הרהורי ט' באב

בוחן

גם כש'צריך' להתבונן בחצי הריק, צריך לזכור שהוא חצי.

יהודי הנמנע ממעשה מסוים, משום שהוא בוש כיהודי לעשותו, הרי הוא מחוייב לדרך ה' ברמה מסוימת.
יש סקאלה, בין מי שאינו מזיז יד ורגל ללא שיוודא ששלם המעשה עם ה' ובין מי שה' אינו קיים בתודעתו ואינו מרתיע אותו מעשות כל תועבה.
כמעט כל העם נמצא אי שם באמצע.
מעניין אותי מאיפה הרושם שלך מדברי חז"ל, שפעם רוב העם שמר הלכה בקפדנות.

זה שאתה יכול לבקר, בהחלט הופך את המצב מהותית לטוב יותר, משום שהשר יודע שלא ישתקו לו אם הוא יגזים.

חלק מהדברים השתפרו מאוד, חלק אחר פחות.
האם הגלות הועילה? שוב, קשה לענות על זה.

שאלתו של הבוחן היא אכן שאלה נוקבת ומטרידה, אבל כפי שטען הקניזי לא ניתן למצות את הנושא בשורות ספורות. את השאלה הזו ניתן באופן כללי להציג על כל ההיסטוריה של עם ישראל מתקופת האבות עד ימינו אנו, שכן קשה להצביע על כך שהאסונות הלאומיים הגיעו דווקא בתקופות של חטא וכיצד הם השפיעו על עם ישראל לטובה. נדמה לי שמלבד התיאור בספר שופטים [פרק ב פסוקים יא-כז], על תקופה שבה בכל פעם כשחטאו ישראל הם נמסרו ביד האומות וכשזעקו לקב"ה נשלח שופט להושיעם, אין עוד תיאור דומה. האם גלות מצרים הייתה עונש, ומה הייתה תרומתה להתקרבות לקב"ה? האם גלויות בבל ויוון החזירו את ישראל למוטב? במה שיפרו מסעי הצלב; גירוש ספרד; גזירות ת"ח ות"ט והשואה האיומה, את עם ישראל? אני מאמין שהתשובות לכל השאלות הן חיוביות, אבל כל אחת מהן מחייבת התבוננות עמוקה.

כשדנים בשאלתו של הבוחן לא ניתן כמובן להתעלם מדברי חז"ל אודות הסיבות לגלות ולחורבן, הם ציינו את שלושת העבירות החמורות עבודה גילוי עריות ושפיכות דמים כגורמים לחורבן בית ראשון ואת שנאת חינם כגורם לחורבן בית שני. כפי הנראה סבורים חז"ל שבשלושת העבירות הנ"ל אכן עם ישראל עמד במצב טוב יותר בתקופת בית שני [ואולי עד ימינו אנו], בעוד ששנאת החינם החמירה יותר. ראוי איפה לבחון באופן ספציפי היכן אנו עומדים מבחינה זו של שנאת חינם.

