|
|
| נשלח ב-12/12/2007 15:46 |
 |
| |
ומי שמאמין בערכי היסוד ולא מאמין בתוספות?
ומי שחרד לגורל החרדיות, בראותו אותה זורמת לעבר המפל?
בקיצור, מה אתה חפץ להגיד, לדחות את דברי הקניזי כי ההשוואה לא השוואה?! ומה עוד אתה חפץ לומר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2007 15:53 |
|
| |
לומד
אכן הדברים נאמרו כלפי השוואת הקניזי.
מי שמאמין בערכי היסוד ומעוניין לעצב את ההמשכיות בצורה אחרת, ובעיקר מי שרוצה להציל את החברה החרדית מתוך הזדהות ומטרה משותפת - הרי לכל הפחות את מבחן ההגינות כבר עבר.
מה עוד אני חפץ לומר? נראה כמה אני הולך להתעצבן
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2007 16:39 |
|
| |
היהדות החרדית אינה מקום גיאוגרפי או אתני - היא קבוצה המבוססת על הסכמות רעיוניות מסויימות.
מי שנולד חרדי ולא מאמין יותר בערכי היסוד שהחברה החרדית מבוססת עליהם, המעשה הריאלי וההוגן הוא לעבור שנה לא נעימה כדי לחיות הרבה שנים נעימות ולהגר לקבוצה אחרת.
מה שלא ריאלי זה להסעיר את המערכת לעורר מחלוקות ולשנות חיים של אחרים כי לא נעים לו לעשות זאת.
מה שלא הוגן זה להסעיר את המערכת לעורר מחלוקות ולשנות חיים של אחרים כי לא נעים לו לעשות זאת.
לב העברי (מודל 2007)
קבוצה המבוססת על רעיוניות, כאשר היא מולידה דורות לתוך הרעיונות הללו, היא הופכת לקבוצה אתנית. לא תוכל לדרוש מצעיר בוגר קיבוץ לעזוב את הקיבוץ באשר הוא כינס חברים צעירים לדון על תקפות הרעיון הקיבוצי. זו לא מכינה קדם צבאית שאתה לא חייב לבא אליה וגם יכול לעזוב מתי שבא לך. זו קבוצה גיאוגרפית, משפחתית, חברתית. אין כל הצדקה לדרוש מראש מכל עובר במעי אמו החרדית שיבא לעולם רק על מנת להסכים עם הרעיונות של הוריו. זכותו המלאה לחשוב אחרת מבלי להדרש ללכת לו מארצו וממלדתו ומבית אביו. זו דרישה טוטאליטארית חסרת הגינות, וכן, גם לא ריאלית.
כלומר, זה מאוד ריאלי לרצות וגם לכפות שתיקה על הפרט הסורר, בינתיים זה גם מאוד מצליח. זה לא ריאלי לחשוב שניתן לאלף את קבוצת הקופים לאורך דורות.
איש לא דיבר על שינוי חיים של אחרים שאינם חפצים בכך. מה לא לגיטימי בהתאחדות במרחב של כמה פרטים השותפים לדעה ואינם רוצים ללכת אל הלא נודע?
אני מחזיר אליך את ההאשמה, מי שלא הוגן הוא מי שנוטל את השם לקבוע מיהו חרדי ומי רשאי להמנות על חברי הקהילה שסבות סבותיה הניחו איזו יסוד רעיוני לא מוגדר דיו ונכדי הנפש אשר עשו בחרן לקחו את זה למחוזות הזויים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2007 13:08 |
|
| |
מודל 2007?! אם כבר עברי אז דגם תשס"ח (ואולי זו תמצית החילוק בינינו...)
ברשותך אדלג על הויכוח המלומד בהגדרת האתניות, וההשוואה בין הנחלת ערכים ואילוף קופים - שכל זאת נשגב ממני וגם חומק מהדיון העיקרי.
באופן כללי ערבבת בין הטענה שלי לבין עניין אגו"א באופן כללי, וגלשת לנאומים הסטנדרטיים של האגודה שאף אני אמון עליהם.
