| נשלח ב-18/3/2008 16:32 |
 |
| |
הקיטש העיתונאי החרדי
מדוע עיתונאים חרדים מניחים שקוראיהם הינם מפגרים רפי שכל המאבדים עשתונות נוכח כל איש ביטחון ''קשוח, וקר, הלוחש לתוך מקרופון זעיר''?
התופעה הזאת דורשת הסבר שהרי מצד אחד מדובר בחברה תורנית החותרת להישגים רוחנים נאצלים, ומצד שני העיתונות הרשמית והחצי הרשמית שלה מרוחה בתיאורי קיטש פלסטיים ומזילי ריר של עושר, רווחה, ופירוטכניקה פארא - צבאית שמהווה מושא הערצה בחברות מתבגרים פרימיטיביות ונחשלות.
אני לא חוקר ספרות, אבל קראתי גם קראתי ומעולם לא נתקלתי בזאנר ספרותי נחות כזאנר העיתונות החרדית היורד לפרטי פרטים בתארו נקודת מבט של צ'קטניסט מחוצקן ומשועמם מהסוג המתקהל מאחרורי אמבולנסים, ואשר ושלא מניח מרחב נשימה מינימלי לדמיונו של הקורא על ידי שימוש יתר קטלני בדימויים ומטאפורות מתחכמות .
הרי לפניכם דוגמית אקראית לחלוטין שדליתי מתוך רשימתו של יוסי אליטוב על נסיון ההתנקשות בשר נהרי (משפחה ו' באדר ב' תשס''ח עמ' 2):
טובי חוקרי השב''כ נדהמו להיווכח כיצד פעלה חוליית הטרור המזרח ירושלמית המסוכנת והנועזת במקצוענות שמאפיינת טרוריסטים מיומנים ושועלי מלחמות גרילה.
''אלוקים אוהב אותך'' אמרו השב''כניקים קרי המזג וקפואי המבע לשר ההמום כשעדכנו אותו על עובדת היותו על הכוונת, במרכז האיקס של האקדחים המשומנים, ''הוא אוהב אותך למטה, לא בשמיים'' חייכו אנשי השרות בניסיון להרגיע את השר הנדהם.
אכן כל מי שעובר ברחוב הקבלן והבחין במה שמתרחש בבנין המגורים של השרים.... שם לב כי הבודקע עם המאיימים (כך במקור - הועדה) שעומדים בכניסה עובתה, והזקיפים החדשים עוקבים בשבע עיניים מפחידות אחרי כל מי שנכנס לבניין ויוצא ממנו.
אלא שאז התברר כי המחבלים פרושים בכל מקום ומרושתים באינספור מוקדים מפתיעים ומעוררי חלחלה.
בעוד דמו של השר נהרי קופא בעורקיו, נזכר כי.....
או שהוא מפגר או שהוא חושב שאנחנו מפגרים
ולקינוח אני מפנה את תשומת ליבכם אל הטכניקה הסיפורית של הפתיחה והתעללותו בכביש המסכן:
לו ידע אותו עורק ראשי - החוצה את דרומה של ירושלים.... לדבר ולספר את הידוע לו, כי אז היו סומרות שערות הראש מן הקלות המפחידה שבה יכולים היום המחבלים המסוכנים ממזרח ירושלים - אנשים ''נחמדים'' ו''מנומסים'' דוברי עברית צחה ואידיבים למראה להוציא להורג באכזריות שטנית בחורים תמימי לב, שרים בכירים, ומנהיגי הדור.
זה אותו עורק תנועה סואן, המתפתל ממזרח העיר לפאתי שכונת הר נוף. כן, אותו כביש רב תהפוכות עמוס רמזורים ונתיבים, שאינו מסנן את המאות השועטים עליו, תהא מטרתם אשר תהא. אותו אספלט שספג בדומייה את צעדי המרצח השפל בדרכו לנקב את לבבותיהם של שמונת הבחורים - אינו עושב זאת פעם ראשונה. הוא משמש את חיות האדם במזימות ההרג שלהם, שבחסדי שמיים לא תמיד יוצאות אל הפועל.
תוקן על ידי הוועדה ב- 18/03/2008 16:36:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 18:10 |
|
| |
בכלל הפסקתי מזמן לקרוא עיתונים ובפרט את העיתונים החרדיים
ולך כותב נכבד
הדוגמאות שהבאת הם עוד טובות
הרי אם תבדוק את העיתונות החרדית תראה שרוב רובם של הכתבות הם כתבות מטעם גופים שרוצים כל היום לבלבל לנו את המוח
גם אם לא חושבים שאנחנו מפגרים אז עושים אותנו כאלה
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2008 13:54 |
|
| |
אתה לא חושב שבעיתונים החרידים צריכים לעשות קצת שינויי ניסוח לכתבות שהם מעתיקים מynet?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2008 20:19 |
|
| |
לצערנו, בציבור החרדי בשביל להיות עיתונאי מספיק שכמה דודות אמרו לך "אתה כותב יפה" ויש לך קשרים במערכת...