למרות שכפי שאמרתי השאלה המרכזית כאן היא גדולה מכדי להשיב עליה בהינף קולמוס, ברצוני להציע מספר נקודות מבט חשובות על הנושא, חלקן כבר עלו בדברי קודמי.
1. חשוב ליצור הפרדה בין מצוות וחוקים שבין אדם למקום שמקורם בתורה הקדושה ובאמונה בקב"ה, לבין המצוות שבין אדם לחבירו הנוגעות גם למידותיו ולמוסריותו של האדם. ברור שבפן האמוני-דתי העידן המודרני הוא אתאיסטי וכפרני, לעומת התקופות הקודמות בהם כל בני אנוש כפי הנראה האמינו בכך שהעולם מונהג על ידי ישות רוחנית כלשהי המחייבת את בני האדם לנהוג בדרך מסויימת. במידה רבה דווקא ההיחלשות של האמונה הדתית בעולם ובכללו בעולם היהודי, הפחיתה הרבה מהרצח והאלימות בעולם. בהתנהגות המוסרית שבין אדם לחבירו, יש בהחלט אפשרות להצביע על התקדמות גדולה, המציאות הסוציאלית כיום, מערכת הצדק והמשפט, הינם טובים היום יותר מבעבר, ובנקודה זו לצערנו המערכת החילונית עולה על זו הדתית [לענ"ד].
2. לגלות עשוי להיות תפקיד לא רק לתיקונו של עם ישראל אלא להשפעה על כלל העולם, זהו אחד התפקידים המרכזיים של עם ישראל. הפיזור בין האומות גרם להטמעת רעיונות רבים של היהדות בקרב העמים. [לולי דמסתפינא הייתי אומר שאולי אף הדת הנוצרית שמקורה ביהדות העבירה לעולם ערכים יהודיים חשובים, דברים דומים כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יא הלכות יא-יב לגבי ישו ומוחמד] חשוב להוסיף שמלבד תפקיד התיקון שבגלות, יש בהחלט גם מימד של עונש או פשוט של חוסר זכאות לעצמאות מדינית ולהשראת השכינה לעם שאינו ראוי לכך.
3. אין צורך ליצור השוואה בין ימינו אנו לתקופה מסויימת בימי בית ראשון או שני, אלא להתבונן על הגלות במבט כולל. דווקא הגלות הארוכה הזו הביאה לעם ישראל פריחה רוחנית עצומה, שהרי רוב התורה שבע"פ המצויה בידינו נוצרה בגלות. המשנה ושני התלמודים, המדרשים והספרות התורנית העניפה הם יצירה של גלות. גם החסידות, המוסר והקבלה הינם תולדה של הגלות, אלא שלדברי מיימוני הם כנראה מסמלים ירידה ולא עליה.
4. על תרומת הגלות ניתן אולי ללמוד דווקא מהתנועה הציונית, היא אפיינה אם עם ישראל כ"גלותי" וניסתה ליצור את דמות ה"צבר" ללא התסמינים הגלותיים. אולי יש בתכונות אלו דבר חיובי, שמאפשר דווקא התפתחות רוחנית גדולה יותר?


הבוחן

הויכוח בינך לבין חיים אודות ההתנתקות ומשמעותה ואודות כל ההסדרים והסיכומים עם הפלסטינים, מצביעה לדעתי על ניתוק מוחלט של הציבור הדתי-לאומי מהציבור הישראלי בכללותו. גם אם החלטות על צעד ספציפי כזה או אחר הושפעו משיקולים פסולים, ברור שבאופן כללי העם והמנהיגות סברו [וסבורים] שזהו צעד הכרחי וחיובי לטובת עם ישראל. יתכן שלדעתך זוהי איוולת וצעדים אלו הם חסרי הגיון, אבל אין ספק שם נעשו [ונעשים] עם כוונות טובות. בצדק טען חיים שבנוגע להתנחלות בשטחי יש"ע נקודת המבט היא הפוכה לחלוטין, בעוד הציונות הדתית רואה בצעד זה מצווה והצלה לעם ישראל, חלקים גדולים בעם רואים בכך אסון לאומי ממדרגה ראשונה.

אלישיר

הציטוט מר' נחמן מברסלב שהבאת ראוי לדיון בפני עצמו, אודות כל הנושא שמוגדר אצלנו כ"ירידת הדורות". אני חושב שאתה צודק בקשר בינה לבין שאלתו של הבוחן, שכן בדרך המקובלת בעניין לא שייך בכלל להשיב על שאלתו, שהרי אם אנו בהכרח רק יורדים איך נוכל לטעון שהמצב טוב יותר?

מיימוני

בנוגע למקום הראוי לדיונים אלו, לאחרונה הועלתה כאן הצעה להרחיב את גבולות הדיון ב"אגודה אחת" [http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2451785&forum_id=18119], בשל אי ההתאמה של עצכ"ח לרבים המבקשים ללבן ענייני אמונות ודעות. דעתי האישית היא שראוי לפתוח לשם כך תת-פורום סגור כדוגמת "צוותא". ניתן בהחלט להבין מי שאיננו מעוניין לקיים דיון בעניינים אלו, עם אנשים הרחוקים מתפיסת עולמו הדתית כרחוק מזרח ממערב. לדעתי, מקומם של דיונים העוסקים בנקודות יסודיות הוא ברה"י [פורום סגור] ולא ברה"ר [פורום פתוח].

_________________