פרק 7: יפעת מחליטה
פרק 1 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2412547&forum_id=17053
פרק 2 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2413797&forum_id=17053
פרק 3 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2415725&forum_id=17053
פרק 4 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2418241&forum_id=17053
פרק 5 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2420750&forum_id=17053
פרק 6 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2423305&forum_id=17053
- "כן הוא כתב מכתב נכנסה מיכל אימו של שמוליק לשיחה,"
ריקי ושמוליק היו מופתעים, יותר נכון בהלם...
"אימא מה - את - עושה - פה???" נפלטה הקריאה משניהם?
"אני ואבא באנו להלוויה של הזקן שלך, יותר נכון אבא אני רק בתור מלווה."
"לזקן שלי... יש לו שם אימא, חיימקה, ר' חיימקה רוזנשטיין"
"אני מצטערת לא התכוונתי לזלזל"
"ובכן, אממ כחחח כחכחה בגרונה.... אני מפריעה לכם באמצע דיון, אה שמוליק, אתה רוצה לשתף אותי, קרצה מיכל..."
"אני מאמין שאת יודעת שאת הטריק להקשיב מאחורי הדלת אני מכיר, אז אל תטרחי..."
"או שמוליק חמודי... כן אני יודעת שאתה מכיר את הטריקים שלי..."
ריקי פרצה לשיחה,
"אולי מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה, אני עדיין מהמשפחה נכון?"
"בטח אמר שמוליק,"
"תודה, לרגע תהיתי שאולי כבר לא.."
מיכל ושמוליק סיפרו לריקי בחילופין אודות המכתב, את הרגשות כבר ידעה ריקי מסיפורו של שמוליק שנקטע ע"י אימא.
"טוב אמרה ריקי אני באמת לא מבינה את ההתלבטות הקשה, סה"כ נראה שיש בניכם כימיה אמנם לא דיברתם אבל את זה אפשר לפתור בפגישה הבאה, וכאילו זאת רק פגישה שנייה מה כבר יכול להיות, אמרה."
"מיכל הנהנה בראשה להסכמה, נראה היה שההחלטה נפלה, תהיה פגישה שנייה."
"מישהו דופק, אמר שמוליק"
ריקי הלכה לפתוח, אבא עמד בפתח.
"מיכל צריך ללכת ההלוויה מתחילה כבר 7:15, נכון צריך לזוז, שמוליק אתה בא?"
"אני לא יודע הבחורה גרה ממש באותו בניין אני לא יודע לא בא לי, אני חושב שאני אשתתף דרך החלון מהסלון של ריקי."
"אם זה מה שאתה רוצה שיהיה כך, אמר שלומי."
"שמוליק אתה רוצה להתקשר או שאני אתקשר שאלה מיכל?"
"אני חושב שאני אעשה זאת אימא."
מיכל ושלומי יצאו מהבית בדרכם להלוויה ריקי סגרה את הדלת בעדם.
שמוליק ניגש לטלפון מחייג את הספרות מהנייר שמיכל השאירה לו על הדלפק רגע לפני שלחץ על הספרה האחרונה הרים את מבטו לאחותו ריקי, היה שם מבט שאמר, זהו הצעד הנכון...
שמוליק לחץ על הספרה האחרונה ושמע צליל חיוג....
צליל ניתוק צורם זמזם משפופרת הטלפון, כבר כמה דקות ויפעת עדיין מחזיקה את השפופרת בידה למרות שהשיחה עם רובי הסתיימה, נסחפת בזיכרונה על שירה דודתה אשתו של רובי, היא הייתה ילדה קטנה אבל זיכרונותיה עדיין טריים כשל יום האתמול...
זיכרונות רבים כ"כ נשארו/נחצבו משירה, אישה יפה, נעימה וחכמה.
כ"כ עצב לה ברגע ששמעה את הבשורה על מותה... גם שהייתה ילדה קטנה ללא הבנה רבה אודות המוות ומשמעותו, אכן משמעות אחת בוודאי הייתה ברורה, שירה לא תהיה עוד, שירה איננה.
אבל מוות אחר קטע את מחשבתה היא הביטה בשעון שהראה על 7:25 ההלוויה אמורה להתחיל.
יפעת הניחה את שפופרת הטלפון, ורצה לכיוון ביתה של ריינה, ריינה רוזנשטיין.
ריצתה נקטעה בשושנה אימא,
"יפעת לאן את רצה?"
"אני חייבת ללכת, ההלוויה מתחילה, הבטחתי לגברת רוזנשטיין שאני אהיה אימה,"
"אני הרגע חוזרת משם, אמרה שושנה, עוד לא התחילו את יכולה להירגע", "וחוץ מזה אנו צריכות לדבר על השידוך, השדכנית רוצה תשובה."
שושנה וייס לא אהבה לדחות דברים ובמיוחד לא תשובות על שידוכים היא דיברה על כך השכם והערב בסמינר...
הרבה עצות על שידוכים לא היה לה, אבל דבר אחד חזרה ואמרה לא לדחות תשובות.
יש לכן תשובה שלילית אמרו אותה, תשובה חיובית אמרו אותה, אין שום טעם, ולא הוגן לדחות תשובות.
שושנה ודאי רצתה לשמש כדוגמא עבור עצמה.