העיתונות, אגב, משקפת נאמנה בדרך כלל את הציבור הקורא- שדורש סקופים ורכילות ומהר ככל האפשר.
לא שאין עיתונים חרדיים טובים, אבל הם בודדים או מעטים מאד.
והספרות החרדית... שלא נדבר בכלל... הכל סובב סביב מעגל השואה-שידוכים-שב"כ...
עצוב!
והשאלה הגדולה היא: למה? וכי חסרים אנשים מוכשרים שיספקו חומר כתיבה משובח וראוי?
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2008 08:19 |
|
| |
תמי
צריך לעבור וועדות רוחניות שלכל אחד מחבריהם יש זכות ווטו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2008 11:59 |
|
| |
תמי
משום שכתיבה היא יצירה הבאה מנפשו של האדם. סופר הוא אמן, זו אמנות.
בציבור החרדי לא מטפחים עצמאות רגשית, אמנות או יצירה. זה מסוכן מאוד לחינוך דוגמאטי. סופר שיכתוב בצורה משוחררת ואותנטית, עלול לקרוא תיגר על כמה מוסכמות או לפתוח אותן לדיון. הממסד החרדי פוחד מזה מאוד.
קראת את הסיפור אורות תעתועים של הניק shmuelll בבח"ח? נראה לך שאפשר למכור ממנו מאה עותקים בחנויות הספרים החרדיות בלי לזכות בחרם?
איזה סופר ברמה ישקיע את זמנו וכוחותיו בכתיבת שבלונות נבובות?
וכמו סופרים, אין בכלל אמנים. נתקלת בחרדי או אפילו חרדית שמשקיעים בציורי שמן ברמה גבוהה ומנסים להתפרנס מזה?
מה, חרדים לא אוהבים ציור?
וכן בנגינה, וכן בכל ענפי האמנות. נראה לי שהפורקן היחיד כמעט בו ניתן היה לשחרר את נפש האמן במחוזותינו, היתה כתיבת סת"ם, עד שגם היא הפכה לשבלונה. אם אתה לא כותב בדיוק כמו דוידוויץ', אף אחד לא ישלם לך מחיר טוב.
נשאר לנשים אימון הצגות סוף שנה, שגם הן פחות או יותר חוזרות על אותן מנטרות בתנועות ידיים ללא פרופורציה.
_________________
---------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2008 11:02 |
|
| |
I hope it is in order to write in English as my Hebrew leaves much to be desired.
I have thought about this question many times and I have several theories:
1. That the journalists and general readership find it difficult to distinguish between fact and opinion. So news items which should be limited to facts become a mix of fact, opinion and blatant propoganda. The failure to distinguish between fact and opinion may be a result of an education system which delivers up what is essentially belief as historically verifiable facts.
2. It is generally true that the less intelligent will dwell on facts for the sake of the facts alone whereas more intelligent people will consider the causes and the results. For eg. in a car accident the kids and the ignorant will chew over how many ambulances were on the scene and how many minutes it took for the Hatzole to arrive, while someone with brains will want to know how it happended, what speed the car was driving at and what can be done to avoid such accidents in the future.
3. In a society where genuine and thoughtful criticism is a rare commodity the general standard of creative and any work is likely to suffer. If every sefer published is 'brilliant' and every cd 'gevaldig' and every talmid chochem a 'goen', there is little incentive for the truly talented to improve and for the mediocre to shut up. It also means that the readers and listeners are less well equipped to discern quality from garbage.
אם אין דעת הבדלה מנין?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2008 11:43 |
|
| |
אמר לי פעם יהודי חרדי
שהסגנון של מודעות הרחוב, שהכל מזעזע, איום ונורא וכו' נובע ממחסור בקיראת ספרות.
ונ"ל כוונתו שלא מורגלים לרמות של סגנון, אלא הכל שחור עד הסוף או לבן עד הסוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2008 10:52 |
|
| |
זה באמת ממש מדהים הכתיבה האינפנטילית של אדם שהוא הנציג שהצליחו למצוא מבין העיתונאים החרדים שיהיה הנציג היחיד במועצת רשות השידור (או משהו כזה).
אפשר להרחיב את זה אל מעבר לעיתונאות חרדית גם אל הסיפרות החרדית, כל הכתיבה החרדית היא כולה בת כמה עשרות שנים,
מי לא זוכר את ספריו עוצרי הנשימה של שמואל ארגמן?! ואני לא מדבר רק על הסגנון האינפנטילי אלא גם על כל שלל הטכנולוגיות והניסים המדהימים והלא הגיוניים שהתרחשו שם.
ברור שהיו גם סופרים טובים כמו מאיר ברעם, חיים אליאב (לא של המתח, המוקדם) אבל העובדה היא שספרי המתח בגרוש של שמואל ארגמן היו להיט בקרב ילדים חרדים.
