חינוך ללא נשירה - הפטנט הרשום

מערכת החינוך החרדית, מתגאה בהצלחתה המסחררת לחסום כמעט לגמרי את תופעת הנשירה. כל אימת שעולה לדיון השוואה בין מערכות חינוך דתיות, בעיקר לצרכי ניגוח אך אולי מידי פעם גם בשיחות סלון, עולה הטיעון המנצח: אצלנו ההמשך מובטח. נכון מאוד, שצמצום ממדי הנשירה למספר מזערי, הוא הצלחה שאין לה שניה. אין עוד חברה היכולה להתפאר בקרוב למאה אחוזי המשך של בניה בדרכה. גם הטובים שבציונות הדתית, יודו בעובדה זו, תוך אנחה מרה. שאלתי אליכם, חכמי הפורום וכל עם ישראל, מי המציא כאן מצב חדש? אותי לימדו תמיד, שהמזרוחניקים קלקלו והנוער שלהם נושר לחילוניות משום פתיחותם. הוי אומר, שהחרדים פשוט נוהגים באותה דרך בה נהגו תמיד והצלחתם היא ההצלחה הוותיקה של כנסת ישראל לדורותיה. האם זה אכן כך? דומני שראוי לבדוק זאת שוב. יש לי תחושה הפוכה משום מה, שתמיד היתה נשירה מן הדרך, לכוונים שונים כפי המצוי באותה תקופה באותו איזור. הנשירה הדתלי"ת היא אותה נשירה טבעית שישנה במערכת חינוך מעצם היותה המונית. החרדיות היא היא שהמציאה את הפטנט המופלא, לשמור את כל הדור הבא בצלמה כדמותה. הצלחתם כה גדולה היא, עד שהם המציאו גם את היומרה הזו כאילו היא פשוטה ומחויבת, עד שמי שאינו זוכה לשבעה בנים ההוגים כל זמנם בתורה, טופח על ראשו ומקונן על כשלונו. יהודי בן דור פלוני במדינה פלונית, שילדה לו רעייתו שבעה, שלשה בנים גידל הנגיד: האחד סוחר, השני אופה והצעיר תודה לק-ל פרנס בקהילה קדושה. ארבע בנות חסודות יש לו גם כן: האחת נשואה לגבאי, השניה לסוחר העצים, השלישית לספסר קרקעות וחתנו הצעיר, הו הו, הוא ממש דיין. מה אשיב לה'. האם זה לא הזוי, ההצלחה הכבירה הזו? האם הפטנט הזה הוא בחינם?

_________________
-------------- מאיר

יתכן שנערבו פה פרשיות:
1. נשירה לכיוון פרחחות, עמהארציות, בעל-עבירניקיות או אפילו אביסלע-אפיקורוס. הייתה מאז ומעולם וקיימת גם בחברה החרדית. התלונה על המזרחי הייתה ששם השובבים כבר הופכים להיות מחללי שבת בפרהסיא שיצאו מגדר עמם (ולהגדיר מחדש את העם ע"פ שירות בצה"ל זה לא רלוונטי בכלל ולדיון החרדי בפרט), ולא עוד אלא שבאחוזים גדולים מנורמת הנשירה בחברה, וגם "ילדים טובים" ולא רק פורקי עול בפוטנציה. כלומר יש גשר קל למעבר מחוץ לגדר ההלכה. וזה טיעון תקף.
2. קשה לומר על משהו "מאז ומעולם" , כל תקופה היסטורית תובעת את שלה. מן הסתם הנשירה בימי המלך מנשה היתה גדולה יותר מפולין במאה ה-16, ומן הסתם הנשירה בהתנחלויות בעשורים האחרונים קטנה מהנשירה בממ"ד רמת-גני בשנות ה-60. 

שתי הערות
א. אי נשירה אינה אמורה לעורר שום הערכה. ואין לשכוח שהנצרות הצליחה בזה עד לתקופה האחרונה, הרבה יותר ממה שהיהדות הצליחה בזה ואפילו בהיות המקדש על מכונו.

ב. מנקודת מבט פנימית עולה שדווקא בציבור הד"לי יש פחות נשירה.
ואסביר
על פי דרך חינוכם, ישנה לגיטימציה מסויימת ל"איש באמונתו יחיה", ולאורח החיים החילוני בכלל [החודר אליהם דרך כלי התקשורת]. לפי תפיסה זו, אין זה כ"כ נורא שכאשר אמונתו של הצעיר אינה זהה לזו של הוריו, הוא פורק עול תורה ומצוות על פי צו לבו. [וגם הוא יודע שאינו שובר את לבם כמו הצעיר להורים "שרוליסטים" שהופך להיות "מנדליסט" למשל.]
משא"כ על פי החינוך החרדי אין כל מקום ל"איש באמונתו", אלא הערכים מחייבים טוטאלית כל אחד [וכל מי שלא זכה לקבלם הוא כתינוק שנשבה] ועם כל זאת, ישנם רבים שבסתר או חצי בגלוי פורקים את מיטב הערכים עליהם חונכו [בעיקר במצוות שבין אדם לחברו, אך גם בין אדם למקום], ונשארים קשורים לחרדיות רק בפיהם ובלבושם וליבם רחק מכל שמץ של יראת שמים טהורה. הוי אומר, הנשירה בציבור החרדי גדולה יותר.

