דמיון מפותח של אנשים

שרפ,

אני הייתי מהמצדדות ומצטטות מקונטרס החסד, וכן, במושג "נתינה מולידה אהבה", ואף כאן המשכתי באותו קו בדיוק...
כתבתי לפני כן דברים ייותר חריפים, שהיה ברור מתוכם הקשר הישיר לדברי הרב דסלר ונמחקו בטעות, ולכן קיצרתי (בהודעתי הקדמת)
מה שכתבתי שם זה שהנתינה שהייתה בין יעלי לבין עמיתה לעבודה, (להחליף דיעות, להקשיב, להקדיש זמן לשני, להנות אחד מהשני, להחכים ולהעשיר אחד את השני זה בפירוש נתינה), הנתינה הזאת הולידה איזה אהבה (כפי שכתבתי בהודעת הקודמת, וגם אתה הסכמת שהייתה כאן אהבה), האהבה הזאת היא אהבה שתפריע לאדם, ולכן אישה שאוהבת את בעלה ורוצה בטובתו, תמנע ממנו אהבה זו שרק מפריעה לו בחיים, והיא לא לטובתו.

אחרי דברי הגמרא שהבאת, ואחרי שאתה טוען שהמעשה מוליד אהבה לגבר זר: האם אתה עדיין נותן לגטימציה לאשתך לשבת בבית קפה עם עמית לעבודה ובפרט מאותו זרם, ולצחקק עימו?

יעלי,

מה זאת אומרת שבעלך ייקנא קצת? אני מקווה שהתבדחת, אך בכל דברי לצון יש גם אמת, היזהרי נא שלא תהרסי לעצמך את מה שכבר בנית, אם בנית. הישמרי על עצמך פן יהיה מאוחר, ואת תתחרטי על כך.

הקשר הזה הוא תוצאה של נתינה, אלא מה?
אם אתה עובר ליד מישהו ברחוב - אתה לא יכול להגיד שאתה אוהב איתו.
אתה לא יכול להגיד על מישהו שבחיים לא דיברת איתו ולא היה לך שום קשר של משא ומתן איתו שאתה אוהב אותו, אפילו שהוא אדם טוב וחכם ואתה מעריץ ומעריך אותו - אבל עדיין אין זו אהבה.

נתינה זה לא כסף
ולא חפץ יקר

נתינה זה גם זמן
נתינה זה גם אוזן קשבת
אפילו העובדה שהגבר הזר נהנה רק להסתכל בה - זה כבר נתינה גדולה מאד, ממנה-אליו וכנ"ל במקרה ההפוך.

נכון שהעמית לעבודה נהנה מאוד, ונכון שכל המטרה של אשתו שהוא ייהנה, אבל אשתו גם יודעת שההנאה הזאת זמנית ולא טובה לו, זה כמו היד שנהנה מהבמבה, ולכן אישה טובה לא הייתה מרוצה מיזה.

חבר שהנכן מסתבכות תמיד בחוסר הבנה בסיסית של מערכת יחסים בנישואין ומנסות להדביק לה תיאוריות.
(מעניין שבמדרש שציטטתי לעיל היתה מחלוקת ובן עזאי היה אחד החולקים. המדרש שואל כיצד הוא יכול להתערב הרי הוא לא התחתן).

אני מציע שתבדקי את הנושא לעומק עם מישהי נשואה שרוצה את טובתך (לא המורה בסימנר) שתנחה אותך במה הכוונה.