נראה לי שהסיבה לזה נעוצה בנושא של הסיפורים, הסופרים המוצלחים יותר כתבו על נושאים שקשורים ליהדות ודת, מאיר ברעם כתב רק על היסטוריה יהודית ככל הזכור לי, כמו כן גם הספרים של שמואל ארגמן שהיו בנושאים שקרובים ליהדות ("נס במבצר", "בעיקבות ראשי האינקוויזיציה" ועוד), היו בנושאים שהציבור החרדי מכיר כבר ואין בזה איזשהו חידוש של ז'אנר, לעומת זאת ספרי המבצעים הנועזים והבלתי הגיוניים שיזם ראש הישיבה של סוכן המוסד שחזר בתשובה היו פתטיים להחריד,
הז'אנר החדש הזה ששמואל ארגמן הכניס עוד היה בחיתוליו ולמרות שהכתיבה הייתה מחליאה הציבור התעניין, מאז הציבור הספיק להתפתח וכיום זה נפוץ הרבה פחות, (ציפורה אדלר מ. ארבל ושות').
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2008 09:10 |
|
| |
לא יאומן. כזה דיון מלומד, ואף אחד לא עלה על הסיבה האמיתית והפשוטה.
הסיבה הפשוטה היא שהמוכשרים הולכים לעשות דברים אחרים, אם הם בעלי שאר רוח ממש, יש להם הרבה מה ליצור ברוחניות. ואפילו אם אינם מרוממים, אבל רוצים לעשות לעצמם שם וכבוד, גם הדרך אינה כתיבה, בדרך כלל.
מה שקורה הוא שאנשים שלא הצליחו בדברים אחרים, פונים לכתוב ספרות וכדומה. אני מפריז קצת כמובן, ומכליל, אבל לרוב זה מדויק. ואחר כך באים "מבינים" ושואלים למה הוא "הנציג" של הציבור החרדי ברשות השידור.
כמה חרדים נורמלים אתה מכיר שיסכימו לעשות את התפקיד הזה? כיום כבר יש יותר לגיטימציה מאשר לפני חמש שנים, אבל עדיין, הרוב יראו בזה תפקיד של מה יפיתניק, ולא מכובד, ולא נעים, וכו'.
וכן הדברים בעניינים פוליטיים, ועוד ועוד. הכלל תמיד הוא שהחרדים הטובים באמת משקיעים את ראשם ורובם בתורה ובמצוות. אני יודע שזה נשמע פתאטי אבל זה נכון כמעט תמיד. יש אמנם אנשים מוכשרים שלא מוצאים את עצמם בלימוד והולכים לעשות דברים רבים אחרים. אבל כשדנים על ענייני רוח ויצירה, למה אתם חושבים שחרדי כזה יחפש לעשות דבר שהוא מבחינתו סוג ג'?
אם נשאר עוד משהו מן הדיון, זה רק למה זה סוג ג'. לטעמי גם על זה אין כל כך הרבה מה לדון. מערכת החינוך החרדי היא קיצונית, והיא לא משאירה הקבה מקום לביטוי מעבר חמסלולים המוכתבים. בוודאי שאפשר לבקר ולהזהיר את הגישה הזו, ואף לתת את הדעת על המחיר שזה גובה. אבל אלו העובדות, ואלו התוצאות. וגם לגישה הזו יש על מה לסמוך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2008 10:47 |
|
| |
קראתי השבוע את "בואי הרוח" של הרב חיים סבתו.
אפשר להיות ת"ח ולכתוב ספרות יפהפיה.
האם גדולי המשוררים לא היו ת"ח?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2008 18:26 |
|
| |
לoneאחד: הלא בחרדים עסקינן ולא בתלמידי חכמים. חוץ מחרדים עצמם אין מי שיגדור גדולי המשוררים כחרדים ומאידך מהזמן שחלק משומרי תורה ומצוות הגדירו עצמם כחרדים אין כמעט מגדוליהם שכתב בסגנון ספרותי ומקורי (החזו"א?). ואולי הא בהא תליא שחלק מחרדיזם הוי כניעת מקוריות ויצירות, ואם כן היותר נדושה יותר חרדי.
תוקן על ידי frummie ב- 30/03/2008 18:47:27
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2008 10:51 |
|
| |
נאמר כאן שהמוכשרים היום אמורים רק ללמוד. יש לציין כי לא תמיד היה כך.
רבנו תם כתב לראב"ע בענוה "אני עבד לאברהם למקנה".
כלומר, הוא העריך את גדלותו של ראב"ע למרות שלא היה גדול בתלמוד אלא במקרא, בשירה ובחכמה.
כיום אין מצב שגדול בתורה יעריך בצורה כזאת משורר. הרי המשורר הוא "לא בסדר" בכך שאינו לומד כל היום.
ועל הקיטש העיתונאי והפשקווילי ייאמר: זה לא מתחיל שם. גם בשיחות מוסר, לאו דוקא שטחיות, שולטות עניות השפה ודלות ההבעה וצמצום המוחין. כיצד? כל רעיון חייב להיות "מבהיל" או "נפלא", וכל מוסר השכל הוא "עצום ונורא", "מרפסן איגרא" וכיו"ב. לא מדברים ישר ולענין אלא באמצעות דימויים מוקצנים וילדותיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2008 13:13 |
|
| |
.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/04/2008 13:19:54
|
|
|
|
|
