ראיתי וקראתי.
כפי שהסברתי המשחק הפוליטי בנוי על התנהגות בה אדם הוא רציונלי. זאת אומרת שואף למקסם את הכנסותיו, עד לרמה בה תוספת ההכנסה לא תשתווה לתוספת של זמן פנוי.
כחבר שווה ידאגו לך להוצאות על צרכי דת, כשרות וכד'.
כחבר שווה לא יממנו אותך אם אתה לא מעוניין לעבוד, גם אם זאת מצווה דתית שלך. הדת שקבעה שלא תעבוד, יש לה כנראה אי אלו מנגנונים לקבוע שאיך תישאר בחיים.
זה כמובן לא סותר, כי על המדינה כמדינה יהודית לתמוך במספר מסויים של לומדי תורה שיהוו את המשך קיום הדת באומה (ז.א. יש לתמוך במספר נדרש של אברכים שיהוו בהמשך רבנים, דיינים, ר"ים וכד'). השאלה היא כמובן כמה, במי ולאיזו תקופה.
מי שלא יתמך על ידי המדינה וירצה ללמוד, שימצא לו מממן.
אולם כנראה שעל המדינה כן לתמוך במי שלמד רק תורה ולא לימודים שמאפשרים רכישת מקצוע ולאפשר לו להשתלב בתעסוקה בחברה הכללית.
|
|