צלצח, ‎
‎ אכן כבר עמדו על נקודה זו באשכולות דומים, ואם כן אין שום מקום לטענות על הנשירה החרדית, שאין שום דבר להשוות אליה (אולי למעט אם נבדוק נשירה בכנסיות נוצריות מאוד שמרניות או בכת האיימיש וכדו').

שרגא
לא הבנתי על איזו נקודה כבר עמדו,
ומי דיבר בכלל אודות "טענות על הנשירה החרדית"?

הקניזי עומד על נקודה מצויינת והיא שהנשירה במגזר הלא חרדי מהווה מצב טבעי וברירת מחדל  ואילו אחוזי ההצלחה של החרדיות הינם תוצאה של תבנית תגובה חדשה שנוסחה ביודעין ובלא יודעין נוכח אתגרי המודרנה ולא, כפי שדוברי החרדיות מעדיפים להציגה, כנגזרת הטבעית של הליכה בדרך אבותינו המסורה לנו מדור לדור.

בעוד שהפולמיקה החרדית עושה שימוש בטענת העדר הנשירה (שעל ביסוסה העובדתי והלוגי יש לדון בנפרד) כצידוק האולטימטיבי העומד בבסיס עיסקת החבילה של החרדיות, אם כהצגתה כפתרון היעיל  ביותר (וע''כ מחייב ישום חובק יקום) כפי שמשתקף במבחן התוצאה, ואם מצד הטיעון התיאולוגי (שבאופן גס יש להגדירו כמורכב משני רבדים: האחד מציג את תוצאות החרדיות כביטוי אותנטי של שכר מצווה בעלמא הדיין והשני מציג את החרדיות כהוכחה לפיה האל לא נוטש את ההולכים בדרכיו. והדברים עמוקים מני ים), הבחנתו של הקניזי מהוה צעד ראשון בהפרכת התיזה המציבה את חבילת העיסקה החרדית כדרך הלגיטימית הבלעדית.  

ובטרם נצלול ונעיין בתורף דבריו (וספק אם הדבר יעלה בידי כעת מחמת קוצר הזמן) הריני לעלות נקודה נוספת והיא שמעבר לחשיבות האקדמית והעיונית בבירור ביסוסה העובדתי והלוגי, הרי שלעניות דעתי הטענה המשובשת הנ''ל הוטמעה ונצרבה בתודעת בוגרי הציבור החרדי ואף מעבר לגבולותיו ומהווה את גורם הסטגנציה העיקרי המונע שינוי חיובי ואת הבאג התודעתי המאפשר את האונס החברתי המתמשך בידי הממסד הדיקטטורי.

שנים של קינון בגבול הדמדומים המתוח בין החרדיות ובין מה שמעבר לה, הביאוני למסקנה כי החרדים הגבוליים המייחלים לשינוי שבויים בתפיסת המזהה את החרדיות כברירת המחדל הלגיטימית או בניסוחה העממי הבא ''למרות הכל החרדיות הינה האופציה הטובה ביותר''.  תודעה זה מוזנת ישירות מהתפיסה החרדית בדבר הגמוניותה בשטח העדר הנשירה - הפחד הקמאי של ההורה הדתי.   לי ברור איפה כי תודעה נעדרת ביסוס זו מסיידת את יכולת המיקוח המהווה תנאי הכרחי לכל שינוי חברתי.  על כן כל מי ששבוי בתודעה המופרכת הנ''ל, יכול לעלות לקנוסה ולמסור את המפתחות לטומבק, אפרתי, בלוי, או בויימרינד המקומי.
 
הדרך לשינוי חברתי אינה מותנית רק ביכולת ההתמודדות מול הרובד הרקוב של הממסד החרדי, ועוברת בעיקר בתודעתנו.

משעה שנעמוד על טיבו המדוייק של המכינזם העומד בבסיס מנגנון ההישרדות התרבותי של החרדיות, נשתחרר מן התפיסה לפיה ישנו הכרח קיומי להסתופף ולהצטופף תחת אותה תוית סוציולוגית ביחד עם ר' חיים קנייבסקי ובעיקר מתפיסת ''מי יתן לי מזרוחניק ואנשכנו כחמור'' השוללת קטגורית אם כי בעקיפין את זכות קיומו של המגזר השלישי.  

צלצח, על כך שנשירה ככשלון קיימת בעיקר במגזר החרדי, ונשירה במקומות אחרים איננה כ"כ כשלון, כפי שהסברת. ומכאן שכדי להפוך את טיעון הנשירה כנגד החרדיות מתוך זה שיש כאלו שכן נושרים, גם אינו נכון כל עוד אין מגזר דומה להשוות מולו מה אחוזי הנשירה ואם אצל החרדים האחוז גבוה יותר.