אין סלולאר כשר? אין מצוות חסד!

חפץ אנוכי לשתף את מעלתכם במעשה שקרה לי היום.

בשעת ערב נתקל בי יהודי חרדי כבן ארבעים בעל זקן ומראה של אדם יודע ספר.
הלה ביקשני לרגע פלאפון כדי לבצע שיחה דחופה.
הושטתי ידי לכיסי ושלפתי את הסלולאר שלי והושטתי אליו תו"כ אמירת "בבקשה".
הלה נרתע לאחור ולא לקח ממני את המכשיר תו"כ מלמול "אינני משתמש בפלאפון לא כשר"
שאלתיו "מדוע"?
ויען לי: "אני מכבד רבנים, אמנם אני לא יודע מדוע אסור להשתמש אבל..."
לאחר מכן הראה לי את אחוריו ונעלם בדימדומי השקיעה.

אני שנדהמתי מהעניין חשבתי לעצמי.
א. האם זו דרכה של תורה?
ב. האם עד כדי כך הגדוילים התכוונו?
ג. האם באמת קיים איסור לשיטת הסוברים שסלולאר 'טרף' הוא בגדר אביזרייהו להשתמש במכשיר של אחר?
ד. אולי באמת לשיטתו (וכל שאר יהודים שסוברים כמותו) מכשיר סלולארי בעל אופציה לשליחת מיסרונים כמוהו כאביזר פורנוגרפי?
ה. האם זה לא כואב שאנשים עושים מעשים בלי לחשוב? אותו אדם אמר לי במפורש שאיננו יודע טעם האיסור, נראה היה שהוא נזקק לכך בדחיפות (הוא לא נראה כאדם שמנצל אחרים לפחות לפי ראות עיני) ואעפ"כ הוא נמנע מלהשתמש בפלאפון כי "אני מכבד רבנים".

לפחות זכות אחת אפשר ללמד מכאן על כלל ישראל שמכבדים את גדולי ישראל עד כדי שנוהגים בהם כמנהג הסנהדרין ומקיימים כל אמרה שלהם כעיקרי תורה.
אולי באמת עדיף?

זוהר,

כתבת:

"אני לא מבין מדוע צריך לחסום את המספר הרי הוא יכול לומר בשיחה שהוא מדבר ממכשיר שאול (גם אם אני הייתי שואל סלולאר הייתי מציין זאת כדילקצר ככל האפשר בעלות השיחה).

אני הבנתי ממנו שבגלל איסור הרבנים שהוא אפילו לא יודע את הסיבה אלא רק שהם אסרו, הוא נמנע מלהשתמש בפלאפון שלי.

מעניין אם אותם האנשים ירדו  מטרמפ ברגע היודע להם שהנהג הינו בחור ישיבה ולשיטת חלק מהגדוילים אסור לו לנהוג. "

הבן אדם הזה איננו רבינא וגם לא רב אשי, לא רב ולא ר' יוחנן, ובודאי שלא רבן גמליאל או רבינו הקדוש. אין שום טעם לעשות למדנות על מעשה אקראי (אולי חד פעמי?) של אדם כלשהוא,  כלשכן אם אתה חושב שהוא לא חושב על מעשיו - לפי זה הוא גם לא חושב על דיבורו, ולא על האפשרויות שיש לו, כל זה "לטעמיך", בקיצור אין צורך להתייחס לכך יותר מדי.

הייתי אומר גם שאתה קצת חוזר על מה שהוא עשה - הוא לקח את הרבנים ועשה אותם סנהדרין, ואתה לוקח יהודי ועושה ממנו "אם אינם נביאים בני נביאים הם" - ואם אינם בני נביאים תלמידי חכמים הם. כמובן זה יפה מאוד שאתה דן אותו עד כדי כך לכף זכות, אבל בכל זאת....

מיכה,

אפשר להתייחס למקרה הנ"ל כמחרה חריג ובודד. במקרה חריג ובודד אתה צודק שאין שום עניין לדון יותר מידי, אלא לדון לכף זכות ולהמשיך הלאה.

אני העליתי את הסיפור לדיון כי ע"פ הבחנתי המקרה הנ"ל מייצג הלך רוח מסויים בציבור החרדי. רציתי לראות האם עוד נתקלו במקרים דומים כדי לאמת את הרגשתי כלפי הלך הרוח בציבור. במידה ואכן אלו תופעות נרחבות בציבור בצורה זו או בוריאציות אחרות דומות, עוררתי מספר נקודות לבירור בהודעתי בפתיחת האשכול.