יפה. הסיבה שיש 'בעיה' בלימודן של נשים היא כיוון שהלימוד פחות מעניין אותן כמטרה ולא בגלל שאינן יכולות ללמוד.
ואסביר מעט יותר:
אצל אשה העניין הוא חשוב יותר מאצל גבר, וחוסר העניין בלימודה הוא קריטי יותר. חז"ל גילו לנו שלאשה יש בינה יתירה. הבינה היתירה כוללת יכולת רגשית לקלוט את המציאות המדויקת מעבר למה שנראה בשכל הפשוט. למשל, כשמתארח אדם בבית הזוג, הגבר יתרכז בשיחה העניינית עם האדם, ואילו לאשה יש יכולת גבוהה יותר להבחין בנזקים שהאורח הנ"ל יכול לגרום לבעלה. האשה מחברת את דברי האורח לדברים אחרים, כשההתרכזות בדבריו לא מונעת ממנה להרגיש גם את העניינים האחרים שיכולים להיפגע - וכך היא קולטת הכל. לפעמים הקליטה הזאת נעשית בלא מודע - כמשהו אינטואיטיבי.
בדוגמא הזאת היכולת הרגשית של האשה לחוש את המציאות מתבטאת ביתרון, אלא שבלימוד תורה האמור להביא להלכה זה יכול להוות חיסרון עצום.
כיוון שגם גברים וגם נשים הם בעלי מטרות נוספות בחייהם מעבר ללימוד תורה - עדיין לא כולם צדיקים גמורים, גם כאן האשה בהגיעה ללמוד תורה לא מתנתקת מהרצונות האחרים שלה. לכן כשנשאלת שאלה הלכתית עמוקה בזמן הלימוד, האשה, בלי להיות מודעת, עלולה לכוון את מסקנות הלימוד אל עבר רגשותיה - הרי היא מרגישה הכל. לעומת זאת לגבר קל יותר להתנתק.
לכן להלכה מותר ללמד את הבת תורה רק אם ניכר באמת שלימוד התורה הוא רצונה האמיתי, ולא בגלל סיבות אחרות. לכן גם לימוד תורה של נשים מצריך יותר זהירות.
 |
|
|
