|
|
| נשלח ב-13/1/2008 00:35 |
 |
| |
לא לא. גבר. כשאתה אוהב מישהוא אתה מוכן לתת לו הרבה מעבר למה שתהיה מוכן לתת לכל אדם אחר. כל השירי ערסים האלה "בשבילך אקטוף את הירח " או לא יודעת מה יביאו זה נשמע תלוש ומטומטם אבל באמת מרגישים כך שכ"כ אוהבים שמוכנים לתת בשבילו הכל.
אז אם זה מתבטא בזמן הרב שמשקיעים ובכסף המטורף (שאתה עובד עליו קשה מאוד) של טלפונים ארוכים או כל מיני דברים אחרים- אתה לא תעשה זאת בשביל כל אחד. רק אם תאהב מישהוא אתה תרגיש שזה "שווה" ה"בזבוז" משלך עצמך. ולא תררגיש "הפסד" או פראייר בכך.
אני מקווה שאני ברורה זה קצת קשה להסביר. צריך להרגיש..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 01:22 |
|
| |
עשני לא הבנת אותי.
אם תאהבי מישהו, ולא תתני לו את כל מה שאת מוכנה לתת לו ולהקריב בשבילו, תרגישי רע עם עצמך?
לדוגמא, אדם שילדו נדרס, הוא חושב שהוא היה יכול להציל אותו אם הוא היה קופץ לכביש ונהרג במקומו. כל החיים יש לו יסורי מצפון מכך. אם הוא היה קופץ הוא לא היה סובל, נכון?
אם כן כל מה שנתת לו נתת בשביל עצמך (אולי גם בשבילו, אבל גם לספק את צורך הנתינה שבך), כמו שהרב שלא קפץ ונהרג תחת בנו מרגיש חסר בעצמו.
בקיצור אני טוען בבכל אהבה אפילו הכי גדולה שתהיה, יש קצת אנוכיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 01:25 |
|
| |
סליחה שאני נדחפת...
גבר, זה דיון פילוסופי ישן נושן מימי אדם הראשון...
שבסופו של דבר כל מה שאנחנו מרגישים או רוצים הוא בשביל עצמינו. (יש על זה אפילו שיר של החברים של נטשה אם אני לא טועה)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 01:40 |
|
| |
גרב- לא אמרתי שהדיון חדש, גם דיון על מהות האהבה הוא מזמן אדם וחוה, ואעפ"כ האשכול עוסק בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 01:45 |
|
| |
סבבה. לא התכוונתי שבגלל שהוא ישן אז אין מקום לדון בו. סתם ציינתי עובדה קטנטונת :) שאגב, ברור שאתה צודק ואנחנו אנוכייים בסופו של דבר.
ובקשר למהות האהבה, יש התיימרות לדעתי, בנסיון להגדיר את מהות האהבה (נשמע מפוצץ מידי ואכן זה כך).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2008 20:51 |
|
| |
לא קשור לזה שאנחנו אנוכיים. עצם העובדה שאנחנו רוצים לתת מעצמינו למישהוא אחר.. עצם זה שלמישהוא אחד נרגיש שנהיה מוכנים לתת מעל ומעבר בעוד שלאחרים לא. גם אם זה בא לספק צרכים שלנו זה מראה עד רגש מיוחד לאדם הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2008 12:36 |
|
| |
נכון.. עשני צודקת :)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2008 15:21 |
|
| |
האהבה ידוע כרגש שהוא תולדה של נתינה או של קבלה, וכך גם כותב הרב דסלר, הנתינה שלי לזולת גורמת לי לאהוב אותו או לחילופין קבלה ממנו גם תגרום לי לאהוב אותו,
אהבה שאינה תלויה בדבר מסווגת כאהבה אמיתית,
אולם אני לא בטוח שקיים באמת דבר כזה "נתינה שאינה תלויה בדבר" כי הרי גם למי שאין אינטרס לקבל בחזרה הוא נהנה הרי מעצם הנתינה,
כך שלכאורה לפי זה אהבה היא בכל מקרה תולדה של קבלה בלבד, אם זה קבלה ישירה מהזולת או שזה קבלה של הנאה ריגשית שנוצרת בעקבות נתינה שלי לזולת שאליו גם מתייחס הביטוי "נתינה שאינה תלויה בדבר" למרות שזה לא בדיוק לא תלוי בדבר, אבל עדיין האהבה הנוצרת כתוצאה מהנתינה הזו מוגדרת כסוג האהבה האמיתית ביותר ובצדק,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2008 22:35 |
|
| |
לדעתי אהבה זה עצם העובדה שאתה מוכן לתת לשני במקום לתת לעצמך זה אהבה אפי' אם אתה נהנה מזה
|
|
|
|
|