"יפעת אני רוצה שנדבר על זה עכשיו, אעזור לך להגיע להחלטה אבל את חייבת להגיע להחלטה, כבר עבר יום שלם."
יפעת לא אהבה את זה, יום שלם היא מנסה לדחות את ההחלטה והנה עכשיו אימא דוחקת בה להחליט עכשיו.
"את יודעת מה אימא, בואי נלך להלוויה ביחד ונדבר על זה בדרך,"
"נו טוב, אבל את מבטיחה לי,"
"כן אימא, מבטיחה"
שושנה ויפעת ירדו לדירתה של גברת רוזנשטיין, הבית היה כבר עמוס באנשים שושנה לחשה ליפעת, "לא ידעתי שהוא היה כ"כ מוכר."
גברת רוזנשטיין זיהתה את יפעת ואימא,
"תודה רבה שהגעתם, תודה רבה, תדעי לך שיש ל בת מדהימה גברת וייס אם היה לי בן הייתי חוטפת אותה,"
גברת רוזנשטיין דיברה בקול אנשים סובבו את ראשם לראות במי המדובר, דבר אשר לא מנע מיפעת להסמיק קלות.
מהחלון ראתה יפעת את ר' עמנואל יוצא מרכב החברה קדישא, וכעבור מספר רגעים ראתה אותה נכנס לבית.
עוד בבית האבות ראתה את ר' עמנואל מדבר בצד עם גברת רוזנשטיין כנראה לקח על עצמו לארגן את ההלוויה באין מישהו אחר במקומו.
השעה כבר מתאחרת ניגש ר' עימנואל ואמר לגברת רוזנשטיין, אולי נתחיל בהספדים שאל?
גברת רוזנשטיין הנהנה והוסיפה:
"בעלי, חיימקה שלי, ביקש שלא יהיו הספדים הוא כתב את זה בצוואה..."
גברת רוזנשטיין הושיטה פיסת נייר לר' עימנואל, ר' עימנואל עיין מספר רגעים והכריז "מצווה לקים דברי המת".
"הנפטר ביקש הלוויה ללא הספדים הבה נכבד את בקשתו האחרונה".
הציבור הנהן בהסכמה, וההלוויה יצאה לדרכה.
יפעת תרה בהלוויה בעיניה מחפשת את גברת רוזנשטיין.
יפעת קלטה אותה במרחק מה ממנה, מוקפת בחברותיה- נשים מבוגרת שהלכו לצידה, תומכות בה.
יפעת אמנם הבטיחה לגברת רוזנשטיין שתהיה לידה בזמן ההלוויה, אבל היה נראה שהיא מסתדרת לבד.
"יפעת הבטחת לי, אנו צריכות לדבר דחקה שושנה,"
"נכון אימא, נכון."
שושנה ויפעת מצאו ספסל ברחוב והתיישבו בו,
"אז מה את אומרת יפעת איך היה איתו- עם הבחור?"
"אני לא יודעת מה בדיוק להגיד, הוא נראה בחור נחמד, אמנם הגובה שלו לא משהו..."
"נו טוב יפעת את יודעת שגובה זה לא הכול,"
"נכון אימא", קטעה יפעת את שושנה.
"אבל זאת לא הבעיה העיקרית, הדבר שהכי הציק לי בפגישה הוא שכמעט לא דיברנו, פשוט לא דיברנו ואני לא צוחקת."
"אולי הוא התבייש ניסתה שושנה,"
"לא יודעת אימא..."
"ומה רובי אמר?"
"הוא אמר שזאת אהבה ממבט ראשון,"
"ומה את אומרת על מה שהוא אמר?"
"הוא אמר דברים עם היגיון אבל קשה לי לקבל את זה.."
"אז מה רובי כן אמר... אני לא מבינה, אולי תפרטי קצת?"
"רובי אמר שאם במהלך השקט הזה שהיה בנינו, לא הרגשתי מבוכה והרגשתי גם אולי בנוח עם זה, כנראה שזאת אהבה. כי אהבה לא חייבת להיות בין אנשים שמדברים כל הזמן, אהבה יכולה להיות גם בלי דיבורים, זה משהו שמרגישים."
"דברים של טעם המהמה שושנה."
"ובכלל אני לא מבינה, כל מה שמדובר פה הוא להחליט על פגישה שנייה, מה כבר יכול לקרות??? אתם לא הולכים להתחתן אחרי הפגישה הזאת, נכון?"
"כן בטח נכון אני לא הולכת להתחתן, לפחות בינתיים, אמרה יפעת בבהילות..."
"נו, אז מה הבעיה, את בעצמך אומרת... תקבעי פגישה נוספת, ואח"כ תוכלי להחליט בצורה הרבה יותר טובה, אולי דברים ישתנו..."
"אוקי אימא, עוד פגישה אחת, ונראה.."
"את רוצה שאני אתקשר, או שאת תתקשרי?"
"אני אתקשר אימא,"
"טוב בסדר."
יפעת לקחה את מכשיר הסלולארי של אימא,
"רגע, אימא מה המספר?"
"תעשי חיוג חוזר זאת שפרה, השדכנית."
יפעת העיפה מבט אחרון לפי החיוג לאימא שושנה החזירה לה מבט שאמר כן זה הצעד הנכון, נכון לעכשיו.
צליל חיוג נשמע...
תוקן על ידי אסיק_good ב- 08/06/2008 15:02:49
