ילדותנו

איפה הם ספרי הלימוד של ילדותנו. אני נזכר בילדותי הלא רחוקה ובספרי הלימוד שרווחו אצלנו בת"ת. למרות צרות האופקים, היה ספר שכולו רמזים לאופקים אחרים, רחבים: ילדותנו. היו שם קטעי ספרות ושירה מצולמים עקום, קטועים באמצע, מטושטשים. סיפורים על ימים רחוקים וארצות רחוקות. על קרומוול האנגלי וביתו, ועל הנער הנוסע לחוות דודו באפריקה הקולוניאלית וסיפורים קצרים מהמהפכה הצרפתית והמון המון סיפורי שואה וסיפורי גבורה בשואה. היו גם קטעי מדע פה ושם. על המסע לכיבוש החלל ועל גילוי נורת הלהט ובכלל על ממציאים כמו אדיסון ואלכסנדר גרהם בל. והיתה גם קצת ציונות מוסווית.

כאילו דחסו קצת מכל הטוב שמנעו מאיתנו, חניכי הת''ת, לכמה חוברות עמוסות בטעימות על קצה המזלג. הייתי אוהב לקרוא ילדותנו כחומר קריאה, לא רק כספר לימוד.

והיום, מה היום? יש מהדורה חדשה. כתב גדול ומנוקד, שמן זית זך. רק סיפורי רבנים ואדמורים ונהגיהם ורכביהם ומשמשיהם וכל אשר להם. כל השפע הטוב ההוא צונזר. ככה אנחנו נראים. עורו יהודים, חושו פן יהיה מאוחר וילדיכם יהיו לבערים נבערים מנוערים מכל שמץ חיים וסקרנות. הרימו טלפון למנהל הת''ת של בנכם ושאלוהו מדוע לא ילמד הבן בספר ילדותנו המקורי.

bt