לכן אחדד את הטענה שלי:
יש ורשאים צעירים להפוך את העולם כאוות נפשם, ואף למסור את מולדתם לעם אחר (או את אמונת אבותיהם לתרבות זרה).
לדוגמא: אילו פרטיזנים במזרח גרמניה במלחה"ע ה-2 סייעו לצבא הסובייטי נגד מולדתם, אף שהביאו עמם שנות שעבוד לרוסיה.
במיקרים קיצוניים פחות "גייס חמישי" הוא מדליה מפוקפקת מאוד.
נקח מקרה קצה:
תקום קבוצה של צעירים חרדיים שאינם מאמינים באלוקים וגם סוברים שיש להנהיג הלכה פתוחה יותר, להתיר מדי פעם חילול שבת או ניאוף כדי לפרוק מתחים נפשיים.
האם קבוצה זו רשאית להראות בחליפה, כובע, זקן וציציות? אני סובר שכן, ולא אתבע אותם על שימוש בסמל מסחרי.
האם לדעתך הם רשאים לקדם את רעיונותיהם בחברת האם*, כאותם בני קיבוץ שהבאת**?
כיצד לדעתך החברה החרדית צריכה להתמודד איתם? האם לערוך איתם פאנל רב שיח בקיבוץ לביא - או שמא לעבוד בשיטות "לא תאבה"?
-----
* ואגב מה שכתבת "איש לא דיבר על שינוי חיים של אחרים שאינם חפצים בכך. מה לא לגיטימי בהתאחדות במרחב של כמה פרטים השותפים לדעה". אכן היה ראוי שאסתום את לועי אחר הצהרה זו אילו רק היתה נכונה עובדתית, ועיין באשכול על הפיכה או אלטרנטיבה. ועוד, שגם בהתאגדות נפרדת לא ניצלנו מהחובה ללבן יחד ביושר עם "השותפים לדעה" אנה פנינו מועדות, ליבנו במזרח או בסוף מערב?
** שגם בהם גופא אני מסופק. ותלית לא תניא בדלא תניא.
תוקן על ידי לבהעיברי ב- 13/12/2007 13:09:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2007 14:01 |
|
| |
אשתמש במודל של החזו"א באמונה ובטחון לגבי רודף ונרדף.
החזו"א רוצה להעמיד שם את ההלכה כקודמת למוסר. הוא ממחיש זאת באמצעות מקרה שהיה אצל השואל ומשיב, במלמד חדש שבא לעיר והיווה תחרות למלמדים הישנים. הישנים רדפו את הפולש בטענת פסקת לחיותי, אך ההלכה קובעת שבמלמד דרדקי אין טענת פסקת לחיותי. בו ברגע - אומר החזו"א - הופך הרודף = המלמד החדש לנרדף והנרדף = הוותיקים לרודף.
כנ"ל בעניינינו. אם הפורש את מרכולתו בשוק העירוני לכל מתעניין, הוא עבריין ומרכולתו אינה לגיטימית, אזי צודק לב העברי תשס"ח. ייכבד נא ויסור לשוק הסמוך, שם מוכרים סחורה כזו. אך אם המרכולת שהוא מוכר היא במסגרת המותר, גם אם אין היום דוכנים כאלו וגם אם מינהלת השוק לא אוהבת את זה, אזי מעשהו ראוי וכשר והרודפו הוא זה שאינו הוגן.
איך מחליטים?
בעיה רצינית! לכן - כותב החזו"א - צריך חכמים ודיינים.
אז מה הרווחתי? העברתי את הויכוח מאוהב ולא אוהב ללגיטימי ולא לגיטימי.
רווח מפוקפק למדי, שהרי כאשר הכנות נעדרת וכל אי נוחות הופכת לשמד, אז אין בעיה להמיר את טענת 'אולי לא' בצעקות 'מומר!!!'.
|
|
|
|
|
