דור שהולך כעדר ונתלה במיסטיקה בגרוש כפתרון לצרותיו, אולי יש פיקוח נפש בכך ונדחה לאו ד'חובר חבר'. היינו הותרו הסגולות והלחשים והדרישה אל המתים ושאר מעשים פאגאניים עקב פיקוח נפש.

אני באופן אישי לא רואה היתר לעשות מעשים אלו.
אבל מהסתכלות סביבי אני רואה שאנשים בורחים מיד בסיום תפילת עמידה ומפסידים ברכת כהנים, כדי להספיק להיכנס אצל איזה באבא בדרום הארץ להתברך.
אני מכיר אנשים שיפספסו תפילות ולא יפספסו יום אחד מארבעים יום פרק שירה.

אנשים איבדו את שפיותם בנושאים אלו  ולפי הדחף והבולמוס אצל הציבור אחר כל הנ"ל, פיקוח נפש  הוא הלימוד זכות שמצאתי לאותם הרודפים והמשתוקקים אצל מיני ישועות מודרניות.

אולי זה דומה לאשה הרה ביום הכיפורים שאם אחזה בולמוס מאכילין אותה. אני בכל אופן עדיין בשלב שאני מנסה ללחוש על אוזנה ולומר זה לאו דאורייתא/זה עיקר וה טפל וכו'